קצת קשה לחשוב על מחירי הדיור המאמירים כאיתות חיובי על הכלכלה, אבל אולי בכל זאת, באזורים מסוימים יש כאן בשורה. בערי עוטף עזה, שנה וחצי אחרי מתקפה רצחנית, מחירי הדיור עולים. לא בגלל מחסור בדירות, שהרי דירות הולכות ונבנות, אלא כי הביקוש גדל. אם יש משהו שמעיד על חוזקה של מדינת ישראל ועל האופטימיות של תושביה, זוהי העובדה שאנשים מבקשים להמשיך להתגורר בשדרות ובאופקים 18 חודשים אחרי שמחבלים הסתובבו ברחובותיהן, והם מוכנים לשלם על הזכות הזאת יותר מאשר לפני המלחמה. מה זה אם לא סיבה לאופטימיות.

רותם אזולאי, יועץ משכנתאות משדרות, אומר לנו שיש היום יותר עסקאות בשדרות, והרבה יותר התעניינות. "ב־7 באוקטובר הייתה תחושה שאיש לא יבוא לגור בעיר, אבל שלושה־ארבעה חודשים לאחר מכן אנשים התחילו לחזור. חלק מזה זה אידיאולוגיה, חלק אהבה לעיר, חלק אנשים שמבינים הזדמנות כלכלית. לדעתי אנחנו עוד לפני העלייה הגדולה". אזולאי סבור שעם ההשקעות שהמדינה תביא לשדרות ולעוטף בכלל לטובת השיקום והפיתוח, ההזדמנויות רק יגדלו - ואיתן גם ההתעניינות.

ההתעניינות בעיר מגיעה למרות זוועות שמחת תורה, מכיוון שהיום התחושה היא שמבחינה ביטחונית המצב טוב משהיה ערב המלחמה, הצבא ערוך על הגבול וכל העיניים על עזה.

יש כאן גם הזדמנות כלכלית: דירת ארבעה חדרים בשדרות נמכרת היום במחיר ממוצע של 1.5 מיליון שקלים, נמוך באופן ניכר מהממוצע הארצי, 2.2 מיליון שקלים. זהו דיור בר־השגה, והוא בא כמובן עם בונוס: שדרות היא העיר הכי קרובה למרכז שיש לה עדיין הטבות מס. דירת ארבעה חדרים בשדרות נמכרה ב־2020 במיליון שקלים, כך שמי שקנה אותה חווה עליית ערך ניכרת. "אולי מבחוץ זה לא נראה הגיוני, אבל אנחנו לא עם כזה הגיוני", מוסיף אזולאי. "יש רצון לחזור ולבנות. חשבו שאנשים לא יחזרו לשדרות אחרי שהצבא אישר לחזור, אבל רובם חזרו".

השנה הראשונה של המלחמה הייתה קשה מנשוא: מתקפת שמחת תורה, ההלם ממנה וההתבררות האיטית של תוצאותיה הכו בנו לאורך החודש הראשון של הלחימה. אחר כך התמרון הקרקעי בעזה, עסקת החטופים הראשונה, החזרה לעזה, ואז הדשדוש הארוך סביב עסקה שנייה, המתקפה האיראנית הראשונה, הכניסה לרפיח ותפיסת ציר פילדלפי, ואז עוד חודשים ארוכים של דשדוש.

כל אירוע כזה לווה בביקורת בינלאומית, במחלוקות פנימיות, בסערה ציבורית וחברתית – וגם בהשלכות כלכליות: הורדת דירוג האשראי של ישראל, חברות תעופה זרות שהפסיקו את טיסותיהן לישראל, גיוס מילואים נרחב שהשפיע על התנהלות הכלכלה בארץ, אינפלציה בגלל מגבלות ההיצע.

ובכל זאת, הכלכלה הישראלית המשיכה לתפקד. קטר ההייטק הפגין יכולת מרשימה של צמיחה גם לנוכח האתגרים, והצליח לגייס 12 מיליארד דולר בשנת 2024, עלייה של 30 אחוזים בהשוואה לשנה שעברה, לפי הדו"ח השנתי של סטארטאפ ניישן סנטרל.

חברות ההייטק הישראליות הצליחו לצמוח ולגייס כספים, למרות קושי גלובלי במימון, למרות העובדה שעובדים רבים של התעשייה מצאו את עצמם בשירות מילואים ממושך, ולמרות ביטול טיסות לאורך חלק ניכר של השנה, אתגר גדול במיוחד לענף ההייטק, שאת עסקיו עושה לרוב בחו"ל. ענף ההייטק גם רשם אקזיטים בהיקף שיא של 15.8 מיליארד דולר, סכום שהתגמד לנוכח האקזיט הגבוה בכל הזמנים של חברת Wiz, שנמכרה לגוגל בסכום פנטסטי של 32 מיליארד דולר.

פעם בשנתיים כותב ה־OECD דו"ח על ישראל, ומציג את חוזקותיה וחולשותיה של כלכלתה. הדו"ח האחרון יצא ב־2023, רגע לפני המלחמה, והדו"ח הנוכחי מציג את כלכלה ישראל אחרי שנתיים מהקשות בהיסטוריה שלה. אבל מי שחשש זכה דווקא ללא מעט מחמאות. לפי ארגון המדינות המפותחות, שישראל הצטרפה אליו ב־2009, הכלכלה הישראלית הפגינה חוסן מרשים: היא הראתה עמידות גדולה מול המתקפה ב־7 באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיה. הכלכלה הישראלית חטפה מכה, אבל הצליחה לשמור על איתנותה הודות לרמת חוב־תוצר נמוכה שנשמרה לפני המלחמה, למערכת הפיננסית האיתנה שהצליחה לתמוך במשק, לפוטנציאל הצמיחה, לאבטלה הנמוכה ולמגזר ההייטק התוסס.

