תשע שנים לנבואות הזעם של הבנקים

השבוע פרסמו הבנקים את הדו"חות הכספיים שלהם לרבעון הראשון של 2025. שוב ממשיכים הבנקים לייצר רווחיות יוצאת דופן, על רקע הריבית הגבוהה. בבנק הפועלים, למשל, הרווח הנקי בשלושת החודשים הראשונים של השנה הסתכם ב־2.4 מיליארד שקל – עלייה של 25% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, וזינוק של 56% לעומת הרבעון הקודם.

למעשה, בארבע השנים האחרונות התשואה הממוצעת על ההון – נתון חשוב הבוחן את ביצועי החברה ואת הרווחיות שלה – כמעט הכפילה את עצמה לעומת התשואה שהבנקים הורגלו אליה במשך עשור ויותר. כך, התשואה בבנקים בישראל נעה כיום סביב 15% בשנה, לעומת כ־8% בשנה, פחות או יותר, שהניבו הבנקים עד שנת 2021.

בכל פעם שהבנקים מפרסמים את הנתונים הכספיים הללו, אני נזכר בנבואות הזעם ובתדרוכים האפוקליפטיים שהפיצו הבנקים סביב החקיקה להגבלת שכר הבכירים. נזכיר: לפני תשע שנים נכנס לתוקף החוק להגבלת שכר הבכירים במערכת הפיננסית, שקבע תקרת שכר שנתית של 2.5 מיליון שקל לבכירי הבנקים וחברות הביטוח. נוסף על כך, החוק קבע כי בכל מקרה התגמול שיקבלו מנהלי התאגידים הפיננסיים יוגבל עד פי 35 מהתגמול שמקבל העובד בעל השכר הנמוך ביותר בחברה. חריגה מהתקרה הזו תחייב את החברה במס עודף על הוצאות השכר.

ערב החקיקה נהנו מנהלי הבנקים הגדולים מעלות שכר שנעה סביב 9 מיליון שקל בשנה. הבנקאים הזהירו כי שינוי החקיקה יביא לעזיבה המונית של בכירים ולניהול בינוני, ושהחקיקה תגדיל את לקיחת הסיכונים, תפגע ברווחי הבנקים ומה לא. הם אפילו עתרו לבג"ץ. ומה קרה מאז? אומנם היו בצמרת המערכת הבנקאית כאלה שעזבו, אם משום שמצאו משכורות גבוהות יותר בחברות שאינן נתונות להגבלה, או שהם פשוט ניצלו את ההזדמנות לפרוש מהתחום. אבל ההון האנושי לא נפגע, ובטח לא הפעילות העסקית והרווחיות. להפך, הרווחיות רק עולה משנה לשנה, ואפילו המשכורות עלו. עלות השכר של מנהלי הבנקים נעה כיום סביב 4 מיליון שקל; עדיין לא מה שהם הורגלו אליו לפני ההגבלה, אבל הרבה מעליה. הסיבה לכך, בין השאר, היא עליית גובה המשכורות בבנקים, ששכר הבכירים נגזר מהן.

זוהי מציאות גלויה שכל אחד יכול להתרשם ממנה, אבל יש לה אפילו גושפנקה מחקרית של בנק ישראל. לפני כמה חודשים פרסם הבנק המרכזי מחקר הקובע כי הגבלת שכר הבכירים לא פגעה בביצועי החברות. בהקשר זה נבחנו פרמטרים כמו ביצועי המניות, התשואה על נכסים והתשואה על ההון העצמי. המחקר מתייחס למספר שנים מצומצם שלאחר כניסת הגבלת השכר לתוקף, אך המסקנות היו מתחזקות אף יותר אילו הבדיקה הייתה מקיפה את כל תשע השנים האחרונות. כך למשל, מאז החלת החוק ועד היום זינק מדד הבנקים ביותר מ־350%, לעומת עלייה של כ־120% במדד תל־אביב 125.

אגב, המערכת הבנקאית צלחה גם "איומים" אחרים כגון החשש מהבנקאות הדיגיטלית, שלפחות לפני עשור רבים מהמומחים האמינו שתסיט לקוחות מהבנקים המסורתיים. הבנקים ידעו לתת לכך מענה, אך בעיקר נשענו על חוסר התחרותיות ועל הנטייה של הלקוחות להישאר באזור הנוחות המוכר. לכך יש להוסיף את המלאך השומר שלהם לאורך כל השנים – בנק ישראל, שמנע ומונע גזרות קשות מדי עבורם. הורדת ריבית לא נראית באופק, בטח לא הורדה משמעותית. בקיצור, אחרי ארבע שנים נהדרות, מבחינתם גם האופק נראה ורוד.