בית בודד, מפוחם ונטול גג, נותר לזיכרון מצמרר של מעללי חמאס בשכונת הכרם בקיבוץ בארי; שאר שטח השכונה יושר לאחרונה לקראת בנייה מחודשת. הבית הזה בולט בנוף כשנוסעים מצידו המערבי של הקיבוץ, בואכה עזה, כדי להשקיף על קו הבטונדות הצהוב שבתוך הרצועה. הקו שמסמן את גבול השטח הנמצא בשליטת צה"ל, זה שממנו אמורה ישראל לסגת לאחור אם חמאס יתפרק מנשקו.
ביום שישי שעבר פרסמה "מועצת השלום" כי חמאס הסכים ל"מפת הדרכים לסיום יישום תוכנית השלום של הנשיא טראמפ לעזה". ההסכם, שגובש בין מועצת השלום, המתווכות – בהן מצרים וקטאר – וחמאס, פורט ל־15 צעדים מעשיים, לכאורה, את המתווה שהוצג כמה חודשים קודם לכן, כהמשך לתוכנית 20 הנקודות של טראמפ, ועד כה נתקל בסרבנות חמאסית.
נשיא ארה"ב מיהר אומנם לברך ולהכתיר את ההתפתחות כהיסטורית, אבל בירושלים נדלקו נורות אדומות. ההערכה הישראלית לאורך החורף והאביב האחרונים, מאשרים גורמים המעורים בפרטים, הייתה כי חמאס, שדוברו הכחיש השבוע כי רצח אזרחים, לעולם לא יסכים לפירוק מנשק. החשש שהתעורר כעת הוא כי כדי לאפשר את ההסכם הוגמשו תנאיו, כך שלארגון הטרור תתאפשר מראית עין של שיתוף פעולה.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לאחר שביום שישי הדגיש גורם מדיני ישראלי כי לא תהיה נסיגה כלשהי של צה״ל מהקו הצהוב הנוכחי – המעמיק יותר אל תוך שטח עזה לעומת זה המקורי – ללא פירוק אמיתי של חמאס מנשקו, הגיע ביום שלישי הנציג העליון של מועצת השלום, ניקולאי מלדנוב, לפגישה עם ראש הממשלה נתניהו. בתום הפגישה הוציאה מועצת השלום הודעה מיישרת־קו לכאורה, ולפיה "בניגוד לדיווחים לא מדויקים, נסיגת צה"ל מעבר לקו הצהוב תתרחש רק לאחר השלמת הפירוק, כפי שהתחייב חמאס למתווכים. זה חל על נשק קל, נשק כבד ומנהרות כאחד. המשך ההתקדמות לקראת יישום מלא תלוי במילוי התחייבויותיו של כל צד במסגרת המוסכמת". באותה פגישה, כך מסתמן, נאות מאידך גיסא ראש הממשלה נתניהו לצמצם את התקיפות הישראליות בעזה, כדי להתחיל בפרק הזמן של 14 ימים נטולי פעילות צבאית, שלפי מפת הדרכים נדרש כדי להחל בתהליך הפירוז.
השבוע ביום שלישי פרסמו שרי "הציונות הדתית" חברי הקבינט, בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, הודעה מודאגת ולפיה ההסכם שפורסם ביום שישי שונה בכמה נקודות מהותיות מזה שהוצג להם בקבינט. על פי ההודעה, הם דורשים מנתניהו לעצור מיד את כניסת כוח הייצוב הבינלאומי לרצועה. הם מתייחסים לכך שאמצעי הלחימה שייאספו לא יושמדו על פי מפת הדרכים אלא יועברו לאחריותו של גוף ערבי שיוקם בעזה, לכך שנסיגת צה"ל אמורה להתחיל לפני השלמת הפירוז, ולכך שהחוק שיחול ברצועה הוא החוק של הרשות הפלסטינית.
