איפה הרבנים, היה נהוג לשאול פעם אחרי השתוללויות של פורעים יהודים ביו"ש, למה הם שותקים? אבל במשך הזמן התברר שהפורעים לא מתרשמים מרבנים או מכל מבוגר אחראי אחר בסביבתם. שום מחאה רבנית לא תעשה עליהם רושם, ודאי לא כזו שמשמיעיה חשודים מראש במתינות ממלכתית וברצון למצוא חן בעיני הפריץ החילוני מהתקשורת. ספק אם הם יקשיבו אפילו לרב דב ליאור, הרב הנערץ ביותר בגזרתם הרעיונית, אם כי לזכותם ייאמר שהוא טרם העמיד אותם בניסיון.
בקיצור, אבד הטעם המעשי בגינויים רבניים. אילו הם הושמעו בתוקף בעוד מועד, מקיר לקיר, אולי היה אפשר לגדוע את התופעה באיבה. עכשיו מאוחר. רק אם השר הממונה על המשטרה יודח בקרוב בידי הבוחר, ושר הביטחון הבא לא יתנכל לאלופי פיקוד שמנפיקים צווי הגבלה למשתוללים, אפשר יהיה לטפל כדבעי בתופעת ההרס העצמי העוצמתית ביותר בתולדות מפעל ההתנחלויות. בינתיים קצרה ידם של הרבנים מלהושיע, גם של אלה שמאוד רוצים. אפילו ספרו החדש והקריא מאוד של הרב בני לאו, על מסע שיטוטיו השנה ביהודה ושומרון, כנראה לא יושיע.
אבל למרות האמור לעיל, היה מוזר להאזין השבוע לשתיקה הרבנית הכללית בעניין חילול השבת בקוצרה ובג'אלוד. מדהים שאף רב ידוע לא נדהם בקול מחזיון דהירתה בשבת של שיירת כלי הרכב עם צעירים חובשי כיפות ענק ומגודלי פיאות, גם לא אישיות כלשהי בהנהגת מפעל ההתנחלויות, שאחרי הכול מזוהה גם עם שמירת מצוות, לא רק עם תנופת בינוי. כולם שתקו. הרבנים, המנהיגים ושליחי הציבור בכנסת.
הכי מעניין
כאמור, אין טעם בגינויים לצורכי שכנוע המשתוללים. שום גינוי המתמקד בטיעוני שמירת שבת גם לא היה מקטין את גובה הלהבות של הסלידה הציבורית מהאירוע, אולי דווקא מגביה אותן. רוב צופי הטלוויזיה ומנויי הרשתות מתעניינים יותר במהות שלו, ובצדק, מאשר בשאלה מי התיר לצעירים דתיים לנסוע בשבת. אבל גם רבנים ופרנסי ציבור המאוהבים בצעירים שמציקים לפלסטינים ולחיילי צה"ל, היו אמורים להסתייג מעניין חילול השבת. האם תמיכתם בפלישה הפרטיזנית לשטחי B כוללת מעכשיו היתר לביטול תרי"ג מצוות? מילא להצית מסגד ביום חול, אבל לנסוע בשבת?
אחד מסנגורי הצעירים ברשתות טען להגנתם שהם חשו לסכל "מארב" שפלסטינים הניחו אי שם בקוצרה, אבל איזה מארב אפשר כבר להכין ליהודים בשטח פלסטיני מאוכלס שיהודים אינם פוקדים אותו? ואם בכל זאת הוכן מארב כזה, האם התגובה הנדרשת היא ארגון פלנגה ממונעת בעיצומה של שבת קודש, או דיווח מיידי לצבא? ואיזו סכנת חיים או היתר הלכתי מצדיקים תקיפת רכב של צוות NBC על ידי שני גברתנים עם אלות שמגיחים מתוך מכונית מחללת שבת? העיתונאים האמריקנים, זה ברור, מתעבים גם את ההתנחלויות החוקיות, אבל הם לא באו להניח מארב.
אגב, כוח הלוחמים הקטן שהוזעק לשטח וקטע את האירוע היה של ביינישים במילואים. לא קשה לנחש מה הם הרגישו, אבל גם לא קשה לשים לב שתחושות חיילי צה"ל המעורבים במניעת אירועים שכאלה לא מעניינות פלח ציבור מסוים בימין הדתי. הוא התעניין השבוע פי כמה בתחושות הקשות של לוחמי גבעתי שהצטוו לצאת לפעילות מבצעית עם פרמדיקית בעזה.
אסירי מצפון בעייתי
מה בעצם קרה עם הלוחמים והפרמדיקית בעזה? התממש תרחיש אנטי־דתי על חיילים דתיים שמצייתים לרבנים במקום למפקדים. מחלקה של גבעתי התארגנה לצאת למשימה דחופה במרחב הקו הצהוב. הפרמדיקית הייתה אמורה לנסוע ברכב נמ"ר שהתקלקל, לא עם החיילים הדתיים, ורק בלית ברירה הועברה לנמ"ר שלהם, תוך הבטחה שלא ייווצר חשש נגיעה. אבל החיילים חשדו במ"פ שלהם, עקב חיכוך קודם איתו בענייני דת וצבא, ולכן פנו באחת בלילה לרבניהם האזרחיים. הללו הנחו אותם לסרב לנסוע איתה, בניגוד לעמדת הרב החטיבתי וככל הידוע גם לעמדת רב האוגדה, ורק שכחו לספר להם שבצבא יש מחיר לסירובי פקודה: הליכה לכלא.
עוד כתבות בנושא
לפי ההיגיון ההלכתי המוזר הזה החיילים היו צריכים לצאת למשימה הדחופה בלי פרמדיקית בכלל, ולסמוך על חסדי שמיים שכל רע לא יאונה להם. מעניין אם גם הוריהם שותפים לו. מעניין לא פחות אם במסגרת חשבונות הנפש של הימים הנוראים מישהו מהחיילים ומורי ההלכה שלהם יטרח לבקש סליחה מהפרמדיקית על הלבנת פניה.