אוקטובר אינו רק חודש של מחדלים ובחירות. ביום חמישי הקרוב, 29 בחודש, ימלאו 70 שנה למבצע קדש, שבמהלכו כבש צה"ל בסערה את רצועת עזה ואת רוב סיני. במשך דורות הוא נחשב למלחמת ברירה, קפריזה בן־גוריונית שהשתלבה בגחמות צרפתיות ובריטיות, אבל אירועי השנים האחרונות לימדו אותנו מה קורה כשמבצעי הקדמת תרופה למכה נתפסים כמלחמות מיותרות, וכשאפילו צה"ל מעדיף הכלה על מתקפה.
לכאורה, מבצע קדש הוכרז נגד המדינה הלא נכונה. רוב הפיגועים הרצחניים שקדמו לו יצאו משטחי ירדן. אבל זו הייתה טעות אופטית ששימשה לימים כקרדום בידי מבקרי המלחמה. אחת הראשונים שבהם הייתה גיסתו של נשיא המדינה יצחק בן־צבי, תמר שוי, אחות אשתו. כרך ההנצחה של בן־צבי מטעם ארכיון המדינה אינו כולל את האיגרת הביקורתית שהיא שלחה לו משווייץ, אבל עותק תשובתו מסגיר את טענותיה, שכאילו לקוחות מהפובליציסטיקה המודרנית פה. צריך רק להחליף את נשיא מצרים נאצר ביחיא סינוואר, ואת אנגליה או צרפת בארצות הברית של דונלד טראמפ. עזה היא אותה עזה ממש.
"תמר היקרה", השיב הנשיא לאחות אשתו בחודש כסלו תשי"ז, "קראתי את מכתבך והצטערתי עד כמה אין לך – גם לך – מושג נכון ונאמן מכל מה שעבר עלינו במשך החודש שעבר. כנראה שעדיין לא ברור לך שמלחמת סיני חלה לא לטובת כוחות חזקים – אנגליה או צרפת, ולא במעמד לרשותם עשינו את 'מלאכתם' – אלא לעצמנו – את מלאכתנו אנו.
הכי מעניין
"הן לא נעלם מאיתך (אם כי רבים משליטי מזרח ומערב מתעלמים מזה בזדון) שבמשך שמונה או תשע שנים מיום קום המדינה היינו כל הזמן מטרה להתקפת טרור, שוד ורצח מצד כנופיות פראיים מזוינות, מאורגנות על ידי ג'מאל נאצר. מאות קורבנות הפילו, מאנשי עמל ועבודה, בהם נשים וילדים. לשווא פנינו לאומות המאוחדות שיעזרו לנו, ואף הראינו באצבע על האשם בעד התקפות הרצח, עזרה לא באה.
להחזיק בעזה ויהי מה. הנשיא יצחק בן־צבי עם הרמטכ"ל משה דיין, 1955 | צילום: לע"מ
"באותה שעה המשיך ג'מאל נאצר את הכרזותיו בגלוי שהוא ימחק את ישראל מן המפה. דיבוריו אושרו על ידי מעשיו. בזמן האחרון נתברר לנו שהוא הכין מחסני נשק עצומים במדבר סיני. לאחר זה הכריז ראש המטה של עבר הירדן בגלוי שכל זה לא בא אלא נגד ישראל, והערבים הם שיקבעו את הזמן והמקום להתקיף את ישראל.
"מה חטא חטאנו בזה שנזדרזנו לבחור את הזמן ואת המקום ולקחת את היוזמה בידינו? ברוך השם שהצלחנו להקדים את המתקיף ולהכות אותו שוק על ירך, ובזכות זו ניצלנו מאבדון. הנני משוכנע שאילו איחרנו ולו רק לשבועות אחדים, היה זה עולה לנו באלפים ואולי ברבבות של קורבנות (אם כי מאמין אני שאף אז יכולנו סוף סוף להתגבר על האויב). כשנוכחנו שאין לסמוך על האו"ם, לא הייתה לנו ברירה אלא לקחת את גורלנו בידינו ולהכות את גייסות מצרים ולנקות את רצועת עזה ואת מדבר סיני מהפדאיונים. אין לי שום ספק שעל ידי התקפתנו את המצרים במדבר סיני הצלנו את מדינת ישראל מחורבן, ורבים מידידינו ומהמסתכלים האובייקטיביים מודים כבר שעל ידי מבצע סיני הצלנו את העולם ממלחמת עולם שלישית".
אגב, בן־צבי היה משוכנע שזכויות היהודים על סיני גוברות על זכויות המצרים. איגרת אחרת ששלח באותם ימים, לשגריר ישראל באו"ם אבא אבן, הכילה משאלה שלפחות על עזה לא נוותר, מטעמי פיקוח נפש: ״עם כל הצרות שאנו לוקחים עלינו (הפליטים שבעזה!) הרי בזה מתחסל במידה רדיקלית מרכז של הפדאיון בטבורה של המדינה - במחיר יקר, בדם בנינו ואחינו - ועלינו להחזיק ברצועת עזה ויהי מה!״.
לעוד טורים של חגי סגל