צילום: נעמה שטרן
"זה מצב הזוי שארצות הברית מצד אחד מנהלת משא ומתן עם רמאללה כדי שתוותר על החוקים של תגמול טרור, ומצד שני מקימה רשות פלסטינית תומכת טרור", מוסיפה בשיחה עימה השרה סטרוק. "מפת הדרכים הזו מעוררת הרבה סימני שאלה, אבל בתוך כל אלו יש סימן קריאה אחד ברור, והוא שצריך להודיע שאנחנו דוחים את המסמך הזה. אנחנו דורשים שהוא יתוקן, ועד שהוא לא יתוקן אנחנו לא מתקדמים מטר, וגם כוח הייצוב הבינלאומי לא ייכנס".
המדיניות הישראלית המסורתית היא להימנע מלהיתפס כסרבנית ולהשאיר זאת לצד השני.
"למה שישראל תיתפס כסרבנית? גם בתוכנית טראמפ וגם בהחלטת מועצת הביטחון נכתב שהיעד הוא פירוז עזה. מפת הדרכים הזו היא לא פירוז. עזה תהיה רוויה בנשק, עם שלטון אזרחי וצבאי שמקדש מלחמה על ישראל. זה סותר את המטרות של תוכנית טראמפ עצמה. במפת הדרכים כתוב שעזה תהיה מקום בטוח ולא יהיה ממנה איום, אבל הם בידיים שלהם יוצרים את האיום. לוקחים תומכי חמאס או פת"ח, נותנים להם נשק קל וכבד, נותנים להם נגמ"שים – למה מצפים? שמה יקרה?"
נכון לאמצע השבוע, מדווחת סטרוק, ראש הממשלה לא השיב למכתב. "כל ההצהרות של מלדנוב זה נחמד, אבל כל עוד המסמך הקובע לא תוקן, זה שום דבר. מדובר בדיבורים, ואני חוששת מאוד".
חלומות ורודים
חבר הקבינט השר זאב אלקין אומר כי ישראל לא הופתעה מהפרסום ביום שישי. "ידענו שיש משא ומתן, ידענו שיש לחץ גדול על חמאס להסכים. הוא מרח את הזמן, לא רצה מפת דרכים כי הוא לא רוצה להתפרק מנשק. ידענו שלאחרונה הוא הגיע למסקנה שהאמריקנים עומדים לאבד סבלנות וזה לא יהיה לטובתו, ובנוסף – שהוא בלחץ גדול מקידום הקו הצהוב וצמצום השטח שנמצא בשליטתו. מה שהכי כואב לאויבים שלנו במזרח התיכון הוא אובדן קרקע. כל זה הביא אותם להסכים לדברים שהם לא הסכימו להם קודם".
צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
ובכל זאת, מסכים אלקין, המסמך שפורסם מדאיג. "אני מודאג כי בדרך להסכמה, הרבה דברים עורפלו בכוונה. אני מעריך שלחמאס אין באמת כוונה להתפרק מנשק, וחושש שזה עוד פעלול שלו למרוח זמן. לישראל אסור ליפול בפח ולהסכים לנסיגה. חייבים להתעקש על הישארות בקו הצהוב ולנתק את עזה ממצרים כדי לא לאפשר הברחות".
ישראל הסכימה להפחתת הפעולות הצבאיות ברצועה?
"לא מכיר החלטה רשמית. אני כן רואה שצה"ל פועל בניגוד לכותרות שיצאו בבוקר אחרי ההסכם, כאילו ישראל הפסיקה כל פעילות. מה שיכול להיות מסוכן עבור מדינת ישראל, הוא ליפול בפח של חלומות ורודים. כל עוד הממשלה הזו מכהנת אני רגוע יותר, כי יש אנשים עם רגליים על הקרקע שמבינים את הכוונות של חמאס. אם חלילה יעלו לשלטון מי שהציעו לקבל את תנאי חמאס לשחרור החטופים ולהחזיר את חמאס לגבול מצרים, זה מסוכן. בממשלה הנוכחית, אין סיכוי שזה יקרה".
צריך לדרוש שינוי של המסמך?
