מה גורם לעליית המחירים ומה עושים כדי לעצור אותה

גם בלי שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תספר לנו על עלייה חריגה במחירים, נדמה שכולנו כבר הרגשנו את זה בכיס. הקניות לפסח נדמו כיקרות מאי־פעם, והמחירים נותרו גבוהים גם אחרי החג. מחירי הטיסות עלו פלאים, ובשבועות האחרונים גם אפשרויות הלואו־קוסט נעלמו מלוח הטיסות. חלקן חזרו, חלקן עדיין מתמהמהות. לעליות מחירים אחרות כבר התרגלנו: ארנונה, חשמל, מים, ותוספת אחוז במע"מ שייקרה את כל המוצרים והשירותים שאנחנו צורכים.

המדד של חודש אפריל הפתיע בעלייה חדה כלפי מעלה של 1.1%, מה שהביא את האינפלציה השנתית ל־3.6%, גבוה מהיעד של בנק ישראל. העלייה הזו גבוהה באופן ניכר מהתחזיות שצפו עלייה של 0.6%־0.7%. למדד המחירים יש השלכות נוספות; הוא משפיע על מיסים, על קצבאות, על תעריף הארנונה, על הלוואות הצמודות למדד, וכמובן על ריבית בנק ישראל. מי שקיווה שבנק ישראל יוריד בקרוב את הריבית ויקל על החזרי המשכנתא, יצטרך כנראה לחכות עוד כמה חודשים.

אבל גם כשהלמ"ס מספרת לנו שמדובר בעלייה חריגה, איכשהו נדמה לנו שהיא לא באמת משקפת את מה שאנחנו רואים סביבנו. רבים מרגישים שהמחירים עלו בשנה האחרונה הרבה יותר משלושה וחצי אחוזים, ושאיכשהו הם אף פעם לא יורדים. ההסבר הקבוע לעליות המחירים הוא המלחמה. לפני כן ההסבר היה המלחמה באוקראינה, לפניה משבר התובלה העולמי שאחרי הקורונה, ולפני זה הקורונה עצמה. כל אלה סיבות טובות שאכן גרמו לשיבושים באספקה, וכמובן השפעות המלחמה היו משמעותיות בחודשים האחרונים. זעזועים מקומיים ועולמיים תמיד קיימים, אבל איכשהו בישראל הם אף פעם לא גורמים לירידת מחירים, אלא רק לעלייה. חלק מהעניין הוא תופעה כלכלית של "היצמדות מחירים כלפי מעלה", שבה מחירים נוטים לעלות מהר במצבי משבר, אבל יורדים הרבה יותר לאט כשהמצב מתייצב. אם הסכמתם לשלם מחירים גבוהים כשהמצב היה פחות טוב, אף אחד לא יתנדב למהר להוריד אותם.

אז מה קרה בחודשים האחרונים שגרם לעליות המחירים? האם הן מוצדקות, או שזה רק "ניצול הזדמנות"? ומה אפשר לעשות כדי להוריד אותם בחזרה?

הפסיכולוגיה של המרכול

מחירי המזון דווקא לא היו הגורם המרכזי לעליית המחירים האחרונה, אבל יש סיבות טובות לכך שדווקא אותם אנחנו מרגישים יותר מכול: ראשית, במבט שנתי הם אכן עולים באופן חריג, ולא רק השנה. מחירי המזון עלו ב־12 החודשים האחרונים ב־4.7%, יותר מהמדד הכללי שעומד כאמור על 3.6%. בשנתיים האחרונות עלו מחירי המזון, כולל פירות וירקות, בכ־10%, יותר מהמדד הכללי וגם יותר ממחירי הדיור. בחמש השנים האחרונות עלו מחירי המזון בכ־20%, ומחירי הפירות והירקות אף יותר – שניהם הרבה מעבר למדד הכללי. הכול בישראל מתייקר, אבל מזון מתייקר במיוחד. וזה לא הסוף: שורה של חברות מרכזיות בתחום הכריזו על העלאת מחירים נוספת כבר בחודש הקרוב, ובהן יוניליוור, שטראוס, החברה המרכזית למשקאות, תנובה ודיפלומט.

