במהלך הנסיעה בכבישים המתפתלים של בסיס פלמחים, אני שוכח לרגע שאני נמצא בליבו של בסיס צבאי. משני צידי הדרך נפרש נוף חולי, פראי, מנוקד בכתמי עשב ירוקים, ובאופק מבצבץ הים התכול. עד שאני מגיע לטייסת "הכוכב", המראה הפסטורלי מצליח להסיט את מחשבותיי מהסיבה שלשמה באתי. קבלת הפנים מחזירה אותי באחת אל המציאות: אנשי הדרג הטכני מובילים אותי אל ההאנגר, ושם ניצב אחד מכלי הטיס החשובים ביותר שחיל האוויר מפעיל כיום, ואולי גם אחד הנכסים המשמעותיים ביותר של צה"ל כולו. "זה כטמ"ם, כלי טיס מאויש מרחוק - העיניים שלנו בשטח האויב", מסביר לי אפרים, הוותיק והמנוסה שבחבורה.
הוא מקיף איתי את הכלי ומציג אותו מקרוב: גוף צר ומוארך, בלי תא טייס, כנפיים ארוכות במיוחד ביחס לממדיו, וזנב קטן בקצהו. במבט ראשון הוא מזכיר מטוס קל, אבל הצללית שלו דקה ופשוטה יותר, מינימליסטית למדי. קשה ליישב בין המראה הצנוע הזה ובין המקום המרכזי שהוא תופס בפעילות המבצעית של צה"ל. כאילו קרא את מחשבותיי, מזמין אותי אפרים להתכופף ולהביט מתחת לגחון. שם, בתוך כדור שקוף שמסתובב על צירו, מסתתר אחד המרכיבים החשובים ביותר של הכטמ"ם: מערכת הצילום המתקדמת. "אלה מצלמות שלנו, מתוצרת ישראל, של חברת אלביט", הוא אומר בגאווה. "הן מסוגלות לצלם ביום ובלילה, באיכות גבוהה מאוד".
עוד כתבות בנושא
ובכן, במערך הכטמ"ם של חיל האוויר פועלים ה"כוכב" וה"שובל" - שני כלי טיס שנועדו לשהות שעות ארוכות מאוד באוויר, אפילו שלושים שעות ברציפות, ולהעניק לכוחות מבט רציף על המתרחש בשדה הקרב. הם משלבים בין איסוף מודיעין ליכולות תקיפה, וכך מלווים את הפעילות המבצעית לכל אורכה. במילים פשוטות יותר: הם מסוגלים לצלם ולאסוף מידע רגיש במדינות אויב, לספק לכוחות הקרקע שפועלים מעבר לגבול מידע מדויק ועדכני בזמן אמת, ובמידת הצורך גם לתקוף מטרות בעצמם. לא בכדי זכו הכטמ"מים לכינוי "העיניים של צה"ל": מה שהלוחם על הקרקע אינו יכול לראות מעבר לגבעה, מאחורי מבנה או בעומק שטח האויב, ה"כוכב" וה"שובל" קולטים מלמעלה.
הכי מעניין
כל זה מתאפשר בזכות המפעיל - מי שמטיס את הכטמ"ם מרחוק ומנהל את המשימה בזמן אמת. מתוך קרון השליטה הוא עוקב אחר נתוני הטיסה ואחר התמונה שמתקבלת מהחיישנים, מכוון את הכלי לאזורי העניין, מאתר מטרות ועוקב אחריהן, ומעביר מודיעין לכוחות הפועלים בשטח.
אחרי שסיימתי להתרשם מה"כוכב", אני מוּבל אל קומה תת־קרקעית, בראשי כבר מצטייר חדר פיקוד עתידני, עמוס בטכנולוגיה מסחררת. אלא שגם הפעם הציפייה מתנפצת די מהר. החלל מזכיר יותר חדר קלאסי של נער מתבגר: מזגן שמכוון ל־17 מעלות, מסכים רבים וג'ויסטיק במרכז השולחן. מתברר שמכאן ניהל צה"ל כמה מהמשימות המורכבות ביותר שלו.