"צריך להתקיים דיון רציני בקבינט", אומר אלקין בשיחה שקיימנו לפני הדיון שנועד להתקיים אמש. "מדובר בהתפתחות חשובה שאין להתעלם ממנה, כך שהבקשה לדיון לגיטימית ונכונה", הוא מוסיף, אך מציין כי מדובר במסמך שישראל לא חתומה עליו, ולכן לא מחויבת לו. "הסכמנו לתוכנית טראמפ המקורית שדיברה על פירוז עזה. מה שהסכמנו הסכמנו. חייבים להתעקש שיעדי המלחמה של חיסול חמאס יושגו, או בדרך של מועצת השלום שאני סקפטי אם אכן תשיג אותם, או שנצטרך לחזור לעשות את המלאכה בעצמנו. אני לא מתנבא מתי, אבל אסור לוותר על כך שמי שעשה מה שעשה בשבעה באוקטובר, לא יהיה בשלטון בעזה. בנוסף, כל מי שהשתתף בטבח הנוראי דינו מוות. צריך להמשיך לחסל אותם אחד אחד כמו שישראל עושה. לא יכולה להיות שום סליחה ולא שום ויתור".
עוד כתבות בנושא
בנוגע לשאלה אם יש להתעמת עם וושינגטון בנוגע למסמך, אומר אלקין כי "ראש הממשלה צריך להתנהל בחוכמה כדי לשמר את הברית האסטרטגית עם ארצות הברית ולא לוותר על היעדים שלנו. כשהיה צריך להתעמת, הוא הוכיח כבר שהוא עושה גם את זה. הרי כל מה שקורה עכשיו, היה צריך לקרות כבר אחרי שחרור החטופים, ובמשך הזמן מאז ישראל התנהלה בחוכמה. אין לי ספק שחמאס לא ישנה את עורו, ואסור להתפתות להבטחות עתידיות. אני אומר כריאליסט שבסוף לא יהיה מנוס מכך שישראל תפרק את חמאס מנשקו, ומוסיף גם שבסופו של דבר עזה היא חלק מארץ ישראל השלמה, כולל התיישבות. אז לא כעת, אבל יבוא יום. אני מאמין בזה בכל ליבי. כמו שאני מאמין בהתיישבות בכל ארץ ישראל, כך צריך להיות גם שם".
בסיס ל־5,000 חיילים
צילום:
אחד הזועקים כבר תקופה נגד ההסכם המתגבש, הוא ישי ספז. חקלאי ממושב יתד, ממקימי פורום "עוטף ישראל", שמקדיש זמן רב בחודשים האחרונים כדי לנסות להבהיר לבכירים במשרדים את המצב בשטח. בחום הלוהט והמאובק של תחילת השבוע, הוא מצביע לעבר עזה מנקודה הנמצאת ממש מאחורי קיבוץ כיסופים. "הנקודה הזו היא המקום שבו הקו הצהוב הכי קרוב לגדר, 600 מטרים. הבניינים שרואים כאן", הוא מחווה לעבר בנייני הקומות העזתיים, "אלו מחנות המרכז. שם צה"ל לא תמרן כי רבים מהחטופים הוחזקו שם. זה קרוב. כשאני יושב פה בימי שישי, אפשר לשמוע מכאן את המסגדים, את האנשים בשוק".
לדברי ספז, "במחנות המרכז לא תהיה דחיקה נוספת של הקו הצהוב, כי הוא לא ייגע בבתים. רוב דחיקת הקו נעשית בשטחים פתוחים. הכוחות הבינלאומיים הכלולים בהסכם עומדים להיכנס לרצועה בדיוק בבאפר הזה, בין הקו הצהוב הישן לחדש. בכל האזור הזה שמולנו, צה"ל גם לא סיים את הקידוחים הסטטיסטיים בקרקע, שיטת הפעולה שבאמצעותה נמצאו תוואים רבים של מנהרות".
