מה אתם יודעים על מפת הדרכים של "מועצת השלום" לעזה? סביר להניח שלא מספיק. בתמצית, זאת התוכנית: אין פירוק, אין פירוז, הנשק הקל והכבד נשאר על אדמת עזה. נסיגה ישראלית – יש; יעד של מדינה פלסטינית – יש. הרשות הפלסטינית מקבלת את עזה, וגם אנשי חמאס משתתפים בשלטון בשם אחר.
מתקשים להאמין? נצלול פנימה. בסעיף הראשון למפת הדרכים מופיעה הצהרה: התוכנית נועדה "להבטיח נסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה", "לאפשר ממשל פלסטיני" ו"שיקום", ו"לסלול מסלול פוליטי אמין שיוביל למימוש ההגדרה העצמית ולהקמת מדינה". אגב, אותו "נתיב למדינה פלסטינית" שהוחבא בסעיף 19 בתוכנית 20 הנקודות קוּדם כאן לסעיף הראשון.
עוד כתבות בנושא
מי ישלוט בעזה? "הוועדה הלאומית לניהול עזה", המכונה "ועדת הטכנוקרטים", וליתר פשטות אפשר לקרוא לה בשם המוכר: הרשות הפלסטינית. אכן, הגוף שמיועד לקבל לידיו את עזה מורכב ברובו מאנשי הרשות. בראשו עומד עלי שעת', יליד ח'אן־יונס שכיהן בתפקידים רשמיים ברש"פ ורואה בישראל, כמובן, "כובש זר". הרשות הפלסטינית חוזרת לעזה בהסכמת מדינת ישראל.
הכי מעניין
הלאה. איפה חמאס בסיפור הזה? סעיף 7 קובע: "כל כלי הנשק של המשטרה יועברו לאחריותה ולסמכותה של הוועדה עם כניסתה לרצועה" - כלומר, לרשות. השוטרים הקיימים, אנשי חמאס, יישארו בתפקידם בכפוף לסינון שלא מפורט טיבו. מי שלא יעברו את הסינון "יופנו לתפקידים אזרחיים אחרים לפי ניסיונם, או יפרשו בהתאם לחוק הפלסטיני. איש לא יאבד את זכויותיו הכספיות, ובפרט לא בשל השתייכות פוליטית".
בשלב זה אתם בוודאי סקרנים לגבי גולת הכותרת, פירוק־פירוז. ובכן, סעיף 8 למפה קובע "תהליך של פירוק והפקדת נשק כבד, מתקני ייצור צבאיים, מחסני נשק ומנהרות", והכול בניהולה של הוועדה הרש"פית. הפירוז הפך ל"הפקדה", בניהול הרשות, ולמען הסר ספק נקבע: "לא יועברו או יימסרו כלי נשק לישראל או לגורמים שאינם פלסטיניים". כמו כן: "כלי הנשק של המיליציות יפורקו ויופקדו תחת סמכות הוועדה" - כלומר, יימסרו לרשות הפלסטינית.
לסיכום אגדת הפירוק־פירוז: אם חמאס ימסור נשק כלשהו, הוא יועבר לאנשי הרש"פ בעזה. אם זה לא היה עצוב כל כך, זה היה מצחיק מאוד.
עוד כתבות בנושא
רגע, כמעט שכחנו: סיפרו לנו על כוח זר שיפרק את חמאס במקומנו. זוכרים? חיילים זרים יילחמו לכם ואתם תחרישון? ובכן, סעיף 12 למפת הדרכים צוחק עלינו בקול: "כוח ייצוב בינלאומי ייפרס בעזה כדי להפריד בין הכוחות הישראליים ובין האזורים שבשליטת הוועדה. הכוח לא יבצע משימות שיטור או משימות הקשורות לחברה הפלסטינית". הכוח יפריד בין הצדדים, זה הכול.
לא רק זה: הכוח הזר "יפקח על עמידת כל הצדדים בהפסקת האש" ו"יכשיר את המשטרה הפלסטינית" – כלומר, יכבול את ידינו ויאמן את חמושי הרשות הפלסטינית וחמאס.
לקינוח מוגש סעיף 13: "הכוחות הישראליים ישלימו את נסיגתם ההדרגתית מרצועת עזה לפי לוח זמנים מוסכם בהתאם לסעיף 8 של מפת הדרכים" – הסעיף העוסק בהפקדת הנשק בידי הרש"פ – "ובהתאם לתוכנית השלום המקיפה של הנשיא דונלד טראמפ, הכוללת התחייבות לא לכפות על איש לעזוב את הרצועה". עוד מסמר בארון הקבורה של תוכנית ההגירה.
עוד כתבות בנושא
מה נאמר ומה נדבר. כמעט שלוש שנות מלחמה שתחילתן בשחיטה הגדולה עתידות להסתיים, אם לא יהיו הפתעות, בהגשת עזה על מגש הכסף היהודי לרש"פ ולחמאס - לאויב העזתי. כל הדם והדמעות של השנים האחרונות יסתכמו – אם לא נשבור את ההגה מיד, חזק, ימינה – בקידום חזון המדינה הפלסטינית, הוא חזון השמדת ישראל.
השרים אורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ' פנו השבוע לרה"מ בנימין נתניהו בקריאה לכנס את הקבינט ולהודיע על סירובה של ישראל לתוכנית. השר איתמר בן־גביר קרא להביא אותה להצבעה בכנסת ולא להותירה במחשכים. שלושתם מתנגדים להכנסת הכוח הזר לרצועה בתנאים אלה.
אם יש ימין בישראל – יופע מיד, ידרוש ויצעק: עד כאן, לפני שיהיה מאוחר.