שבירה מנטלית
"למרות שאני מסביר בפעם האלף מה המשמעות של להיות מפעיל, אני עדיין מתרגש, אני באמת אוהב את המקצוע", אומר רס"ן ע', מפעיל "כוכב" בטייסת. "כל כניסה לקרון מקרבת אותך צעד אחד לזירות המלחמה המורכבות, המעניינות, החשובות והרלוונטיות ביותר לביטחון ישראל. קצת כמו אליס בארץ הפלאות: אתה נכנס לעולם מקביל, ואחר כך חוזר לעולם הרגיל. כשאתה בפנים אתה בפנים, ממש בתוך האירוע, בשטח האויב. אתה מדבר עם האנשים שנמצאים שם, שומע את הקולות ובעיקר רואה הכול, לפעמים טוב יותר ממי שנמצא פיזית בלב ההתרחשות". רגעים כאלה, אומר רס"ן ע', מתרחשים כמעט בכל פעילות מבצעית, אבל יש משימות שנחרטות בזיכרון יותר מאחרות.
"באירוע שהתרחש ממש לאחרונה זיהיתי אופנוע של חיזבאללה ועליו מחבלים חמושים, שנוסע לכיוון כוחותינו בלבנון", הוא מתאר. "באותו רגע יצרתי קשר עם מפקד הגדוד שפעל בגזרה. הוא נתן לי את הסמכות לנטרל מהאוויר את האיום שהתקרב לכוחות, וכך הצלחנו למנוע פגיעה ולהציל את הלוחמים".
רס"ן פ', מפעיל כטמ"ם מסוג "שובל" בבסיס חצור, מתאר רגע דומה, שממחיש עד כמה הדוק הקשר בין המפעילים באוויר ללוחמים שעל הקרקע. "בלחימה בעזה היה כוח שנתקל באויב מטווח קרוב, והגענו לרמת תיאום כזאת שבקשר אפילו לא דיברתי עם מפקד הגדוד, אלא ישירות עם מפקד הטנק. אמרתי לו איזה ציר לסגור עם הצריח שלו כי אני עומד לירות על הבית, וכשהאויב יברח משם הוא יוכל 'לתפור' אותו. זו רמת אינטימיות שלא הגענו אליה מעולם".
הכטמ"מים עצמם אינם חידוש בצה"ל; הם מלווים את הפעילות המבצעית כבר שנים ארוכות. אז מה בכל זאת השתנה? היכן נמצאת הבשורה? התשובה מגיעה מזירה אחרת לחלוטין, רחוקה ומורכבת לאין שיעור מהחזיתות בלבנון ובעזה.
"גם במבצע עם כלביא וגם בשאגת הארי טסנו מעל שמי איראן", חושף רס"ן פ', ומסביר כי בעבור המערך זו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית: לראשונה נדרשו הכטמ"מים לפעול במרחקים כאלה מבסיס האם. "ב'עם כלביא' יצאנו לדרך מתוך הרבה חוסר ודאות. לא ידענו מה אנחנו הולכים לפגוש", הוא מספר. "היום אני יכול לומר, עם כל הצניעות, שמערך הכטמ"ם השפיע שם עד כדי שינוי פני המערכה. הנוכחות שלנו מצד עצמה יצרה אצל האויב אפקט תודעתי משמעותי מאוד. הם נאלצו לפעול בתחושה שכל הזמן יש משהו מעל הראש שלהם, ושבכל רגע נתון יכולה ליפול עליהם פצצה. זה פגע גם במוטיבציה שלהם וגם ביכולת לייצר מטחים גדולים ומתוזמנים".
מפעילי כטמ"ם | צילום: דובר צה"ל
כשאני מבקש ממנו לרדת לפרטים ולספר כיצד בדיוק פעלו הכטמ"מים נגד המשטר האיראני, רס"ן פ' נעשה זהיר יותר. הוא שוקל היטב את מילותיו ומבהיר שיש דברים שעדיין אי אפשר לחשוף. "אני רק יכול להגיד לך שהיינו יצירתיים מאוד ושעשינו הכול כדי להצליח - והצלחנו", הוא אומר לבסוף. "היינו ממש שובר שוויון. הפגיעה בטילי הקרקע־קרקע שלהם ובחיילי המשטר הובילה גם לשבירה מנטלית של האויב. הכטמ"ם שינה בפועל את שדה הקרב. הוא אפשר לנו לזהות מטרות ולסגור מעגלים בזמן קצר מאוד, להפעיל אש באופן עצמאי או לנהל ולהכווין אמצעים אחרים, וכל זה בקצב גבוה ובצורה אפקטיבית ביותר".
לדבריו, גם להיקף הפעילות היה משקל מכריע. "היינו שם במאסות משמעותיות מאוד. אם לא היינו מגיעים לשמי איראן בכוחות האלה, בישראל היינו חווים מלחמה שונה לגמרי".