השבוע הפיצו בפורום מכתב לחברי הקבינט. הם מפרטים בו את הנקודות שמעוררות חשש, וחוזרים גם אל סעיף 17 של תוכנית טראמפ, העוסק בשיקום תושבי עזה באזורים נקיים מטרור. "לאזור הקו הצהוב, האזור שצה"ל ניקה מתשתיות טרור, לשם יכניסו תושבים עזתים 'ללא חמאס' ועם כוח רב־לאומי, כוחות שיטור פלסטינים יחד עם משאיות ומבנים יבילים למגורים", מסביר ספז. "מועצת השלום רצתה להתחיל להקים בסיס בתוך רצועת עזה כבר במאי. ישראל דחתה אותם, והפשרה שהתקבלה היא הקמת בסיס בכרם־שלום. הבסיס הענק שהולך ונבנה כאן מול עינינו, מיועד לקלוט את הכוחות הבינלאומיים הראשוניים שאמורים להגיע. בהמשך אמורים להעביר אותו פנימה, לתוך הרצועה".
לדבריו, המידע מגיע אליו מגורמים השותפים לבנייה. "עומד להיות בפנים בסיס ל־5,000 חיילים. יש תוכניות בכל העוטף, מכרזים למרלוגים, שטחי בסיסים, לוגיסטיקה, הכול. ראשי רשויות אומרים לנו שהשב"כ הסביר להם שזה אינטרס ישראלי שההאנגרים יוקמו כאן ולא במצרים".
תחת השמש הקופחת בבסיס החדש, הסמוך למעבר כרם־שלום, יש כבר עשרות משאיות וג'יפים אמריקנים, שחונים בשורות לצד אוהלי ענק. גם מיגוניות הוצבו שם, מביעות בעצם קיומן פקפוק מעשי בכך שעומד לשרור כאן שלום.
"המתחם שמתוכנן ברצועה יהיה עם נקזים דו־כיווניים", ממשיך ספז. "על פי התכנון, 25 אלף עזתים יוכלו להיכנס וגם לצאת מהמתחם בכפוף לבדיקה, ושם יינתן להם סיוע מוגבר, חלוקת מזון. הרעיון הוא שהאוכלוסייה שתגיע לשם תתנתק מחמאס. בעינינו, נקז דו־כיווני מאפשר לחמאס לשלוט בזה, לאפשר לאנשים להגיע או לא. וגם, זה מיועד רק ל־25 אלף אנשים, מה עם שאר האוכלוסייה? זה אומר שעבורם אתה ממשיך עדיין להעביר משאיות לאזורים שיהיו בשליטת חמאס, ואז ממילא זה לא רלוונטי, זה לא יצליח. בדיוק כמו שהיה במתחמי חלוקת המזון.
"גורם צבאי בכיר אמר לי שהאמריקנים כבר שמונה חודשים אומרים שהם מגייסים כוחות לכוח הרב־לאומי, והם לא מצליחים להשיג. אומרים שמתקדמים אבל זה לא מתקדם, ולכן זה לא יקרה. התפיסה הזו של 'לא יקרה', היא בעיניי התקלה הכי גדולה שלנו. ישראל מובלת על ידי האמריקנים מתוך נקודת הנחה שדברים לא יקרו, אבל גם אם חלקים מהדברים האלה קורים – זה לב האירוע".
זו אמירה שנשמעת גם בחדרים הסגורים: תנו לחמאס להיות הסרבן, לא ישראל, שקיבלה במסגרת תוכנית 20 הנקודות את שחרור החטופים.
"הסרבנות של חמאס היא טקטיקה, לא אסטרטגיה. חמאס יודע לקרוא אנגלית, הוא יודע לקרוא את סעיפי ההסכם. הוא ימשיך עם ההצגה. אנחנו מתעלמים מזה שככה חמאס עובד. המסר של האמריקנים הוא: אנחנו נעשה כי אתם לא יודעים לעשות, ולצערי זה מסר שמחלחל גם לתוך הצבא, שאנחנו לא יודעים לנהל את האירוע הזה".
