אל"ם אורי לוין ממלא שני תפקידים במקביל: מפקד חטיבת תל חי ומפקד המגמה במרכז להכשרת פיקוד קרבי, המכשירה מפקדי פלוגות וגדודים. המפגש בין שני התפקידים, לדבריו, חיוני להכשרת הדור הבא של המפקדים. אחרי כמעט שלוש שנות מלחמה, לקורס מגיעים קצינים שכבר חוו לחימה, פינו פצועים והתמודדו עם כישלונות בשדה הקרב. האתגרים האלה נכנסים איתם לכיתה, ומשנים את השיח על פיקוד, מנהיגות ותורת הלחימה.
"אלה שני תפקידים שמזינים אחד את השני. לא הייתי יכול להיות מפקד בקורס בלי החיכוך והניסיון בגזרה, ומה שאני לומד בקורס על תורת הלחימה ועל הפעלת הכוח אני מיישם בחטיבה בפעילות המבצעית. זאת גם הסיבה שהמפקדים במכללה אינם מדריכים אלא מפקדי צוותים, שמביאים איתם ניסיון מבצעי עדכני".
המרכז להכשרת פיקוד קרבי (מלפ"ק), שנודע בעבר כקורס מ"פים־מג"דים, מקיים מסלולים מגוונים למפקדי פלוגות וגדודים, בסדיר ובמילואים.
הכי מעניין
אל"מ לוין | צילום: דובר צה"ל
"סיימנו לאחרונה את מחזור 139 של קורס המ"פים. הוא חלק מרצף של מחזורים שחניכיהם מגיעים אחרי שירות ממושך בגזרות הלחימה. הם כבר טעמו את טעמה של המלחמה, ולכן אלה קורסים מעניינים במיוחד. הניסיון המבצעי נכנס לכיתה ולדיונים בכל התחומים, גם המקצועיים וגם הערכיים. למשל, כל החניכים במחזור התנסו בפינוי נפגעים במהלך השירות שלהם. זה לא היה המצב בעבר. הם גם פוגשים את שאלות המנהיגות ואת השאלה מדוע אנחנו נלחמים. קיימנו סיור בעוטף עזה, שבו נחשפו לכישלון המקצועי של 7 באוקטובר, אבל גם להתאוששות ממנו. עם זאת, כל חניך מכיר רק חלק מסוים מהמלחמה. אחד הגיע מעזה, אחר מלבנון; חלקם התנסו בהתקפה ואחרים בהגנה. התפקיד שלנו הוא לחבר את החוויות האלה לתמונה רחבה של תופעת המלחמה".
לוין מכיר היטב גם את הקושי שבחיבור בין הכשרה למציאות. בבוקר 7 באוקטובר 2023 הוא פיקד על מחזור שנשלח להילחם, ולא השלים את הקורס. מאז פיקד על שלושה מחזורים נוספים.
האם השתנה גם הפרופיל של החניכים, מעבר לניסיון המבצעי שצברו?
"אפשר לדבר בזהירות על מגמות. אלה מפקדים שיודעים מאין הם באו ולאן הם חוזרים. הם לא חיים בסרט, והם מבינים את המשמעות של התפקיד. זה בולט במיוחד אצל אנשי המילואים. בעבר, חניך מילואים היה עשוי להגיע לקורס בלי להבין עד הסוף מה המשמעות של להיות מ"פ שנדרש לקרוא לאנשים שוב ושוב לשירות שנמשך מאות ימים. היום הוא כבר מגיע אחרי שהיה סמ"פ, ולעיתים הוא מגיע כשהוא עצמו מ"פ. הוא מבין עד כמה המשימה מורכבת, ובמקביל יודע שהניסיון שצבר אינו מחליף את הידע ואת התפיסה המקצועית שהוא צריך לרכוש. אני חושב שאחד המאפיינים הבולטים של החניכים היום הוא הצמא שלהם ללמידה, גם לתיאוריה וגם להתנסות. יש חניך שמגיע לתרגילים שהוא לא חייב להשתתף בהם, אפילו לתרגיל של חבר שלו, רק כדי לצפות וללמוד. הוא מבין שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו להתאמן לפני שיפגוש שוב את האויב בשדה הקרב".