אלא שבסבב הלחימה הבא מול איראן, "שאגת הארי", המציאות נראתה אחרת. "פגשנו אויב מודע יותר, שמחפש אותנו, נערך טוב יותר בהגנה האווירית ומשנה את דפוסי הפעולה שלו כדי להתחמק מאיתנו. אנחנו יודעים היום שהמשטר סימן את מערך הכטמ"ם כאיום שמפריע לו מאוד, והוא משקיע מאמצים גדולים כדי להשתדרג ולהתאים את עצמו ליכולות שלנו. אבל גם אנחנו לא פראיירים. האויב אכן השתנה, אבל לא במקומות שלא צפינו. בוא נגיד שלא נפלנו מהכיסא".
מדובר במרוץ מתמשך של למידה והסתגלות, אומר רס"ן פ'. "בתחרות הזאת אנחנו מצליחים להביא למגרש ביצועים טובים יותר ושינויים משמעותיים יותר. כל יום במערכה כזאת מתחיל ונגמר בשתי שאלות - מה למדנו היום, ומה נוכל לעשות מחר טוב יותר. ואנחנו משתפרים בכל יום".
כטמ"ם מסוג "שובל" | צילום: דובר צה"ל
צעד לפני האויב
מפעילי הכטמ"מים הם העיניים, האוזניים והידיים של צה"ל בשטח האויב, אבל את הראש הם חולקים עם מי שיושב במטה חיל האוויר ומנהל משם את המערך כולו. סא"ל פ', ראש ענף כטמ"ם א', ממונה על מערכי "כוכב" ו"זיק". הוא עלה מארגנטינה לבדו בגיל 17 כדי להתגייס לצה"ל, והמשיך לשירות קבע בחיל האוויר. לצידו פועל סא"ל ש', ראש ענף כטמ"ם ב', המופקד על מערכי "שובל" ו"איתן". השניים, מהנדסי אווירונאוטיקה ואלקטרוניקה בהכשרתם, אחראים גם למיצוי שעות הטיסה של כלי הטיס המאוישים מרחוק ולהתאמתם לפעילות במעגל השלישי. כלומר, הם עוסקים בשורה של התאמות ופתרונות לוגיסטיים ומבצעיים שנועדו לאפשר לכטמ"מים לפעול בטווחים ארוכים במיוחד, ובסופו של דבר גם להגיע לזירה האיראנית.
"הכטמ"ם, בתצורת הבסיס שלו, לא נועד לפעול במעגל השלישי, אבל בזכות שורה של שיפורים טכנולוגיים, שנעשו בשיתוף גורמים רבים בחיל האוויר, במטה ובשטח - הצלחנו לעמוד במשימה", מספר סא"ל ש'. "תהליכי בניין הכוח שביצענו תוך כדי הלחימה נעשו בפרקי זמן מטאוריים, חסרי תקדים. מבחינתנו האויב כל הזמן לומד ומשתפר, ולכן גם אנחנו נדרשים להשתנות במהירות. למעשה, תוך כדי לחימה הצלחנו לשדרג ולשפר את מערכי הכטמ"ם". סא"ל פ' מבקש לחדד שהיכולת לטוס למרחקים ולתקוף אינה ייחודית לענף שלו. "יש בחיל האוויר לא מעט מערכים שיודעים לטוס רחוק ולהביא איתם יכולת אש מרשימה", הוא אומר. "מה שהופך את הכטמ"מים לכלים מיוחדים הוא הגמישות שלהם".
לדבריו, המפתח טמון במהירות שבה צורך מבצעי הופך ליכולת ממשית. "התהליכים שאנחנו מצליחים לקדם כאן מהירים מאוד. הזמן שעובר מהרגע שעולה רעיון לטכנולוגיה חדשה ועד שסוגרים את המעגל מול התעשייה, השדה ומשרד הביטחון - קצר מאוד, בוודאי בהשוואה לכלי טיס אחרים. זה אחד מסודות ההצלחה של המערך".
עוד כתבות בנושא
וזה לא הכול. לצד היעילות המבצעית של המערך, גם היכולת לחבר בין גורמים שונים, שלעיתים פועלים במרחק רב זה מזה, היא חלק מרכזי בהצלחתו. "זה קשר הדוק מאוד. מדובר ביחידות שונות אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא", אומר סא"ל פ'.
"זר לא יבין זאת", מוסיף סא"ל ש'. "אחד הדברים שמייחדים את חיל האוויר הישראלי הוא העצמאות ההנדסית והתחזוקתית שלו, והכול מתחבר לשותפות הפנימית בתוך החיל. בסופו של דבר, כל אחד מביא את החלק שלו למאמץ המלחמתי".
