יום שלישי, 1 בספטמבר. שכונת אל־כתיבה במערב העיר עזה, קצת אחרי עשר בבוקר. רוח קלילה הנושבת מן הים נושאת עימה מליחות מעורבת באבק ההריסות. מתוך הסמטאות העמוסות אדם ואוהלי פליטים עולה הדופק התזזיתי של העיר. עגלות ירקות וטנדרים קטנים נעים ברעש בלתי פוסק, עומסים ופורקים סחורות.
לא הרחק משם, ברחוב אל־פילל, מאחורי חומות מבוצרות, שוכנות הווילות רחבות הידיים של בכירי חמאס. סמוך להן ניצב המטה הראשי של מנגנון ביטחון הפנים של הארגון. זוהי זרוע המודיעין הפנימית שלו, "השב"כ של חמאס". באזור הזה מתגוררים רבים מאנשי הממשל וראשי המנגנונים. לא מכבר עברה לשכונה משפחתו של מועיין אל־עראביד, ראש מנגנון ביטחון הפנים של חמאס, חוקר קשוח שצמח בתוך המנגנון וכעת הגיע לראש הפירמידה. הוא ומשפחתו עברו לשכונה לאחר שביתם הקודם בשכונת שייח'־רדואן הופצץ, אך בתוך זמן קצר התמקמו בווילה עווד היוקרתית והמשיכו בחייהם.
בניגוד לסביבת האוהלים הדלה המשיקה לשכונה, האבטחה הקפדנית סביב הווילות של בכירי חמאס נוהלה לכאורה ביד רמה; חמושים פטרלו בחשאי, בטוחים שהמידור הקיצוני, המצלמות הרבות והבנות הפסקת האש מעניקים להם חסינות.
הכי מעניין
גם בווילה שררה תחושת ביטחון. באותו בוקר התכנסו בני המשפחה כדי לחגוג את טקס חתימת חוזה הנישואין של הבן עוביידה עם בחירת ליבו נהאל, לקראת החתונה עצמה שנועדה להתקיים למחרת. אחרי תקופה ארוכה שבה נמנע מלהגיע לווילה, אבי המשפחה מועיין אל־עראביד הגיח ממחבואו. לדברי גורמים במערכת הביטחון, ביומיום הוא נע תחת מעטה כבד של חשאיות בין בתי חולים, בתי ספר ומקומות ציבוריים, מחשש שלא רק צה"ל והשב"כ רואים בו יעד לחיסול אלא גם המיליציות העזתיות. תחושת ביטחון כוזבת, בצירוף החתונה המתקרבת, גרמו לו לבצע הימור גורלי.
צילום: אנה ברנסון אביעד
לחגיגה הגיע גם עבדאללה אל־חיה, אחיינו של מנהיג חמאס ח'ליל אל־חיה, שהתגורר בקרבת מקום. האם הוא הגיע כחלק מהאבטחה או כידיד המשפחה? לא ברור. להערכתו של גיא אביעד, חוקר חמאס ומחבר "לקסיקון חמאס", נוכחותו בווילה לא הייתה מקרית. בעולם המושגים של רצועת עזה, טקס אירוסין אינו רק אירוע משפחתי פרטי אלא הזדמנות להפגנת כוח, בריתות פוליטיות ומעמד שבטי. השתתפות אחיינו של ח'ליל אל־חיה, שלפני חודשיים בלבד נבחר ליו"ר הלשכה המדינית של חמאס, הייתה חשובה לאל־עראביד. קיום האירוע ברובע הממשל היה הפגנת כוח מובהקת שנועדה להראות לחמולות המקומיות כי חמאס עדיין כופה משילות ומקיים שגרת טקסים משפחתיים וממלכתיים של האצולה השלטונית.
למתכנסים בווילה לא היה שמץ של מושג כי עשרות עיניים בולשות אחר כל תנועה שלהם, כולל צוות של היחידה המבצעית של שב"כ שהתמקם בחשאי מאחורי המבנה. בחוץ, ברחוב הסואן, הכול המשיך לפעול כרגיל. הבריזה מן הים המשיכה לנשב, והדוכנים עבדו. איש ממאבטחי חמאס לא חשד שחלק מדוכני המזון הללו הוקמו והופעלו במשך חודשיים על ידי סייעני שב"כ, שאספו מודיעין מדויק על נתיבי הגישה לווילה ועל שגרת החיים בה, תחת סיפור כיסוי של ארגון סיוע לחלוקת ירקות.