ה־OECD אפילו עדכן מעלה את תחזית הצמיחה לכלכלת ישראל, והם מעריכים כי המשק יצמח ב־2025 בשיעור של 3.4 אחוזים וב־2026 בשיעור של 5.5 אחוזים. למרות שנה וחצי של מלחמה, ולמרות מחירים כלכליים עצומים, יש אפוא בכל זאת כמה סיבות לאופטימיות. המשק הישראלי נמצא כאמור במגמת צמיחה. לא מגמת הצמיחה שהיינו בה ערב המלחמה, אבל בכיוון חיובי בהחלט.

השקעות החוץ שבות

נקודת המפנה הייתה ספטמבר 2024. מתקפת הביפרים חוללה הלם בשורות חיזבאללה והפיחה רוח במפרשי הציבור הישראלי. כזו הייתה גם המתקפה שהגיעה מיד לאחריה, על תשתיות חיזבאללה, וכמובן חיסול נסראללה.

הניצחון על חיזבאללה היה מהיר והחלטי, והסכם הפסקת אש הגיע לא הרבה אחריו. גם המתקפה האיראנית השנייה, שנהדפה בהצלחה מרשימה של ישראל, הייתה רק סימן לחוזקה של ישראל. אחרי שנה של חולשה, של ליקוק הפצעים והישגים מדודים תחת ענן של דאגה לחטופים, ישראל עברה לצד המנצח.

זה היה גם הרגע שהכלכלה התחילה להתאושש: עד ספטמבר הציגה הבורסה הישראלית ביצועי חסר בשווקים, אבל בתוך שלושה חודשים היא הדביקה את הפער מול וול סטריט וסיימה את שנת 2024 בעליות שערים אדירות בבורסה בתל־אביב. 80 אחוזים מהתשואה השנתית של המדדים הגדולים בישראל קרו בשלושת החודשים האחרונים של 2024. מדד תל־אביב 35 נסק ב־25 אחוזים ב־2024, מקביל למדד האמריקני המוביל וגבוה ממדדים מקבילים בגרמניה וביפן. התאוששות נרשמה גם בהשקעות הישירות של תושבי חוץ בישראל, התאוששות שגדלה בתחילת 2025.

לאחר 7 באוקטובר היה חשש שהשקל יצנח, מה שגרם לבנק ישראל להכריז על תוכנית למכירת מט"ח בהיקף של 30 מיליארד דולר. הבנק מימש את התוכנית בסופו של דבר באופן חלקי, ומכר רק 8.5 מיליארד דולרים. השקל פוּחת לאורך השנה, אבל באוקטובר 2024, אחרי המתקפה האיראנית השנייה, הוא התחזק לרמה גבוהה משהיה בערב המלחמה.

גם פרמיית הסיכון של המשק, כפי שהיא נמדדת בשוק ההון, עלתה דרמטית בתחילת המלחמה – אבל העלייה הזאת נבלמה במהלך השנה. לאחר הפסקת האש בצפון היא ירדה בחדות, והיא עדיין גבוהה מרמתה לפני המלחמה, אבל הירידה שלה היא עדות לכך שגם העולם תפס את ההישגים הגיאו־אסטרטגיים של ישראל באזור ואת משמעותם.

חלק מההצלחות קרו לא למרות המלחמה, אלא אולי במידה כלשהי גם "בזכותה". אם הייתה אי פעם תצוגת תכלית של היכולות הטכנולוגיות הישראליות, הדיפת המתקפה האיראנית היא כזאת. מישהו מתפלא שרפאל הציגה דו"חות על רווחים גבוהים במיוחד? החברה שמייצרת את מערכות ההגנה האוויריות כיפת ברזל וקלע דוד הציגה עלייה של יותר מ־60 אחוזים ברווחיה. מבצע הביפרים, המתקפה חסרת התקדים על חיזבאללה, המודיעין המדויק והחיסולים המהירים – כולם הכו את העולם בתדהמה. והעולם רוצה לשמוע עוד על מה שמדינת ישראל יכולה לעשות.

לכלכלת ישראל יש עדיין בעיות שורשיות, אבל הן התחילו הרבה לפני המלחמה, ולצערנו הממשלה לא השכילה לפתור אותן גם כשהמלחמה הפכה את הבעיות לאקוטיות. הכוונה היא לבעיות כמו פריון עבודה נמוך, היעדר השכלה ראויה במערכת החינוך בכלל ובמערכת החינוך החרדית בפרט, שיעורי תעסוקה נמוכים בקרב אוכלוסיות מסוימות, יוקר מחיה מאמיר והולך, מחירי דיור גבוהים והיצע דיור שלא מצליח להדביק את הביקוש. כל אלה הן בעיות קשות ועמוקות של הכלכלה הישראלית, שעכשיו נוספו עליהן עלויות ביטחון גדולות שיימשכו לאורך העשור הבא.

כך שמי שמחפש סיבות להיות מודאג לא יתקשה למצוא אותן, אבל אולי יום אחד בשנה אפשר גם לשמוח על מה שיש כאן. ואם יש משהו שהכלכלה הישראלית יכולה להתגאות בו, אלו הם עמידות וחוסן. לא חסרים פה מצבי חירום ומלחמות, אבל זה רק חישל את הכלכלה והחברה להתאושש מהר יותר, ולהתמיד למרות האתגרים.