"הייתם שותפים לבניין כוח חסר תקדים"

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שנתת לי את הזכות הגדולה והטלת עליי את החובה העצומה. רבה אמונתך. אנא השם, אלוקיי ואלוקי אבותיי, מפקדיי, פקודיי, חיילי צה״ל וחיילותיו, בני משפחתי, אהוביי. תבוא לפניכם תפילתי, שאין אני עז פנים וקשה עורף לומר לפניכם צדיק אני ולא חטאתי, אבל חטאתי, עוויתי, פשעתי, והאחריות כולה שלי.

אמרתי לעצמי: לנו זה לא יקרה.

בחרתי בנוח ולא בנכון. בחרתי לנסוע לקריה ולא לדרום.

גאיתי במחשבה, בדיבור ובמעשה.

דיברתי דופי ולשון הרע, הקלתי ראש בדברים, וייעדתי אנשים למחלוקת ולעבירה.

זלזלתי בדבריכם, חמדתי כבוד וכוח, טפלתי שקר ומרמה, יעצתי עצות רעות, כיחשתי לאמת ולמציאות.

לא זכרתי מאין באתי ולאן אני הולך.

נקמתי ונטרתי בליבי. סרתי מדעתי המקצועית והערכית. פעלתי לאט מדי ומאוחר מדי. ציערתי פקודים ומפקדים ואהובים. קישיתי עורף ולא שיניתי דעה.

רדפתי אחרי שררה. שכחתי את מקור כוחי. תעיתי ותעתעתי ואכזבתי, ולא עמדתי בציפיותיכם. ואתם הייתם ראויים להכול, ואני הרשעתי.

כאב ותפארת

בחודש יוני 2023 נכנסתי לתפקיד ראש חטיבת התכנון ומנהל כוח האדם, לאחר קרוב לשלושים שנות שירות. תפקיד שהוא פסגה מקצועית חד־פעמית. מקום שהיה אמור להביא לידי ביטוי את כל הניסיון שצברתי, את הרעיונות, את המחשבות ואת התוכניות. כולם יחד היו אמורים להמשיך לקיים, לבנות ולחדש את צה״ל לשנים הבאות, לשמור מכל משמר על מודל צבא העם, לאפשר ליותר אנשים להצטרף אליו ולחזק את תעודת הביטוח שכל העם סמך וסומך עליה.

היו תוכניות, מוסברות בלא מעט שורות, אבל רגע לפני שהן הפכו לפעולות ממשיות התהפכה הקערה על פיה.

ביום שמחת תורה תשפ״ד, צה״ל, וכולנו בתוכו, ואני בוודאי, נתפס בקלקלתו ונכשל באופן העמוק ביותר בעמידה בציווי הבסיסי שלו. אזרחים חפים מכל פשע, גברים, נשים וילדים, נרצחו ונחטפו בידי אויב אכזר ועמדו חסרי אונים כשהצבא לא בא. לוחמים גיבורים נפלו על משמרתם, אבל לא היה בכך די.

התחושות היו ועודן קשות מנשוא. הכאב, הצער, הבושה והאכזבה העצמית הופיעו במלוא עוצמתם, ולא ירפו לעולם. כשלנו, עווינו, הרשענו.

בצל ההלם והאסון הנורא, אזרחים, אנשי כוחות הביטחון וחיילי צה״ל וחיילותיו הגיבורים התעשתו והשיבו מלחמה שערה, לחמו כאריות, השיגו הישגים חסרי תקדים בכל הגזרות, ויצרו - ועודם יוצרים כבר שלוש שנים - מציאות חדשה בכל הזירות.

מחיר המלחמה כבד ונורא. גיבורים הלכו לבלי שוב למען מטרה שאין צודקת ממנה, תוך שהם משאירים אחריהם אומה גאה, אך כואבת ומדממת. מכאן, מעל הבמה הזו, אני מרכין שוב ראש ומבקש את סליחתה של החברה הישראלית כולה, מחבק את משפחות הנופלים ומאחל ומתפלל להחלמת הפצועים.

הצורך המבצעי הכפיל ושילש וריבע וחימש את עצמו, ואף יותר, בן רגע. לצה״ל חסרו, ועדיין חסרים, אלפי חיילים כדי להקל בעומס ולממש את כלל הצרכים. אבל בצד זאת, מערך המילואים, שצומצם והודמם לאורך השנים, התגלה במלוא תפארתו, ועשרות אלפי לוחמים ומתנדבים זרמו ישירות לחזית.

גם הנוער הישראלי הוכיח שמיהרנו להספיד אותו והצביע ברגליים: בכמות המתמיינים לסיירות, בנשים לוחמות, במוטיבציה ליחידות, ביציאה לפיקוד ולקצונה, ובכל מקום שנקראו אליו. כולם לחמו יחד בקרבות גבורה, ברעות ובאחווה, בנכונות ובהקרבה.

גם אתם, אנשי חטיבת התכנון ומנהל כוח האדם, לא עמדתם מנגד. בראשית הצירים הפנמתם שצה״ל חייב להיות גדול יותר, חזק יותר, כשיר יותר. החלטתם שמעכשיו לא מסבירים מה אין, אלא דוחפים ואומרים איך כן.

״אין בעל הנס מכיר בניסו״, ולכן אני כאן כדי לספר לכם מה עשיתם. אימצתם דרך חשיבה ועשייה שרואה את השלם שגדול מסכום חלקיו: חובה, מילואים, חרדים, לוחמות, מיעוטים, עולים, עתודאים, הפרט, המשפחות והמשתחררים. בניתם תשתיות מקצועיות ואנושיות שמגלמות את זה שאנחנו צריכים את כולם ושלכולם יש מקום.

