בשנת הלימודים תשפ"ד השקיעה המועצה להשכלה גבוהה, כלומר השקענו אנחנו אזרחי ישראל, כ־212 מיליון שקלים בהנגשת ההשכלה הגבוהה לחרדים. חלק מהסכום, 92 מיליון שקלים, הלך לסבסוד הלימודים כפי שכל סטודנט בישראל מקבל. אבל חלק הארי, כ־120 מיליון שקלים, הושקע בתוכניות ייחודיות לחרדים: מלגות לימוד נדיבות, תוכניות קדם־אקדמיות לגישור על פערים, מעטפת ותמיכה לסטודנטים במהלך התואר, ותשלום תמריץ למכללות ואוניברסיטאות המפעילות תוכניות לחרדים. זה לא כסף קטן. מאז שנת 2011 הוקצו יותר מ־2.1 מיליארד שקלים לשילוב חרדים באקדמיה. קל לגבש קונצנזוס סביב מטרה ציונית חשובה כמו הענקת כישורי עבודה לציבור שמחצית מהגברים בו לא עובדים, אבל חשוב לברר מה ההשקעות האלה השיגו בפועל.

דו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע שופך אור על המצב. נתחיל מהחדשות הטובות: הנשירה של סטודנטים חרדים מצטמצמת. בביקורת קודמת, שפורסמה ב־2019, נחשף נתון מזעזע ולפיו כמעט מחצית מהסטודנטים הגברים החרדים נושרים במהלך הלימודים (לעומת אחד מכל חמישה באוכלוסייה הכללית). אצל החרדיות המצב היה רק מעט יותר טוב, כמעט 30 אחוזי נשירה. המצב בשנים שעברו מאז קצת יותר מעודד. במל"ג מספרים כיום על שיעור נשירה של 31% אצל סטודנטים חרדים (לעומת 23% אצל גברים לא־חרדים), ו־18% נשירה אצל סטודנטיות חרדיות (לעומת 15% אצל נשים לא־חרדיות).

מלעיטים אותנו לפעמים בסיפורים על בחורים שיצאו מהישיבה והשלימו תוך חודש את כל הפערים, תוך שהם מיישמים פרקטיקות ממסכת עירובין על לימודי הגאומטרייה. אבל האגדות האלה מתנגשות במציאות. בוגר ממוצע של החינוך החרדי, במיוחד אם הוא גבר, צריך להתקבל ללימודים אף שברוב מוחלט של המקרים אין לו בגרות. הוא לא למד לימודי ליבה מעולם, אולי קצת בבית הספר היסודי. הוא לא מורגל בהגשת עבודות או עמידה בלו"זים של מבחנים, ובמקרים רבים הוא צריך לעשות את כל זה בניגוד לעמדת סביבתו הקרובה. מעבר לכך, את הלימודים הוא יתחיל רק בגיל 25, ויסיים אותם עם 2־3 ילדים בממוצע. בקיצור, הוא גם מוכרח לפרנס אותם איכשהו תוך כדי צליחת התואר הראשון.

במל"ג גאים בתוכנית מעטפת לסטודנטים שהוקצו לה מיליונים, ונועדה לסייע לחרדים להחזיק מעמד בלימודים. העניין הוא שהנתון המשמח על צמצום היקפי הנשירה נוגע לסטודנטים שהחלו את דרכם באקדמיה בשנת 2017 וסיימו בשנת 2020. ייתכן שהתוכנית נהדרת, אבל היא החלה לפעול רק בשנת 2022. על פי הדו"ח, אין במל"ג נתונים עדכניים של היקפי נשירת הסטודנטים החרדים, ומתברר שגם לא קיים פילוח של היקפי הנשירה לפי תחום הלימוד, כך שיקשה לבצע מעקב ולשפר את ההכוונה ללימודים בשנים הבאות.

עוד נתון אופטימי לכאורה הוא שמספר הסטודנטים החרדים גדל. בשנת 2011 היו 5,500 סטודנטים חרדים, כיום יש 17,380. אבל כשמכניסים לתמונה את קצב הגידול המטורף של החברה החרדית מבינים שזו טיפה בים. כאשר מבקר המדינה בדק את שיעור החרדים שלומדים באקדמיה מתוך כלל האוכלוסייה הפוטנציאלית (חרדים בני 18־40), הצמיחה פשוט נבלעה: מתוך הפוטנציאל הקיים בציבור החרדי, שיעור הצעירות שפנו לאקדמיה בשנים האחרונות בקושי חוצה את ה־5%, ושיעור החרדים הצעירים שפנו לאקדמיה עומד בקושי על 2.1%, ואפילו הצטמצם בשנים האחרונות.

על הנושא הזה מתנהל ויכוח גדול בשאלה כיצד נכון לספור את פוטנציאל החרדים להשתלבות באקדמיה. בלי סיבוכים מיותרים נאמר רק שבעוד מבקר המדינה מציג עלייה אפסית של שיעורי האקדמאים החרדים, במל"ג ואצל הכלכלן הראשי באוצר מעדיפים לבחון כל שנתון בנפרד, ולפיכך אצלם שיעור החרדים שפנו להשכלה גבוהה עלה מ־3% בשנת 2000, ליותר מ־16% בשנת 2020. אבל עדיין מדובר בשיעורים קטנים מדי, במיוחד אצל הגברים. אם לוקחים בחשבון גם את הנשירה מהלימודים, מקבלים בשורה התחתונה שמקרב חרדים בגיל העבודה, רק 5.5% מהגברים ו־18.5% מהנשים הוכשרו באופן אקדמי.