גם הפסיכולוגיה משחקת תפקיד לא מבוטל בעניין הזה. "אנחנו מאוד מושפעים בתחושה שלנו ממחירי מזון, כי אנחנו פוגשים אותם יום־יום בסופר", מסביר ויקטור בהר, הכלכלן הראשי של בנק הפועלים. "יש פה הטיה פסיכולוגית. מוצר שאתה רואה את המחיר שלו כל הזמן, אתה מאוד רגיש להתייקרות שלו, לעומת מוצרים שאתה לא קונה הרבה ולא חשוף למחיר שלהם. כשיש למשל עלייה בחשבון הסלולר החודשי, לא כולם בודקים ומרגישים את זה. גם ריהוט וציוד לבית לא קונים כל יום, ולא שמים לב כשהמחירים דווקא יורדים".

גם רמי לוי, בעל רשת המרכולים, מצביע על בעיה זהה. "הכול מתייקר סביבנו – רכב, דיור, מעונות יום, זה לא רק הסופר. על רכב משלמים פה פי שניים בגלל מיסוי. רכב נורמלי עולה היום 110 אלף שקלים. אנחנו משלמים על דלק יותר, על ביטוחים יותר. אם מחלקים את זה לשלוש שנים, כולל הפחת על הרכב, זה 3,000 שקל יותר ממי שקונה רכב באירופה. 3,000 שקל זה הוצאה של חודש שלם בסופר".

במשולש שמורכב מהיבואנים, היצרנים המקומיים ורשתות השיווק, כל אחד מהגורמים מטיל את האחריות על חוליה אחרת בשרשרת. היבואנים והיצרנים טוענים שההעלאות נובעות מהתייקרות גלובלית של מוצרי גלם, כמו קפה וקקאו, שמאלצת אותם להעלות מחירים. בשנים האחרונות שמענו רבות על התייקרות של עלויות שינוע. תחילה בעקבות הקורונה, ואחר כך בעקבות המצור שהטילו החות'ים על מצרי באב אל־מנדב. ואולם אף שחלק ניכר מההתייקרות הזו נבלמה, לא ראינו ירידות מחירים בהתאם.

כולם טוענים שהעלאת מחירים היא הדבר האחרון שהם מעוניינים לעשות, מכיוון שכל העלאה כזו פוגעת בהם קשות מבחינה תדמיתית. אבל כשהמדינה נותנת רשות להעלות מחירים, למשל כשהיא מעלה את המע"מ או כאשר המחירים מפוקחים ישירות על ידה, זה קצת יותר קל. כך, בחסות העלאת המע"מ האחרונה, מוצרים רבים התייקרו בשיעור גבוה מאחוז אחד. גם אם בשנה הבאה הממשלה תחליט להוריד את שיעור המע"מ, זה לא אומר שמוצרים יוזלו באחוז באופן אוטומטי.

מדינת ישראל אחראית ללא מעט מההתייקרות הזאת. "כל עלויות התפעול משפיעות על המחירים", אומר לנו רמי לוי. "הארנונה התייקרה, שכר המינימום עלה, החשמל עלה. הממשלה מעלה מיסים ומכסים באופן שרירותי, והכול משפיע. בסופו של דבר הרווח הגולמי נקבע לפי עלויות התפעול. אם עלויות התפעול גבוהות יותר, אז באופן טבעי המחירים יושפעו". למרות זאת, לוי לא רואה הצדקה להעלאת המחירים של היצרניות והיבואניות בתקופה הזאת, והוא עדיין מקיים עימן דיונים על המחירים החדשים שנקבעו.

הגבינה מאמריקה מתעכבת

בחלק מענפי המזון, הממשלה אחראית באופן ישיר ליוקר המחיה: רבות מהחברות שהודיעו על העלאות מחירים הן מחלבות. תנובה הודיעה על העלאת מחירים של כל מוצריה בשיעור של 1.4%; שטראוס הודיעה על התייקרות כל המוצרים המפוקחים ב־1.5%, ועל העלאת מחירים גם של מוצרים שאינם בפיקוח; מחלבת טרה הודיעה על התייקרות שורה של מוצרים, מפוקחים ושאינם מפוקחים, בשיעור שבין 1.5 ל־3.5 אחוזים; ומחלבת גד הודיעה על התייקרות של 1.5%.

