מאז פרוץ מבצע "שאגת הארי" ב-28 בפברואר, יחידת אגוז ביצעה שורת מבצעי קומנדו בעומק השטח הלבנוני, כחלק מהמאמץ של אוגדה 36 ופיקוד הצפון לייצר את התנאים להשתלטות על מרחבים אסטרטגיים והשמדת תשתיות חיזבאללה. אחד המוקדים המרכזיים היה מרחב רכס הבופור, ובהמשך רכס עלי טאהר, שבו נחשפה תשתית תת קרקעית משמעותית של חיזבאללה.
סא"ל מ', מפקד יחידת אגוז, מתאר כיצד התפתחה הפעולה: "על כל רוחב הגזרה, ובוודאי במרחב הבופור, אנחנו מייצרים את התנאים, כחלק ממהלך רחב מאוד של אוגדה 36 ופיקוד הצפון, גם במרחב הסלוקי וסביבתו וגם במרחב הליטני וסביבתו, כדי לאפשר את מימוש התוכנית האוגדתית ואת ההשתלטות והשמדת הנכסים במרחב הבופור".
לדבריו, לאחר הכניסה לחלקו הקדמי והצפוני של רכס הבופור, נתקלו לוחמי אגוז במערך תת קרקעי משמעותי. "אנחנו מתמודדים עם תת קרקע איכותי ועם מחבלים כחלק מהמיזם הגדול הזה של חיזבאללה ומשטר הטרור האיראני. תוך ימים ספורים, תחת סיכונים גדולים ובשיטות ייחודיות, אנחנו מתחברים לתת הקרקע, מבינים טוב יותר את גודל העניין ומשלימים את השליטה המבצעית ברכס הבופור".
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בשלב הזה, הוא מתאר, התגבשה ביחידה ההבנה כי יש להרחיב את הפעולה גם לרכס עלי טאהר, הנמצא צפונית-מזרחית לבופור. "אנחנו מבינים שיש שם תשתית איכותית וגדולה מאוד, ומבינים את המשמעות הסמלית והתפקודית של הרכס בעיני חיזבאללה. הרכס מהווה את אחד המוצבים האיראניים בשיתוף חיזבאללה הגדולים שיש בתת הקרקע, ובשילוב עם נבטיה והמטרופולין שלה הוא מהווה את אחד ממרכזי העצבים של הארגון". סא"ל מ' מספר כי מהמרחב הזה מתבצעים תהליכי פיקוד ושליטה, הכוונת אש וסגירת מעגלים, וכן תנועת הכוחות של חיזבאללה בציר צפון-דרום. "הם מרגישים שם די בנוח. זו תשתית מבוצרת ואיכותית שגורמת להם לחשוב שהם חסינים".
הפעולה החלה בפשיטה של כוחות קטנים ובהסתננות אל המרחב. "מאוד מהר עברנו לכיתור של המרחב ולכניסה של כוחות קטנים פנימה לתוך הרכס", מספר סא"ל מ'. "צריך להבין שהרכס הוא מקום מאוד מורכב מבצעית, לא רק בגלל העובדה שיש בו עשרות מחבלים, אלא בגלל מגוון האיומים בסביבה: תמ"ס, רקטות ורחפני נפץ באופן תדיר, ותצפיות שאוחזות בכל תנועה". גם בתוך הרכס עצמו המתינו לכוחות שורה של איומים. "קראנו לו בתחילה 'רכס ההפתעות'. היו בו המון מטענים, תוואי קרקע צפוף מאוד, בולדרים, הפרשי גבהים, טרסות, מצלמות מכל הסוגים שמרשתות את המרחב ותשתית תקשורת שמחברת אותם לעולם החיצון בדרכים שונות".
אלא שבמקום להסתפק בחדירה לרכס, באגוז החליטו להישאר בו. "הפכנו בעצם את המרחב למרחב המחיה הקבוע והטבעי שלנו, והפכנו אותם לניצודים. עשינו את כל הדבר הזה שנקרא תשתיות תת קרקע ברכס עלי טאהר לשטח השמדה אחד גדול".
איך טיפלתם באיום הרחפנים?
"לא נוכל לחשוף הכל, אבל היה שימוש באמל"ח מתקדם וייעודי, לצד שכלול של הטכניקות והתרגולות שלנו ומיומנויות הלוחם. כשאתה נמצא בתוך הסבך, בשטח הבנוי, בפיצולים ובכוחות קטנים, אתה מגיע למצב שאתה מריח, מרגיש, שומע ויודע לאבחן מה זה רחפן אויב ומה זה רחפן של כוחותינו. אתה נטמע בשטח באופן כזה שהמחבלים אפילו לא מבינים ולא יודעים איפה אנחנו ומה היקף הכוחות".
לדבריו, אגוז פעלה במרחב במשך ימים ארוכים ברציפות. "התחלנו את הפעולה מול הרכס בכפר הסמוך תיבנית, והובלנו את הכוחות יחד עם כל השותפים הגדולים שיש לנו בחטיבת הקומנדו, בצה"ל ומחוצה לו. יחידת אגוז הסתננה פנימה, פירקה את כל המערך של האויב באופן שיטתי ונשארה ימים ארוכים על הרכס".