הוראה לא מתקנת

וכאן מגיעה הנקודה הכואבת ביותר: איזה מקצוע הם לומדים? מבקר המדינה קובע כי "תוכניות המל"ג לא הביאו לגידול בקליטת סטודנטים בתחומים בהם אופק התעסוקה וההשתכרות גדול יותר, כגון ההנדסה, המתמטיקה והמדעים". מתברר שתעשיית התארים לחרדים היא בעיקר פרויקט להכשרת מורים שאיש לא צריך. 53% מהחרדים בוגרי־אקדמיה למדו הוראה (לעומת 15% באוכלוסייה הכללית), עוד 11% למדו מנהל עסקים, ו־10% עשו תואר במדעי החברה. אחוזים בודדים פנו להנדסה, מתמטיקה, מחשבים או משפטים.

התמונה הזו דומה להפליא למצב שהתקיים לפני שבע שנים, וכל תוכניות ההכוונה והתמריצים לא הצליחו לשנות אותה באופן מהותי. אדרבה, גם בקרב הסטודנטים החרדים שלומדים ממש עכשיו באקדמיה, שיעור הלומדים (בעיקר לומדות) את מקצועות החינוך עומד על כ־30% והוא הגבוה ביותר, ואפילו עלה מעט ביחס לעשור הקודם. זה גם תחום הלימודים שאותו סטודנטים חרדים צולחים באחוזים גבוהים, בעוד מתארים אחרים הם נושרים באחוזים גבוהים יותר. כתוצאה מכך בקרב הבוגרים – שיעורם של אנשי החינוך קופץ למחצית.

כן, המגזר החרדי זקוק להרבה מאוד מורים; 41% מהנשים החרדיות ו־29% מהגברים החרדים עוסקים בחינוך. אבל גם אם נצא מתוך ההנחה המופרכת שכל אחד ואחת מהם נדרשים, ואין שום בזבוז ומנגנוני תשלום עוקף במערכת החינוך החרדית, מתברר שעדיין יש הכשרת־יתר של אנשי חינוך במגזר החרדי. הם משקיעים שנים בלימודים, זוכים למלגה, נספרים בכותרות על "שילוב חרדים באקדמיה" – אבל לא מוצאים עבודה בתחום.

כשמסתכלים על פילוח מוסדות ההשכלה הגבוהה שבהם לומדים חרדים, התמונה נעשית בהירה יותר. למורת רוחם של כמה ארגונים צעקניים, 81% מהסטודנטים החרדים לתואר ראשון לומדים במסגרות בהפרדה מגדרית. לזה צריך להוסיף את העובדה ש־70% מהחרדים באקדמיה הן נשים, נתון שלא השתנה מאז העשור הקודם. בביקורת קודמת נמצא ש־44% מבוגרי התואר הראשון החרדים היו למעשה בוגרות לימודי חינוך והכשרה להוראה, אף על פי שרובן לא עוסקות אחר כך במקצוע הזה.

חשוב להבין, מדובר בתהליך מובנה במסלול הלימודים של חרדיות שלמדו הוראה בסמינר, ושל מכוני ההוראה לגברים חרדים. מטעמי התנגדות ללימודים אקדמיים, בדרך כלל המוסדות הללו מסתפקים בלימודי תעודה להוראה. עבור הבוגרים, הדרך המהירה ביותר לתואר אקדמי הוא לימודי השלמה מתעודת "מורה מוסמך בכיר" לתואר אקדמי. המכללות החרדיות, וגם החמ"ד, מספקים את השירות הזה לאלפים, ואלה רובם המוחלט של "הסטודנטים החרדים" בתחום החינוך. הבעיה היא שלרובן אין אופק תעסוקתי בהוראה.

השאלה החשובה היא איזו הכשרה ספציפית קיבלו אותן מורות. לא נכון להסתכל על כל לימודי ההוראה כמקשה אחת. לפני כמה שנים פנו במל"ג למשרד החינוך וביקשו שיבצע הבחנה בין מקצועות הוראה נדרשים במגזר החרדי, ובין מקצועות שאין צורך בעוד מורים שיעסקו בהם. ובכן, בשנת הלימודים שעברה רק 6% מהסטודנטים החרדים לחינוך למדו מקצועות הוראה ב"רמת עדיפות גבוהה", ואילו 31% למדו הוראה במקצועות שאינם נדרשים וסווגו ב"רמת עדיפות נמוכה מאוד". אם לנסח את זה במילים בוטות יותר - עד שלא יחול שינוי דרמטי כבר בשלב הסמינר, כל הגידול המבורך בשילוב חרדים באקדמיה הוא למעשה שפיכת מאות מיליוני שקלים על הכשרת מורות שאין בהן חפץ.

לא פלא אפוא ששילוב החרדים באקדמיה לא צמצם את פערי השכר בין החרדים לשאר האוכלוסייה. לפי ניתוח של ד"ר גלעד מלאך, גם כשחרדים כבר יוצאים לעבודה, הם עובדים בהיקף משרה נמוך יותר (79% משעות העבודה של שאר האוכלוסייה), ומרוויחים בממוצע קצת יותר מחצי המשכורת החודשית של עובד יהודי לא־חרדי. גם פר־שעה העובד החרדי הממוצע מרוויח פחות, והפער הזה הולך ומתרחב. מחקר של הכלכלן אריאל קרלינסקי מצא שבהיעדר מיומנויות, הפריון של העובדים החרדים נמוך יותר משל מקביליהם, ואפילו 3־4 אחוזים מהגברים החרדים שהשתלבו בהייטק – הדוגמנים האולטימטיביים של ההשתלבות החרדית – מרוויחים כ־40% פחות מהקולגות שלהם.