לממשלת ישראל אין על מי להלין כאן מלבד על עצמה. בענף החלב בישראל קיימים מנגנוני פיקוח שקובעים את מחיריהם של מרבית מוצרי החלב. ראשית, קיימת שורה של מוצרים שמחיריהם נתונים לפיקוח מחירים ישיר, ובהם חלב טרי, אשל, גיל וגבינה צהובה. שנית, גם מחיר החלב הגולמי שהמחלבות רוכשות מהרפתנים ושאיתו הן מייצרות את שאר מוצרי החלב, הוא מחיר מפוקח שנקבע אחת לרבעון על ידי ועדה במשרד החקלאות. ממשלת ישראל מנהלת את השוק, קובעת מחירים, ומגבילה את הייבוא של מוצרי חלב לארץ. פלא שמוצרי החלב בארץ יקרים ב־80% לעומת מדינות אירופה? מחיר החלב הגולמי עלה לאחרונה בשני אחוזים, והמחלבות בתורן העלו את מחיר המוצרים. בשנה שעברה מחיר החלב הגולמי למחלבות דווקא ירד, אבל המחירים שהצרכן ראה בסופרמרקט לא ירדו באותו שיעור.

אחד המוצרים שהמדינה יכולה להוזיל הוא גבינה צהובה. זהו מוצר בפיקוח (לסוגי גבינה מסוימים), ומי שמבקש לייבא גבינה צהובה מחו"ל במחירים נמוכים יותר, צריך לעבור מכרז ולזכות במכסה פטורה ממכס. "למה צריך מכסה להביא גבינה צהובה? פשוט תפתחו את השוק", קובל רמי לוי. "כשמייבאים במכסות זה עולה יותר ואין תחרות. אני מייבא גבינה צהובה מפולין אבל זה בהקצאות. צריך להשתתף במכרז שעולה הרבה כסף, צריך להביא ערבות בנקאית ויש לזה עלויות, צריך להתחייב להביא כמויות מוגדרות בלוח זמנים מוגדר, וזה מחייב אותי לעשות הסכמים עם יצרנים במקום לעשות תחרות בין יצרנים".

הממשלה הנוכחית העבירה אומנם רפורמה מקיפה שאמורה להסיר חסמי ייבוא, להרחיב את התחרות ולהביא לירידת מחירים, אבל הרפורמה טרם נכנסה לתוקף באופן מלא, והשפעתה עדיין לא מורגשת בשוק. לרפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" אמורה להצטרף גם רפורמת "מה שטוב לאמריקה טוב לישראל", שתחיל את אותם כללים גם על מוצרים אמריקניים. ביד אחת הממשלה מנסה לצמצם רגולציה ולפתוח שווקים לייבוא ולתחרות חופשית, וביד השנייה חלקים אחרים ממנה מגדילים רגולציה ומנסים לחסום תחרות. משרד החקלאות למשל ביטל את רפורמת החקלאות שהממשלה הקודמת יזמה, מתנגד לפתיחה חופשית לייבוא, ועורם קשיים אפילו על ההבטחה הישראלית לבטל מכסים על ייבוא מארה"ב.

למרות הצהרות ראש הממשלה ושר האוצר על ביטול מכסים על תוצרת חקלאית מארה"ב, שום דבר לא התממש עד כה. ממשרד הכלכלה נמסר לנו כי "בימים אלה מתקיים מו"מ בין ממשלת ישראל לממשל האמריקני ובמסגרתו נדון בין היתר פטור ממכס". עד כה, הודגש באוזנינו, לא הוחלט על פטורים כאלה. 308 פריטים שאפשר לייבא מארצות הברית ממשיכים להיות ממוסים, כולל בשר קפוא, גבינות, אגסים, תפוחים, שקדים ויין. כשכל הגבינות מתייקרות בדיוק לקראת חג השבועות, היה מועיל להביא גבינות מאמריקה במחירים נוחים יותר.

סיבה נוספת לתחושה שהכול סביבנו מתייקר קשורה גם להרגלי הצריכה שלנו, וכאן דווקא יש לנו מה לעשות. הלמ"ס בוחנת סל שלם, שייתכן שהוא לא התייקר במיוחד, אבל לא כולנו רוכשים את אותו סל מוצרים. מי שקונה מותגים מוכרים שהתייקרו באופן שיטתי בשנים האחרונות, ישלם הרבה יותר. לעומת זאת, מי שרוכש מותגים פרטיים וברשתות זולות עשוי לקבל סל זול יותר. "לא חייבים לקנות בכל מחיר, על המדף יש מגוון רחב", אומר רמי לוי. "צרכן שמגיע לסופר יכול לקנות מותג פרטי שזול יותר ב־20־25 אחוז. אבל במוצרים שאנחנו קונים מהמדינה אין מגוון – אי אפשר לשלם ארנונה או לקנות דלק במקום אחר. העובדה שהשוק לא חופשי, ויש מכסים ומיסים, מגבילה ומייקרת. אם המדינה רוצה לטפל ביוקר המחיה, שתתחיל אצלה".