גייסתם ושיבצתם יותר אנשים, יותר כשירים ויותר בקצה. ייצבתם את משך שירות החובה בחקיקה. הייתם ראשית צירים ומנוע הצמיחה לבניין כוח אדם רחב היקף בסדיר, שמסתכל על המילואים, ממלא את השורות החסרות, מחזק את היחידות וממצה את האור הבוקע מהנערים ומהנערות.

הייתם מניעים ושותפים לבניין כוח חסר תקדים במילואים, לחטיבות דוד ולחטיבת השומר, לפלוגות אינספור, בהלכה למעשה, בהגנה האווירית ובמיצוי אלפי משרתים כאן בסככה הזו, ובצבא כולו. חיזקתם ועיצבתם את הטיפול ואת המבט הכולל על הפרט ועל סביבתו ומשפחתו, שהם מקור כוחות ועוצמתו. קבעתם סדרי עדיפויות ומדרגים בתוך צה״ל, ובשדה הלאומי הובלתם לפעולות ולהחלטות ממשלה בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים.

בניתם את "שנת ה־12", שנת ההכנה לאזרחות ולשירות, מיזם לאומי חסר תקדים שעוד נועדו לו גדולות. הרחבתם את שורות העתודה האקדמית והטכנולוגית, שעליה נשענת בין השאר עוצמתו של צה״ל, במאות רבות של מצטרפים חדשים מכל האוכלוסיות ובכל הגוונים.

פתחתם את שערי צה״ל בפני בני הציבור החרדי במגוון יוצא דופן של מסלולים ושיטות, שמשרתים את הצורך המבצעי ומרחיבים את השורות. אפשרתם את בנייתו של אמון אצל הציבור ויצרתם אמון בצבא, שנכון הדבר ושאפשר. הנעתם מהפכה שכבר באה לידי ביטוי בשלל יחידות ובכמות המתגייסים, ואני מאמין שהיא בתחילתה ושבעקבותיהם יבואו עוד רבים אחרים.

חשבתם ועשיתם, ועוד תעשו, למצות טוב יותר את מי שאיתנו: בשיבוץ ההיברידי, ב"פסיפס", ב"דרך דוד", ב"מהלך השירות״, ב"שער לעתיד״ ובמבט אל ״מעבר לאופק״. ועוד הרבה יותר מזה, וקצרה היריעה מלהכיל. הייתם אלופים. אני גאה בכם.

בידינו הלכידות, ובנפשנו

בשלוש השנים האחרונות למדתי באופן אישי על חשיבותה של הלכידות לחוסנם, לעוצמתם ולכוחם של צה״ל ושל החברה הישראלית כולה. ראינו יחד את הלוחמים והלוחמות, המשרתים והמשרתות, באים מכל השורות ומכל השכבות, מהארץ ומחו״ל, מהמרכז ומהפריפריה, גברים ונשים, יהודים ומיעוטים, חרדים, מתנדבים, שומרי תורה ומצוות ומי שאינם. כולם. ביטוי מושלם של צבא העם.

והבנתי גם לעומק שלכידות אינה בהכרח, ואולי לא נכון שתהיה, אחידות. שהגיוון והשוני וההתאמה, וגם החיזוק וההסללה וההכוונה, והתשתית והכללים, והביחד והלצד, אינן מילות גנאי, אלא ביטוי של מרכיבים בעלי עוצמה וכוח שהם גם ציווי וכורח. יש מקום גם לייחוד, וככה נוכל להיות כולם יחד. ומתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

מדינת ישראל וצה״ל ידעו לאורך שנים לבנות תשתיות נכונות, בחוק, במדיניות ובשכל ישר, לשירותן של מגוון רחב של אוכלוסיות, באופן שתואם את הצרכים הייחודיים שלהן, את ערכיהן, את יכולותיהן, את דרך החינוך שלהן, את אומר החיים שלהן, ולאפשר לכולן לשרת, זו לצד זו.

המלאכה לא תמה, אבל אני מרשה לעצמי לחרוג ממנהגי ולקבוע בפסקנות שהיא הכרחית ואפשרית אם כולם יבואו אליה עם תחושת היראה והאחריות הנדרשת ועם לב פתוח ונפש חפצה. בידינו הדבר, ובנפשנו הדבר.

לפני כעשרים שנים, כשהתחלתי לנסות להתקרב ולעשות קצת תשובה, למדתי בין שאר הדברים את משמעותן של שלוש הפסיעות הקטנות לאחור שעושה המתפלל בסוף התפילה. עמדתי על כך שהן מסמלות את העובדה שהוא יוצא בחיל וברעדה מהמקום שבו עמד ודיבר עם השכינה, ושקצת לפני כן הוא יכול להוסיף בקשות משלו, והלוואי שתתגשמנה במלואן ובמהרה.

היום, אחרי 33 שנים, אפסע בעוד דקה או שתיים לאחור ואצא מהיכל הקודש שנקרא צה״ל, שבו שירתּי לצד גיבורים וגיבורות, מלאכים ומלאכיות, ובו ראיתי שכינה.

רגע לפני כן אני מבקש לנצל את הזכות שכל שירותי חיכיתי לה, ולסיים יחד אתכם את דבריי בתפילה:

מי שבירך אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי וחיילות צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, בכל מקום שהם, ביבשה, באוויר ובים.

ייתן ה׳ את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם.

הקדוש ברוך הוא ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. ויקוים בהם הכתוב: ״כי ה׳ אלוהיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם״. ונאמר: אמן.

עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, ואמרו אמן.