כמו בכל קיץ, במה שהפך למסורת ישראלית, עולים לכותרות מחירי פירות הקיץ הגבוהים. משמשים, שסק, נקטרינות, פירות שהיו שגרה של כל קערת פירות ישראלית, הפכו לכה יקרים עד שהמעמד הבינוני מסוגל לצרוך אותם רק באירועים מיוחדים. אפילו ענבים עולים עשרות שקלים לקילוגרם. פעם היינו מקווים שהמחירים יירדו ככל שהעונה מתקדמת. היום, גם כשהעונה מתקדמת, המחירים נותרים בלתי סבירים. האם הימים בהם יכולנו לצרוך פירות ללא מצפון חלפו לבלי שוב? לא בהכרח. אך אם נמשיך בנתיב הנוכחי היכולת הזו תישאר זיכרון רחוק.

מחירי הפירות בארץ הם לא גזירת גורל, הם החלטה ממשלתית. בשנת 2000 גידלו בארץ את אותה כמות תוצרת של 2020, פער זמן שבו האוכלוסייה כמעט הוכפלה. לא משנה כמה החקלאות בארץ תתייעל או תשתפר, לא משנה אלו טכנולוגיות חדשות ישולבו, ללא ייבוא, מחירי הפירות והירקות רק ימשיכו ויעלו. נקודה.

מה שהופך את הסוגייה למרגיזה במיוחד הוא שהיא אינה מסובכת. הפתרון ידוע לכולם - ביטול המכסים, מעבר לתמיכות ישירות בחקלאים הישראלים, בנוסף לטיפול ברגולציות שמונעות את פתיחת הייבוא. כשהיה שר החקלאות, עודד פורר התחיל רפורמה כזאת, ממנה הספיקה להיות מיושמת פעימה אחת של הורדת מכסים, שבעקבותיה אננס למשל, הפך מפרי יוקרתי לפרי שווה לכל נפש. לו הרפורמה הייתה ממשיכה, עוד ועוד פירות וירקות היו מצטרפים להורדת המכס והופכים לזולים, והחקלאים היו מקבלים תמיכות שהיו מאפשרות להם להתייעל, ולהתמקד בתחומים בהם יש לישראל יתרון יחסי, במקום לנסות לגדל את כמעט כל הגידולים במקביל, כדי לנסות ולספק את דרישות השוק.

אך הרפורמה לא שרדה זמן רב. אחרי פעימה אחת בלבד של הרפורמה, שכללה מעט מאוד פירות משמעותיים (אלא אם כן אתם צרכנים מושבעים של פרי השלפח), השר הנוכחי אבי דיכטר ביטל את הרפורמה. יותר היה לו חשוב לדאוג לכמה חקלאים שלא רוצים להתייעל, או בלשונו – לדאוג "לביטחון מזון" היפותטי ובלתי מושג (כפי שהוסיף לשם משרדו), מאשר לדאוג לכך שהילדים שלכם יוכלו לאכול, בעולם הממשי, פירות.

ירידה של עשרות אחוזים בצריכת פירות וירקות

כך, בינתיים, בגלל פנטזיות על ביטחון תזונתי, כולנו אוכלים פחות פירות וירקות. הנתונים מדברים על ירידה בצריכה של עשרות אחוזים. פירות קיץ הפכו למוצר מותרות, וזה רק הולך להיות גרוע יותר. ביטול הרפורמה בחקלאות הוא פשע נגד אזרחי ישראל. לא פחות. זוהי עוד הוכחה שמלבד חריגים קצרים, רוב הממשלות פה עובדות בשביל קבוצות לחץ ולא בשביל האזרחים.

הפירות היקרים הם רק דוגמה. בישראל של ימינו, וממש לא רק בממשלה הנוכחית, משרד החקלאות הוא משרד החקלאים, משרד החינוך הוא משרד המורים, משרד הכלכלה הוא משרד החסמים. רק לקבוצה אחת אין ולא יהיה משרד - הציבור.

מסיבות טובות, הקשב הציבורי נמצא בימים האלה במקומות אחרים. למען האמת, הוא כמעט תמיד נמצא במקומות אחרים. ולכן, עד שיש רפורמה שמטיבה עם הציבור כמו שהעביר פורר, אין שום בעיה להחזיר אותה לאחור ולגרום לנו לשלם יותר. כל מה שצריך זה פוליטיקאים מופקרים ותקשורת פופוליסטית שתגבה את ביטול הרפורמה בסיסמאות של חקלאות עברית, דברים שיש לנו בשפע, והמחיר היקר שכולנו נשלם מובטח.

בסוף לא תהיה ברירה. הכלכלה בישראל תשוחרר מקבוצות הלחץ, או שלא תהיה פה כלכלה, ולא תהיה פה מדינה. עד שזה יקרה, כולנו נמשיך לשלם יותר, ולחשוב שזאת גזרת גורל. זאת לא. את הגזירה הזאת גזרו עלינו פוליטיקאים. במדינה דמוקרטית, קל וחומר כשמדובר במפלגה שמקיימת פריימריז, צריך שהם ישלמו מחיר. לצערנו, עד שנתעורר, את המחיר נשלם אנחנו. ביוקר.