אזור אסון
לעומתו, תת־אלוף במיל' ויו"ר תנועת הביטחוניסטים ארז וינר, ששירת במילואים כמפקד צוות התכנון האופרטיבי בפיקוד הדרום, לא נבהל. "לא אני כתבתי את הסכם 20 הנקודות, אבל כמעט שנה מאז חתימתו יש לומר שהוא, כמו ההסכם בלבנון, מהווה שינוי קונספט בהסכמים מול האויבים שלנו. התרגלנו שהסכם עם ישראל הוא כזה שבו אנחנו נסוגים, מוותרים, ובתמורה מקבלים פיסת נייר ואז האויבים מפירים ומפירים ואנחנו מספרים לעצמנו סיפור. כאן הקונספט הוא: ייתנו, יקבלו. בשלב הראשון של הסכם 20 הנקודות קיבלנו חזרה את כל החטופים, ואני מודה שגם אני, שהייתי מעורה בפרטים, לא האמנתי שנקבל את כולם.
צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
"אני יכול להבין את החשש מסעיף 17 ואת חוסר האמון. אם אחרי הבחירות תהיה ממשלה אחרת שתיסוג – האיום בהחלט יחזור. אבל אם נשמר את הפעולה על פי תפיסת הביטחון הנוכחית, שאנחנו יוזמים ותוקפים את אויבינו כל אימת שרואים שהם מנסים לפגוע בנו, ההסכם לא צריך להטריד אותנו", סבור וינר.
"הרעיון כרגע הוא לפעול יחד עם מועצת השלום, בגיבוי. הדבר המהותי הוא להפריד בין האוכלוסייה לטרור כי אז יקרו שני דברים: ראשית נוכל להפסיק להכניס סיוע, כי זה הדבר הכי גרוע, ושנית, כדי להתחיל תהליך של הגירה שהוא הפתרון האמיתי לרצועה – צריך לעשות הפרדה, להעביר אנשים אחרי מיון וסריקה. לתת להם מגורים זמניים, מזון, טיפול רפואי ואולי בהמשך חינוך של דה־רדיקליזציה".
איך חלוקת מזון תוביל להגירה? מרכזי חלוקת המזון לא היו הצלחה.
"מנגנון חלוקת המזון שהגינו בזמנו הצליח בענק. עשו קמפיין כאילו זה לא הצליח, כי זה איים על ארגונים בינלאומיים. אם היינו ממשיכים את ההפעלה של החברה האמריקנית כמו שתכננו בצורה רחבה כולל במרכז הרצועה, ואם הפצ"רית לא הייתה מכריחה אותנו להכניס סיוע לצפון הרצועה והיינו מטילים מצור, מניעים את האוכלוסייה דרומה ונותנים לאנשים מזון באמצעות החברה - היינו יכולים לשבור את חמאס מוקדם יותר. זה היה אפשרי. מכיוון שהיינו עסוקים בלריב בתוך עצמנו, הצליחו לייצר מולנו את קמפיין ההרעבה. וכשהוא תפס נפח בינלאומי גדול, שפכנו פנימה מזון בצורה מופקרת ולא רלוונטית. נכשלנו בלספר את הנרטיב, לא בחלוקת המזון. כשנעביר מחר אלפים מהשטח בשליטת חמאס לזה שבשליטת צה"ל ונכניס מזון לשטח בשליטת צה"ל ולא חמאס, תהיה החלשה של חמאס בלי צורך להביא כוחות נוספים שאין לנו היום.
