הפיקוח על הבנקים יוצא למאבק מוצדק, האם הוא יצליח?

בשבוע שעבר פרסם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הודעה על כך שהוא בוחן קידום רפורמה להוזלת עמלות העו"ש. על פי ההודעה, יוגדר שירות חדש בשם "ניהול חשבון תשלום", שיכלול את השירותים הבסיסיים היומיומיים לניהול חשבון שוטף – הפקדות, משיכות, העברות ועוד. לקוחות יצורפו אוטומטית לשירות ולא יידרשו לפעולה אקטיבית מצידם, כאשר העמלה החודשית תעמוד על עד עשרה שקלים עבור 100 פעולות. על כל חריגה מעל 100 פעולות, לקוחות יחויבו במחיר של שקל אחד לפעולה. שירות זה יחול על משקי בית וכן על עסקים קטנים.

נזכיר כי כיום, ולמעשה זה עשרות שנים, ברירת המחדל היא תשלום עמלת עו"ש בגין כל פעולה. בשנת 2014 חויבו הבנקים מטעם הפיקוח להוסיף את תוכנית המסלולים ולהציע ללקוחות מסלול בסיסי או מורחב בחשבון העו"ש, שבמסגרתו משולם סכום חודשי קבוע עבור ביצוע מספר פעולות מוגדר מראש. שיוך כזה לאחד המסלולים הרלוונטיים עשוי לחסוך מאות שקלים בשנה. אבל נתונים שפרסם הפיקוח בעבר העלו כי גם תשע שנים אחרי, עדיין רבע מלקוחות הבנקים (כשני מיליון חשבונות) הם בעלי פוטנציאל להוזיל עמלות במעבר למסלול כזה, אך טרם עשו זאת.

למעשה, לרוב הלקוחות אין באמת מושג מה סכומי העמלות שהם משלמים. על פי נתוני בנק ישראל, עמלות העו"ש הממוצעות עומדות על קצת פחות מ־12 שקלים בחודש. אבל הנתון הזה מטעה. כמו כל ממוצע, בעוד חלק מהלקוחות מקבלים הנחה משמעותית בעמלות העו"ש ואף פטור, חלק אחר משלם הרבה יותר. למעשה, דו"חות הבנקים מעידים כי עמלות העו"ש הכניסו להם יותר מ־2.5 מיליארד שקל בשנה. אם נחלק את הסכום הזה במספר חשבונות העו"ש, נגיע לסכום גבוה הרבה יותר מ־12 שקל בחודש. הציבור אינו מודע לעמלות העו"ש שהוא משלם, והבנקים מנצלים זאת כדי להגדיל עוד את הכנסותיהם.

גם אלו שמקבלים הטבה או פטור מעמלות עו"ש ועמלות אחרות – בין אם הם זכאים לכך במסגרת השתייכותם לקבוצה מסוימת (כגון סטודנטים, לקוחות חדשים וכדומה) ובין אם זו תוצאה של התמקחות – ברוב המקרים זו לא הטבה לזמן ממושך. בדרך כלל היא מסתיימת אחרי שנה, אך איש לא יטרח לעדכן אתכם שההטבה באה אל קיצה. הבנק מסתפק בשורה לקונית באחד המכתבים שספק אם הלקוח קורא בכלל.

הודעת הפיקוח על קידום מהלך של הגבלת עמלות העו"ש ל־10 שקלים לכל היותר, בתוספת הבטחה שההנחה הזו תינתן ללא הגבלת זמן, היא אכן בשורה צרכנית. זו גם בשורה מפתיעה מאוד, בעיקר משום שלא אופייני לפיקוח על הבנקים ללכת צעד גדול לטובת הלקוחות על חשבון הבנקים.

הפיקוח בבנק ישראל מצוי בדיכוטומיה מובנית. מצד אחד עליו לדאוג ליציבות הבנקים, כאשר פעמים רבות המשמעות היא שהם ירוויחו כמה שיותר, ומצד שני עליו לראות לנגד עיניו את ציבור הלקוחות שלהם. לרוב זה לא הולך ביחד. בשנים האחרונות אנחנו חוזים פעם אחר פעם במאבקים בלתי נגמרים של ארגונים חברתיים וחברי כנסת המנסים לקדם חקיקה צרכנית שתשפיע על הבנקים, כאשר בנק ישראל מתייצב באופן מוחלט לטובת הבנקים וממסמס כל מהלך כזה.

האם הפיקוח על הבנקים אכן רציני בכוונותיו? האם יש פה שינוי כיוון? ככל שמדובר בכוונה כנה ורצינית, יש להמשיך אותה כך שלא תעסוק רק בעמלות העו"ש. למשל, מה עם עמלות ניירות הערך היקרות שמניבות לבנקים עוד 3 מיליארד שקל בשנה? האם זה יהיה הצעד הבא?

אבל המבחן העיקרי לכנות כוונותיו של הפיקוח יהיה עד כמה הוא יתאמץ לקדם רפורמה כזו בפרק זמן סביר, ללא מריחה מתמשכת ומבלי שלחצי הבנקים ירוקנו אותה מתוכן בקו הגמר.