ואז, סמוך לצהרי היום, הכול השתנה. המציאות נחתכה והפכה לתסריט מהיר סטייל פאודה. אנשיו של אל־עראביד הגיעו למסקנה שהגיע הרגע לעזוב, אך בעודו יוצא מן הבית המתין לו מאחור צוות של מסתערבי שב"כ. אשתו, סמאח, הבחינה בהם מבעוד מועד ופתחה לעברם באש, בעוד שניים מבניה מצטרפים לקרב היריות בניסיון להגן על אביהם. האישה ושני הבנים נהרגו, ובין הפצועים היו החתן עוביידה ואחיינו של ח'ליל אל־חיה, שיומיים לאחר מכן מת מפצעיו. ברשתות החברתיות הפלסטיניות מיהרו להלל את האם סמאח בכינוי "אוחת אל־רג'אל" ("אחות הגברים"), אות שבח לאישה בעלת אומץ ותושייה המגינה על משפחתה.
אל־עראביד עצמו נפגע מכדור בירכו. מה שקרה אחר כך תועד שנייה אחר שנייה בסרטון שפורסם ברשת אל־ג'זירה. בסרטון נראה רכב ואן מסחרי לבן, מהסוג שנבלע בקלות בנוף ההובלות של השוק, מגיח במהירות למרכז הרחוב ושובר לאחור, בעוד דלתות הרכב וחלונותיו נפתחים לשבריר שנייה תוך מטח אש מסיבי המיועד להדוף את מאבטחי חמאס, לשתק אותם ולמנוע מהם להתקרב לזירה. הסרטון הדרמטי מתעד גם את רגע השיא של המצוד: נראה בו גבר כבד־גוף זוחל פצוע ומדמם לאחר שנורה בירכו, מנסה נואשות להגיע אל עץ פיקוס כדי למצוא מחסה תחתיו. זהו אל־עראביד, שנראה מכוון את נשקו לעבר הוואן הלבן. בתגובה מושלכים לעברו רימוני הלם בניסיון להמם אותו ולמנוע ממנו להרים נשק או להפעיל מטען. המטרה היא לא להרוג אותו אלא לתפוס אותו חי. לוחמי הכוח המיוחד מנצלים את שניות ההלם, אוזקים אותו במהירות, מכניסים אותו לרכב ונמלטים מהזירה, כשמעל ראשיהם מופעלת מעטפת חילוץ אווירית מסיבית של מטוסי קרב שנמצאים שם כדי לנטרל כל איום.
לוחמה פסיכולוגית
בתוך שעה מהתפיסה עלתה תמונתו של אל־עראביד בכלי התקשורת בישראל. הוא נראה בהכרה, לבוש חולצת תכלת קצרה, שוכב על ערימת שקים לבנים בתוך הוואן כשידיו אזוקות מעל ראשו. התגובות הראשוניות בעזה היו הלם מוחלט מהעובדה שכוח ישראלי הצליח לחדור באור יום לעומק העיר, לשהות בשטח ולשלוף בכיר חי מתוך מתחם מאובטח. כדי למזער את הנזק התדמיתי מיהר משרד הפנים של חמאס לפרסם הודעה רשמית המגדירה את אל־עראביד כ"קצין במנגנון ביטחון הפנים שעסק בתפקידו השגרתי", תוך הכחשת טענותיה של ישראל כי הוא ריכז את מעברי החטופים או עסק בשיקום כוחות הטרור של הארגון. בזמן שבישראל תייגו אותו כ"ראש השב"כ הפלסטיני", בחמאס נאלצו לטפל בבעיה אקוטית נוספת: ברשתות החברתיות עלתה הטענה כי החטיפה בוצעה על ידי "מיליציה מקומית" או משתפי פעולה פלסטינים.
הכאוס והמתח שנוצרו באותן שעות חשפו פן נוסף. ברצועה החלו לרוץ שמועות על חלקה בלכידה של מיליציית אשרף אל־מנסי, המכנה את עצמה "הצבא העממי - כוחות הצפון". על פי גיא אביעד, זוהי המיליציה השולטת באותו תא שטח. מיד עם היוודע דבר תפיסתו של אל־עראביד, עלו גרסאות שונות על מעורבותה בסיוע לכוחות. בין השאר נטען כי המיליציה החמושה סייעה בשטח לכוחות המיוחדים, סיפקה את "ידיעת הזהב" המודיעינית והובילה את כלי הרכב כדי לסגור חשבון עם מי שהיה ממונה מטעם חמאס על רדיפתה. הנהגת חמאס מצידה ניסתה להדוף את הדיווחים הללו כדי לא להודות באובדן שליטה מוחלט. במקביל היא האשימה את אנשיו של אל־מנסי בבגידה חמורה, בטענה ששימשו כ"עיניים של השב"כ" לקראת מבצע החטיפה.