"אני חשבתי שאת חמאס היינו צריכים להכריע הרבה יותר מוקדם. התוכנית שנקראה מרכבות גדעון ב', יושמה ביולי שנה שעברה. שנה קודם לכן הצגתי למטכ"ל תוכנית שנקראה 'חמש אבנים'. אם היו מיישמים אותה, אני משוכנע שהמלחמה הייתה נגמרת מוקדם יותר והיינו מחזירים חטופים מוקדם יותר. לצערי לא הצלחנו לשכנע את המטכ"ל. לשמחתי, בהמשך הדרג המדיני כפה את התוכנית על הצבא. בסופו של דבר זה בוצע, הביא את ההישג, הוריד את חמאס על הברכיים יחד עם לחץ אמריקני ותקיפה בדוחא. 20 הנקודות הוא לא ההסכם הכי טוב בעולם אלא מה שראש הממשלה הצליח להביא מול ארה"ב, ומה שצה"ל הצליח להביא. צריך לומר ביושר שצה"ל לא סיפק את הסחורה. הייתי רוצה שהתוצאה תהיה אחרת, אבל אנחנו אנשים פרקטיים".
אתה סמוך ובטוח שהכוח הזר, אם יגיע, לא יוציא את השליטה מידי צה"ל?
"לא סמוך ובטוח. אם נפעל ברוח ההסכם, הוא לא יוציא את השליטה. אם נשמוט מידינו את ההובלה, אם נוותר כשיהיו הפרות, נאבד שליטה מהר. זה תלוי בנו. כל עוד אנחנו יושבים איפה שיושבים ופועלים איך שפועלים, אני רגוע; יחסית – לא הולך בעיניים עצומות. ואם תהיה סטייה, אנחנו כ'ביטחוניסטים' נתריע עליה. די בזתי לחלק מהתגובות לתוכנית, כמו גדי איזנקוט שקרא לעצירת המלחמה כמה פעמים, ועכשיו בא ואומר שזה הסכם תבוסתני. אתה רצית לצאת מציר פילדלפי, לוותר על מעבר רפיח. איזנקוט אמר נכון שהמטרה של השמדת חמאס לא הושלמה. לא הצלחנו להשיג אותה בזמן שהיינו צריכים, בחרנו בהסכם 20 נקודות. והייתה גם ההתמודדות מול לבנון ואיראן במהלך התקופה. לכאורה אפשר היה להגיע להכרעה יותר מהר".
אתה סבור שחמאס ימסור את נשקו?
"המצוקה בחמאס הולכת וגוברת. הוא מוכה על אמת ומוחלש. הוא לא ירה לעבר ישראל מתחילת 'שאגת הארי' למרות שאיראן רצתה, כי הוא לא יכול. אני לא מעריך שחמאס יתפרק מנשקו, גם לא האמנתי שחמאס יחזיר את החטופים, אבל במציאות מסוימת זה קרה. אז חמאס ינסה להתחכם. זה תהליך שצריך לנהל בשום שכל, ואני חושב שבסוף אנחנו נעשה את המלאכה, אבל כדאי שזה יהיה יחד עם התקדמות בהפרדת האוכלוסייה כדי להחליש את חמאס ולתת בסיס להגירה. כמובן מרצון, לא נכריח אף אחד, אבל כל הסקרים מראים שרובם ילכו מחר בבוקר. זה הרבה יותר זול מלנסות לשקם. עזה מוגדרת כאזור אסון, השיקום שלה יארך שנים רבות מאוד, ומי שיֵצא – אני לא רואה אותו חוזר".
למה הוקם בסיס בכרם־שלום?
"הכוחות הללו חייבים לשבת בשטח ישראל ולא בשטח מצרים. לכן גם כשהחברה האמריקנית לחלוקת מזון פעלה, התעקשנו שיישנו בשטח מדינת ישראל".
מה אתה חושב על החתירה למדינה פלסטינית שכלולה ב־20 הנקודות?
"זה מעלה חשש, אבל קיבלתי את ההסבר שכדי להביא את המתווכות ללחוץ על חמאס ולהחזיר את החטופים, הוציאו את המילה הגירה ובמקומה נכתב לאפשר יציאה מרצון, והכניסו גם את מילת הגנאי ממשל פלסטיני, ואמירות שאני לא אוהב. אני אגב סבור שאם לא רוצים רשות פלסטינית בעזה צריך לפרק את הרשות גם ביו"ש, כי זה האיום הקיומי הבא על ישראל".
עוד כתבות בנושא