הפעילות כללה גם מגע קרוב במיוחד עם אנשי חיזבאללה. "הגענו להתקלויות ולמגע קרוב באופן יוצא דופן ודי חריג לכל המערכה הזאת בפיקוד הצפון. אתה פוגש את האויב ממרחקים של מטרים בודדים, חושף את הפירים, 'מחבר את הפאזל' ופוגע בו פעם אחר פעם מטווחים קצרים מאוד".
ההישארות בשטח זמן רב הייתה חלק מרכזי בשיטת הפעולה. "הלוחמים והמפקדים שלי התעקשו, תחת תנאים לא פשוטים ובחלק מהמקומות בחום של 45 מעלות, עם אספקה קצובה, להישאר ימים ארוכים ולא לוותר. בנחישות ובאומץ הם התקדמו פעם אחר פעם עוד קצת כדי לחפש את המגע ממטרים בודדים".
עוד כתבות בנושא
מה היה המפתח בקרב הזה?
"הנחישות והענווה ללמוד. פשוט לא לוותר, בכל הרמות, עם רוח אדירה והבנה עמוקה של גודל השעה. אנחנו יודעים כמה מונח על הכתפיים שלנו כיחידה וכארגון. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעצב את ביטחון ישראל, ואנחנו יודעים את החשיבות של התשתית הזאת גם עבור ביטחון התושבים".
לדבריו, להשמדת התשתית הייתה גם משמעות סמלית. "כשהוא יגיע לשם, מתישהו, אם בכלל יגיע, ויתצפת מנגד על המרחב, הוא יראה ארגז חול. זה מה שיסביר לו בצורה הכי טובה ששום מקום לא חסין. נגיע לכל נקודה ונשמיד אותה, בכל מקום שהוא, מורכב ככל שיהיה".
מה הייתה החשיבות של רכס עלי טאהר מבחינת חיזבאללה ומבחינת ישראל?
"רכס עלי טאהר הוא חלק מהמערך השלם שדיברתי עליו, יחד עם רכס הבופור. מדובר בתשתיות שנבנו לאורך כמעט שני עשורים, מומנו והוכוונו, ובוצרו באופן איכותי מאוד. הן מאיימות באופן ממשי ומיידי על ביטחון הכוחות בכל המרחב, ובוודאי על תושבי הצפון. אתה יודע מה התכולות של המרחב, אתה יודע את האפקטיביות שלו, ואתה יודע שאלו מרחבים שאתה לא רוצה להשאיר במציאות שבה ניתן להשמיש אותם מהר מאוד ביום מן הימים. אלו מרחבים שמשפיעים באופן ישיר, ממשי ומיידי על ביטחון ישראל ועל ביטחון התושבים".
מ' מדגיש כי מבחינתו, השמדת התשתיות הייתה חלק מתפיסה רחבה יותר של מניעת איום עתידי. "אין פה דחיינות ואין פה מציאות של 'עשינו מספיק, אז בוא נראה מה הלאה'. ההבנה היא שכל תשתית במרחב הביטחוני שמשפיעה באופן ישיר ומיידי - מנוטרלת ומושמדת. ואני שמח שכך היה".
הפעולה, הוא אומר, התאפשרה בזכות שילוב בין יחידות וכוחות רבים. "אנחנו נמצאים במערכה כל כך גדולה ומשמעותית, ונלחמים כבר כמעט שלוש שנים בחזיתות שונות: בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון ובסוריה. המרחב הזה של רכס הבופור, הליטני ובוודאי המעבר לרכס עלי טאהר, הוא גדול ומורכב מאוד. יש בו המון איומים, אילוצי ביצוע ושטח ותשתיות מורכבים, כשהאויב נערך במשך שנים".
לכן, אחד ההישגים המרכזיים מבחינתו היה היכולת לרכז מאמץ סביב מרחב שהיה משמעותי עבור חיזבאללה. "לראות את השילוביות, את השותפות ואת ריכוז המאמץ הצה"לי, ולהשפיע על מרחב שהוא באמת מרכז עצבים של חיזבאללה - זו המשמעות". בסופו של דבר, אומר מ', גם חיזבאללה נאלץ להבין שהמערך שבנה במשך שנים אינו חסין. "חיזבאללה לא נלחם ככה את קרב 'לכאורה חייו' בשום מרחב. הוא הבין מהר מאוד, אחרי שהוא פגש את הלוחמים בין השיחים והבולדרים, שהאירוע הזה הולך ונגמר ונסגר עליו. מבחינתנו, מתוך תחושת שליחות עמוקה, ידענו להמשיך לדחוף קדימה, לעשות את ההתאמות הנכונות ולסיים בהשמדה, בתקופה היסטורית. המעשים מדברים. חיזבאללה מבין היטב מה גרמנו לו, והוא מבין היטב את המסוגלות שלנו להגיע לכל נקודה ולהכות בו קשה".