קורס מפקדי הפלוגות | צילום: דובר צה"ל
האם ההכשרה של מפקדי הפלוגות במילואים שונה מזו של מפקדי הפלוגות בסדיר?
"בשדה הקרב אין הבדל בין סדיר למילואים. האויב לא עושה לנו הנחות רק מפני שאנחנו אנשי מילואים. התחמושת שלו לא חלשה יותר כשהוא פוגש גדוד מילואים, ולכן הרף המקצועי חייב להיות זהה. עם זאת, אתגרי הפיקוד שונים. לקראת סוף הקורס אנחנו מקיימים סדנה ייעודית למפקדי המילואים. מ"פ בסדיר צריך להתמודד, בין היתר, עם מעורבות ההורים בחיי החיילים. מ"פ במילואים מתמודד עם בת הזוג, עם הילדים, עם המעסיק או עם המרצה באוניברסיטה. הוא צריך לדעת איך להביא את האנשים לשירות פעם אחר פעם ואיך להתמודד עם המחירים שהשירות גובה מהם. בסדנה אנחנו מייצרים קבוצת שווים, שבה המפקדים משתפים בניסיון שלהם ומעבירים טיפים זה לזה. אנחנו גם מחברים אותם למ"פים ותיקים, שיכולים לחלוק איתם מניסיונם".
לצד הקורס הרגיל, המכללה פיתחה מסלולים המותאמים למפקדי מילואים שכבר מכהנים בתפקיד ונדרשים להמשיך בשירות ממושך. "יש תוכנית שנקראת 'בן ארי', שמבוססת על אותה תוכנית הכשרה מלאה, אבל פרוסה על פני תקופה ארוכה יותר. כך אפשר לשלב בין הקורס, התפקיד במילואים, הקריירה האזרחית והמשפחה. קיימנו גם השתלמות מקוצרת במסגרת הוראת חירום, כמענה נקודתי לצורך שנוצר במלחמה. יש מי שמעדיף לרכז את ההכשרה בפרק זמן קצר, ויש מי שזקוק לפריסה רחבה יותר".
המלחמה חייבה אתכם לשנות את תוכני הקורס? האם נושאים מסוימים נדחקו החוצה?
"כמו שאמר נפוליאון, 'בקשו ממני הכל, רק לא זמן'. משך הקורס מוגבל, ולכן בכל פעם שאנחנו מוסיפים תוכן צריך להחליט מה מוציאים במקומו. המלחמה חידדה את הצורך לתת דגש רב יותר לנושאים כמו לחימת לילה, קרב הגנה, לחימה בתת־קרקע והרום הקרוב לקרקע (רוק"ק – המונח המקצועי לרחפנים, י"א). אלה תחומים שבאו לידי ביטוי במיוחד בשדה הקרב בשנים האחרונות. לא כל שינוי מחייב להוסיף שעות: חלק מהנושאים נלמדים במסגרת התרגילים או באמצעות חומרי קריאה. לעומת זאת, מנהיגות, ערכים ודמות המפקד הישראלי הם מבחינתנו תכני חובה, לא העשרה. יש דברים שאפשר ללמוד לבד או להשלים מהמפקדים בהמשך, בעיקר בכל הקשור לשגרה. אבל את היסודות הערכיים והפיקודיים אנחנו לא מוכנים להזניח".
לוחמי אוגדה 90 | צילום: דובר צה"ל
האם יש היום יותר נכונות של החניכים להביע ביקורת, גם כלפי מפקדיהם?