עוד התברר שאל־עראביד הוא אחת הדמויות השנואות ביותר בציבור העזתי. שמו מופיע בפרסומים של תנועות התנגדות לחמאס - תחילה כחוקר ומענה אכזרי במיוחד, ובהמשך, עם עלייתו בהיררכיה של הארגון, כמי שמופקד על חקירות ועינויים ואף טורח לרדת בעצמו למרתפים כדי לענות את הנחקרים.
במקביל, בישראל לא שקטו על השמרים. מערכת הביטחון הציגה את אל־עראביד כ"אוצר מודיעיני" ו"קופסה שחורה" של ידע, והפיצה דיווחים כי הוא נחקר, משתף פעולה ומספק מידע חיוני. ראש הממשלה נתניהו מיצב את המבצע כהישג מבצעי יוצא דופן של השב"כ וצה"ל, והגדיר את אל־עראביד כאחראי הישיר להסתרה ולשינוע של החטופים ברצועה, לצד עיסוקו בשיקום כוחו של חמאס. נתניהו פנה בראש ובראשונה לציבור הישראלי כדי להציג הצלחה מבצעית דרמטית ערב בחירות, ובמקביל כיוון להנהגת חמאס כדי לייצר לוחמה פסיכולוגית ולזרוע בה פרנויה בעניין המידע שבידי ישראל, לאחר שאל־עראביד החל "לזמר".
למחרת, 2 בספטמבר, הצטרף למערכה נשיא המדינה. בריאיון לרשת CNN חשף הרצוג את ההונאה האסטרטגית של קמפיין חמאס, שנועד להרדים את מועצת השלום. "מועיין אל־עראביד אינו פקיד אזרחי תמים כפי שחמאס טוען", אמר הרצוג. "הוא פעל באופן אקטיבי מאחורי הקלעים כדי לסכל את מאמצי מועצת השלום, לבלום את פירוק הארגון מנשקו והוצאת השלטון מידיו". המסר היה כי ישראל דבקה בדרישתה לפירוז עזה כתנאי לכל הסדרה עתידית.
בחמאס הבינו שזה הרגע לשנות כיוון. הם התעשתו והחלו לפמפם נרטיב שלפיו החטיפה מהווה פגיעה אנושה במגעים להפסקת האש. הנהגת חמאס פנתה למתווכות קטאר ומצרים והאשימה את ישראל ב"פיראטיות" ובהפרה בוטה של הבנות המרחב המאובטח ברצועה. ישראל, טען ארגון הטרור, מנצלת את השיח המדיני ואת המגעים שמנהלת מועצת השלום כדי לבצע "חטיפות לא חוקיות" של דמויות אזרחיות, במטרה לפוצץ את הסיכויים להסדר כולל ולהרגעת השטח.
אבל אז הגיע טוויסט בעלילה. לאחר 48 שעות של קרב נרטיבים, הגיע דיווח על הידרדרות במצבו הרפואי של אל־עראביד, לאחר שעבר ניתוח דחוף להוצאת הקליע מירכו. על פי הדיווח, זמן קצר לאחר הניתוח הוא איבד את הכרתו והועבר למחלקת טיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. ההודעה המפתיעה על כך שהנכס המודיעיני יצא מכלל פעולה עוד לפני שחילוץ המידע ממנו מוצה, העלתה תהיות. בחמאס מיהרו לנצל את המצב ולטעון כי כל הדיווחים הישראליים על תפקידו המרכזי והמידע שהוא מוסר הם "לוחמה פסיכולוגית". על פי חמאס, ישראל ניפחה את חשיבותו של קצין מנהלתי לצורכי שיווק פוליטי פנימי. במקביל, בישראל עלו תהיות הפוכות: האם הדיווח הרפואי על היותו מורדם ומונשם הוא אותנטי, או תרגיל פסיכולוגי שנועד להרדים את השטח העזתי ולהפחית את הלחץ הבינלאומי.
וכך, עשרה ימים לאחר המבצע לתפיסתו של מועיין אל־עראביד, השכילה ישראל למנף את המבצע המודיעיני לזירה הדיפלומטית, במגמה לפרק את תוכנית ההונאה של חמאס בנושא הפירוז. במקביל נפתחה מלחמה פסיכולוגית מול חמאס, המייצרת פרנויה חמורה בשרשרת הפיקוד שלו, וגורמת לכל בכיר בארגון לחוש כברווז במטווח. השתקת המידע על מצבו האמיתי של אל־עראביד מייצרת עיוורון מודיעיני בארגון. העמימות התקשורתית משרתת את האינטרס הישראלי, בעוד חמאס נשאר מבולבל מאחור.