במערך הכטמ"מים כבר מביטים אל היכולת הבאה, ונדמה שהשובל והכוכב עוד לא אמרו את המילה האחרונה. שני ראשי הענפים נזהרים מלחשוף יותר מדי את התוכניות שנמצאות על שולחן העבודה, אבל מספקים כמה רמזים. "עולם הטכנולוגיה מתקדם כל הזמן, ואנחנו עובדים יום ולילה כדי לשלב במטוסים את הטכנולוגיות החדשות ביותר ולשדרג את יכולות התצפית והמודיעין שלהם", אומר פ'.
"האויב שלנו לא שוקט על שמריו. הוא לומד, מתקדם ומשתנה כל הזמן, ולכן אנחנו חייבים להיות תמיד צעד אחד קדימה, בחזית הטכנולוגיה", מוסיף ש'. "הדברים המרכזיים שאנחנו מקדמים היום הם זמני השהייה והיכולות המבצעיות: אנחנו רוצים להישאר יותר זמן מעל המטרה, להיות מדויקים יותר ולפעול עם יכולת אש משמעותית יותר בנקודות העניין. לשם אנחנו מכוונים".
כמו מדע בדיוני
בחזרה למקום שממנו התחלנו: פלמחים. בסיום הסיור, רס"ן ע', מפעיל ה"כוכב", חורג לרגע מן השפה הצבאית המאופקת ומבקש לדבר בגילוי לב. "כולנו כאן אנשי צבא, והתפקיד שלנו הוא לדאוג לכך שאזרחי ישראל יוכלו לישון בשקט בלילה", הוא אומר. "מאז שבעה באוקטובר אני מסתובב כאיש צבא בתחושה קשה מאוד. עשינו את המיטב בתוך הסיטואציה, אבל בפועל לא עמדנו במשימה ולא הצלחנו להגן על האזרחים, בהם גם חברים קרובים שלי".
התחושה הזאת ליוותה אותו זמן רב וחלחלה להחלטות שקיבל. "זה ישב עליי הרבה זמן והשפיע על החלטות משמעותיות, גם בתפקיד וגם בחיים האישיים. אבל היה רגע אחד, במבצע עם כלביא, כשטסנו מעל שמי איראן, שבו אמרתי לעצמי: הנה, חזרנו למשחק. אנחנו כאן כדי לעשות משהו גדול, כדי לשנות את פני המזרח התיכון לטובה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שאנחנו באמת מתחילים לקום משבעה באוקטובר".
הוא חוזר לרגע שבו הכול הפך מבחינתו למוחשי: הטיסה הראשונה מעל שמי טהרן. "צבטתי את עצמי. אני יושב בתוך הקרון ואומר לעצמי: זה חלום, בעוד רגע אני מתעורר. אין סיכוי שזה באמת קורה עכשיו. הרגשתי שאני חי בתוך סרט מדע בדיוני. היה שם שילוב מטורף של טכנולוגיה, יכולת מבצעית ורוח לחימה של אנשים שבאו לתת את כל מה שיש להם".
אלא שמעל הכול, מבחינת רס"ן ע', החידוש המשמעותי ביותר שעבר צה"ל בשנים האחרונות אינו טכנולוגי. לא המערכות המתקדמות, לא טווחי הטיסה ולא היכולת לפעול הרחק מעבר לגבול. השינוי העמוק יותר הוא דווקא מנטלי.
"לפני המלחמה, לכל יחידה ולכל טייסת הייתה תוכנית עבודה ויעדים משלה. כל אחד פעל במידה רבה במסלול שלו", הוא מספר. "מאז שבעה באוקטובר הכול נעשה הרבה יותר ביחד. האוגדות שנלחמות בשטח, חיל האוויר שתוקף מלמעלה ויחידות המודיעין שמספקות את המידע - כולם עובדים בסינרגיה שלא הייתה קודם. בעיניי, זה השינוי האנושי המדהים שקרה כאן בשלוש השנים האחרונות.
"כשביצענו את המשימות", הוא חוזר לאיראן, "הרבה מאוד אנשים היו צריכים ללמוד לנגן את אותה מנגינה, בדיוק באותו זמן. והצלחנו לעשות את זה בצורה מושלמת. במובן מסוים, מה שכולנו מקווים שיקרה לעם שלנו - הצבא כבר למד לעשות".