"אנחנו קוראים לזה אומץ להביע דעה, ובפרט אומץ להביע דעה שונה מהמקובלת או מזו של המפקד. אנחנו מעודדים את החניכים להיות אמיצים גם בהבעת העמדה שלהם. בעיניי, זה חלק בלתי נפרד מדמותו של המפקד הישראלי, ואולי אחד הדברים שמבדילים אותנו ממפקדים בצבאות אחרים. אני רוצה להאמין שזה חלק מה־DNA שלנו. המלחמה הייתה צריכה להפיל לכולנו אסימונים. היא חידדה את הסכנה שבהתכנסות לחשיבה אחידה, ואת החשיבות של פתיחות לדעות אחרות. השיח הזה מתקיים בכיתה ובשיחות עם המפקדים, ובעיניי הוא אחד ממקורות העוצמה שלנו כצבא".
אחד המאפיינים הבולטים של המלחמה הוא מספר המפקדים הבכירים שנלחמו בחזית, לעיתים תוך סיכון אישי כאשר לא מעט מפקדי חטיבות שילמו על כך בגופם ובחייהם. לוין רואה בכך ביטוי לתרבות הפיקוד בצה"ל, אך גם לתפקיד שההכשרה צריכה למלא.
עוד כתבות בנושא
"יש ספר בשם 'משבר בפיקוד', שכתבו שני חוקרים אמריקנים לאחר מלחמת וייטנאם, ובו ניסו להבין מדוע ארצות הברית נכשלה במלחמה. הם הצביעו על משבר בקצונה, והביאו נתון שלפיו במשך חמש שנים נהרגו בצבא האמריקני רק חמישה קולונלים, המקבילים לאלופי משנה אצלנו. בצה"ל נהרגו חמישה אלופי משנה כבר ב־7 וב־8 באוקטובר. זה מלמד משהו על מי שנבחרים לפקד ועל המקום שאליו המפקדים שלנו רצים. יש אתוס של מפקדים מלפנים. בדרג המ"פ, ההסתערות קדימה היא חלק מתפיסת ה'אחריי'. אבל במלחמה הזאת ראינו גם מח"טים ומג"דים שנמצאים בחזית. בתחילת המלחמה הגיעו לקורס חניכים פצועים, וגם במחזור הנוכחי היו שניים או שלושה שנפצעו בגפיים. אנחנו מתאימים להם את מדדי הכושר הגופני לפי הצורך, אבל מדובר באנשים חזקים מאוד, שבדרך כלל אינם זקוקים להקלות".
האם בעקבות המלחמה ריככתם את דרישות הקבלה ואת רף ההכשרה? בסוף חסר מפקדים.
"ממש לא. לא הורדנו את רף הקבלה, לא ויתרנו על חובת הקריאה, לא צמצמנו את המבחנים או את המטלות ולא הקלנו את התרגילים. להפך: אנחנו משלבים תרגילים שמחייבים את החניכים להתמודד עם כישלון וללמוד כיצד להתאושש ממנו. החניכים עצמם דורשים את זה, כי הם באים למלחמה וחוזרים למלחמה. גם המפקדים שלנו אינם מדריכים במובן הרגיל. ארבעה ממפקדי הצוותים נלחמו ב־7 באוקטובר בעוטף עזה. האחרים היו אז מג"דים, וכיום הם מח"טים שנמצאים בלחימה. הם יודעים מה נדרש ממפקד בשטח ומה ההכשרה צריכה לספק לו. לכן אנחנו לא יכולים להוריד את הרף. יש תור לקורס, ויש מפקדים שכבר ממלאים תפקיד וצריכים להשלים את ההכשרה. זה לא פשוט: מ"פ מילואים נדרש גם לפקד לאורך תקופות שירות ממושכות וגם לצאת לקורס, תוך ניסיון לשמור על העבודה ועל המשפחה. ובכל זאת, החבר'ה עומדים בזה בכבוד".
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
