בלי הנחות: כיצד צפויים המכסים של טראמפ להשפיע על ישראל

הנשיא טראמפ ממשיך לטלטל את כלכלת העולם. בסוף השבוע שעבר הוא הפעיל שוב את מדיניות המכסים שלו, והטיל שורה ארוכה של מכסים על 92 מדינות. הטווח של המיסים הללו, המוטלים על סחורות המיובאות לארצות הברית, נע בין 10% ברף הנמוך ביותר, ועד 50% ויותר על מדינות מסוימות. כזכור, ב־1 באפריל הכריז טראמפ על "יום השחרור" של ארצות הברית והודיע על מכסים בהיקף חסר תקדים. כלכלת העולם הסתחררה והבורסות צנחו. כמה ימים אחר כך הכריז טראמפ על הקפאה של המהלך לשלושה חודשים כדי לנהל משא ומתן, ואז האריך שוב את הדד־ליין. אלא שלמרות אזהרות הבית הלבן, רק חלק קטן מהמדינות חתמו על עסקאות. בשבוע שעבר, האיום מומש. כמו באפריל, הגובה המדויק של המכס שכל מדינה חטפה נראה שרירותי למדי, אבל החל מאתמול, 7 באוגוסט, רוב היבואנים האמריקנים יידרשו לשלם מכס בגובה של 10% על כלל הסחורות שהם מייבאים לארצות הברית.

בישראל הייתה תקווה שנזכה ליחס מועדף, תעריף מיוחד לידידות קרובות, אבל ההודעה לא השאירה מקום לספקות: על סחורות מישראל הוכרז מכס של 15%. במשרדי ראש הממשלה, האוצר והכלכלה, שהובילו את המשא ומתן מול האמריקנים, האכזבה הייתה ניכרת, אף שבהודעת משרד האוצר נטען כי "שיעור המכס הינו ברף התחתון מבין המדינות שלהן יש גירעון במאזן הסחר עם ארה"ב". בישראל קיוו שהמכס שיוטל עלינו יהיה קרוב יותר ל־10%, הרף הנמוך ביותר.

שוב התברר שעם כל תחושת החשיבות של העם היושב בציון, אנחנו רק נקודה קטנה על הגלובוס. "ארצות הברית מסתכלת על העולם כולו, ויש לה את סדרי העדיפויות הגיאו־פוליטיים שלה", אומרת יפעת אלון־פרל, מנהלת אגף מדיניות סחר והסכמים במשרד הכלכלה, "היה חשוב להם להגיע לסיכום עם האיחוד האירופי, עם בריטניה, עם יפן, עם הודו ועוד. ישראל היא לא  אחת מהמדינות הגדולות האלה. הנשיא טראמפ ציפה להגיע להסכמים רבים יותר מול מדינות, עם תוצאות טובות יותר עבור ארצות הברית. יש עוד מדינות חשובות שעוד לא הגיעו איתן להסכמות, והשימוש במכסים הוא סוג של מקל לדרבן אותן להגיע להסכם. היינו בין הראשונים להיכנס למשא ומתן מול האמריקאים. לא מצמצנו, ואנחנו כל הזמן בשיח מולם. הגענו לסיכום, אבל הוא לא נחתם סופית על ידי הנשיא טראמפ ולא פורסם. הסיכומים לא הושלמו לא כי קרה משהו ביחסים בין המדינות, אלא בגלל הדינמיקה הכללית של האמריקאים במשאים ומתנים מול העולם".

התוצאה היא שעל מדינות שלארה"ב יש עודף סחר מולן, כלומר שהן מייבאות מארצות הברית יותר ממה שהן מייצאות אליה, הוטל מכס בגובה 10%. בריטניה, למשל. ואילו על מדינות שלארצות הברית יש מולן גירעון סחר, כלומר שהן מייצאות אליה יותר ממה שהן מייבאות אליה, הוטל מכס אחיד בשיעור של 15%. ישראל היא אחת מהן.

מדינות שארצות הברית לא הצליחה להגיע לסיכומים מולן, חטפו חזק. שווייץ לא נכנעה לחלק מהדרישות של טראמפ, ונשיאת שווייץ עוד העזה להתווכח איתו. העונש לא איחר לבוא; המכס שהוטל עליה עלה מהשיעור המקורי של 31% ל־39%, המכס הגבוה באירופה. גם כלכלת הענק של הודו לא הגיעה להסכם עם ארצות הברית, ודרשה החרגה של תעשיות מסוימות. טראמפ הטיל עליה מכס של 25%, ואיים במכסים נוספים אם הודו תמשיך לרכוש נפט זול מרוסיה, שנמצאת תחת סנקציות מערביות מאז הפלישה לאוקראינה.

ישראל הגיעה כאמור להסכמות מול ארצות הברית, אבל ההסכם שהיה אמור להיחתם, ושהייתה תקווה שהוא גם ישפיע על המכס שיוטל על ישראל – לא נחתם עד כה. במשרד הכלכלה ציפו לחתימתו של הסכם סחר חדש בעת ביקורו של נתניהו בוושינגטון בחודש שעבר, אבל האמריקנים נעלמו. עוד באפריל, מיד כשטראמפ הכריז על תוכנית המכסים שלו – הכריזו ראש הממשלה ושר האוצר כי יבטלו את כל המכסים שעוד נותרו על סחורה מיובאת מארצות הברית לישראל, בעיקר תוצרת חקלאית, מתוך תקווה שהדבר יביא להפחתת המכסים מצד טראמפ. אלא שהלובי החקלאי בישראל התנגד. בתמורה לשימור המכסים על כמה ענפי חקלאות מקומיים, משרדי החקלאות והכלכלה ניהלו משא ומתן מול האמריקנים והתחייבו לרכוש חיטה יקרה מארה"ב תוך סבסוד ישראלי לעלויות השינוע. למרות ההצעה הנדיבה, בצד האמריקאי לא השתכנעו, הסכם טרם נחתם, וישראל קיבלה שיעור מכס כמו מדינות אחרות.

זו רק ההתחלה

מהי המשמעות של המכסים האמריקניים מבחינת הכלכלה הישראלית? גורמים בממשלה טוענים שהיקף הפגיעה לא צפוי להיות גדול במיוחד. מרבית הייצוא הישראלי לארצות הברית הוא של שירותים, בעיקר הייטק, שאינם מושפעים מהמכסים שהוטלו רק על סחורות מיובאות. מדובר בפגיעה מקסימלית בהיקף של 0.3% תוצר, מעריכים הגורמים.

יש גם חשיבות לכך שהמכס על ישראל זהה למרבית המדינות האחרות. יצרן ישראלי שמתחרה ביצרנים ממדינות אחרות יתמודד עם אותו שיעור מכס, כך שהדבר לא יפגע באטרקטיביות שלו מולם. הוא בהחלט ייפגע מול יצרנים אמריקנים, והרי זוהי מטרתו של טראמפ. קשה להעריך כעת אם יצרנים ישראלים יבחרו להעביר ייצור לארה"ב כדי להימנע מתשלום מכס, או שיעדיפו להמתין ולראות מה קורה בהמשך. עד כה טראמפ לא מתנהל בעקביות בעניין הזה, והכהונה שלו מסתיימת בעוד שלוש וחצי שנים.

החשש האמיתי הוא לא מהפגיעה בכלכלה הישראלית כשלעצמה, אלא מהשיבושים הגלובליים שהמדיניות האמריקנית מעוררת. המכסים של טראמפ יוצרים הרבה מאוד חוסר ודאות בעולם: השווקים עולים ויורדים בעקבות כל ציוץ של הנשיא, וחברות חוששות להקים מפעלים חדשים או לייצר השקעות ארוכות טווח, כיוון שתנאי הסחר משתנים חדשות לבקרים. הבנק העולמי הוריד את תחזית הצמיחה הגלובלית בעקבות השפעותיה של מדיניות המכסים: מלחמת סחר, האטה עולמית ופגיעה בשרשראות האספקה. כל אלה עלולים לפגוע בכלכלה הישראלית הרבה יותר מהמכס המסוים שיוטל עליה.

אלא שבקנה של ממשל טראמפ כבר ממתינות סכנות גדולות יותר. הצעד הבא, שבממשל כבר עובדים עליו, הוא מכסי הגנה על שורה של תעשיות, שיהיו כנראה גבוהים אף יותר מהמכס האחיד שהוטל על ישראל. בין התעשיות הללו: שבבים, תעשיית התרופות והציוד הרפואי, תעשיית הרכב, אלומיניום ופלדה ויצרני חלקים למטוסים. חלקן תעשיות חשובות מאוד בישראל. תעשיית השבבים הישראלית ייצאה לארצות הברית בשנת 2024 בהיקף של 1.492 מיליארד דולר, תעשיית התרופות ייצאה בהיקף של 1.2 מיליארד, ותעשיית החלקים לרכב בהיקף של 69 מיליון דולר. בממשלה מוטרדים מהאפשרות הזו, והנושא נדון כעת מול ארצות הברית.

טראמפ משתמש במכסים ככלי לקידום התעשייה האמריקנית, ברוח תפיסת "אמריקה תחילה". בעיניו, מצב של מדינות המייצאות לארצות הברית יותר מכפי שהן מייבאות ממנה, הוא "עושק" שפוגע בייצור האמריקני. אם המוצרים המיובאים לארה"ב יתייקרו באופן מלאכותי באמצעות מס, המוצרים המקומיים יהפכו לאטרקטיביים יותר. הציבור האמריקני ישלם יותר, אבל התעשייה האמריקנית תתחזק. טראמפ שואף להחזיר את הייצור לארה"ב, ומדיניות המכסים היא מבחינתו הדרך לעשות זאת.

זו איננה האג'נדה היחידה. טראמפ משתמש במכסים ככלי להגשמת מטרות אסטרטגיות רחבות. על קנדה הוטל מכס גבוה בשיעור של 35%, ומכס דומה נדון מול מקסיקו – כחלק מהמלחמה בסחר בסמים שנכנסים לתוך ארה"ב משתי המדינות הללו. כשקנדה איימה להכריז על תמיכה במדינה פלסטינית, טראמפ השתמש במכסים ככלי ללחוץ עליה לסגת מההחלטה. ברזיל ספגה מכס גבוה במיוחד של 50%, כחלק מהקמפיין של טראמפ נגד ההליכים המשפטיים המתנהלים שם נגד הנשיא לשעבר ז'איר בולסנרו.

הנשיא האמריקני חובב משא ומתן ועסקאות, אבל במקרה הזה הוא מתקשה להשיג את התוצאות שהוא מעוניין בהן מול חלק מהמדינות שמתעקשות להגן על כלכלותיהן, בדיוק כפי שהוא מנסה לעשות בנוגע לארה"ב. ישראל צריכה להסיר מגבלות על יבוא גם למען האינטרס שלה. ככל שהסכם סחר צפוי להיחתם בקרוב, מוטב שהוא יעסוק בהסרת מגבלות ולא בהגברת הגנות. צעדים כאלה ייטיבו הן עם הצרכן הישראלי והן עם הצרכן האמריקני.