מח"ט גבעתי: אם רוצים להמשיך לפגוע בחיזבאללה, צריך להתקדם

"יש קילומטרים של תת־קרקע ברכס הבופור ולא מעט מנהרות", מספר מפקד חטיבת גבעתי אלוף־משנה נתנאל שמכה. "נתקלנו שם בהמון מחבלים, בהיתקלויות מקרוב ובמארבים מתוכננים. מצאנו המון אמצעי לחימה: מחסני נשק, קלצ'ניקובים, מטולי RPG, נ"ט ארוך טווח, רקטות ומטענים איראניים. בכל הכפרים השיעיים בדרום לבנון, גם מצפון לליטני, חיזבאללה בנה תשתיות ומוצבים. כמו בעזה, גם פה משתמשים בבתי ספר, בתי חולים ומסגדים. מקומות שאצלנו נחשבים להומניטריים – חיזבאללה שם בכל הכוח".

שנתיים לחמה החטיבה שלו ברצועת עזה, כולל בימי מבצע חיצי הצפון, עד שבאוקטובר 2025 עלתה סוף־סוף אל חזית לבנון. בשבוע שעבר, אחרי שמונה חודשים של לחימה נגד חיזבאללה, שמכה וחייליו סיימו את משימתם בדרום לבנון והוחלפו בידי חטיבת גולני וחטיבה 7 של השריון. כעת הם מתכוננים לשוב דרומה, אבל שמכה עדיין מקבל עדכונים מהחטיבות שהחליפו אותו, ומספר שהן ממשיכות למצוא אמצעי לחימה, מחסנים ובונקרים.

משימתם העיקרית של לוחמי גבעתי במהלך הלחימה האחרון של צה"ל בטרם נכנסה לתוקף הפסקת האש הייתה חציית נהר הליטני ובידוד רכס הבופור מן המערב, כדי לאפשר את טיהור המבצר והמנהרות במרחב. אחרי שחטיבת גולני שכבשה (שוב) את הבופור יצאה להתרעננות, אל"מ שמכה ולוחמיו תפסו את האחריות על ההר עצמו, יצאו להתקפה על הכפר תיבנית ברכס עלי טהאר, וטיהרו את מנהרות הפיקוד והשליטה של חיזבאללה. שם נפגע טנק מג"ד 52 מרחפן נפץ, וכל אנשי צוותו נהרגו.

לדברי שמכה, הלחימה באזור הכרחית לשלום תושבי הצפון: "אלה מרחבים שהיו משגרים מהם למטולה ואצבע הגליל. היה צורך לחצות את הליטני לא רק בגלל האתוס. פגענו באמצעי לחימה ובמחבלים והסבנו נזק חמור לחיזבאללה". שמכה אינו שלם עם בלימת הלחימה שנכפתה על צה"ל בהפסקת האש. "אני חושב שתמיד עדיף ללכת קדימה. דרך התנועה אתה מגיע לחיכוך עם אויב, ואז הוא עושה טעויות ואתה פוגע בו", הוא מסביר. "משימת צה"ל היא למנוע את איום הפשיטה לגליל ולפגוע בחיזבאללה. אנחנו עומדים במשימה הראשונה - במצב המבצעי היום לא תהיה פשיטה לגליל - אבל אם רוצים להמשיך לפגוע בפעילי חיזבאללה, צריך להתקדם".

שמכה עצמו הוא תושב הצפון, ויודע להעריך את ההישגים. "הבית שלי היה בטווח ירי של טילי נ"ט מהמקומות שחיזבאללה ישב בהם, והיום הוא לא", הוא אומר. "שואלים אותי: מה ההצלחה בצפון? ואני עונה: הייתה לחיזבאללה יכולת פשיטה וירי נ"ט לגליל, ולקחנו לו אותה".

מלפנים ובפנים

בימים אלה מציינים עשרים שנה למלחמת לבנון השנייה, שבסיומה נמתחה ביקורת על "מפקדי הפלזמות" שבחרו להישאר מאחור ולא להיכנס לשדה הקרב עם הלוחמים שלהם. הרבה השתנה מאז. "יש שינוי מטורף, ממש 180 מעלות", אומר שמכה. "המח"טים היום תמיד נמצאים מלפנים ובפנים. כשנכנסתי לתפקיד בחטיבה, במשך חודשיים וחצי לא יצאתי מרצועת עזה. כל המפקדים מלפנים. המח"ט, המג"ד והמ"פ. היו מקומות שהגדודים יצאו לרענונים אבל המח"ט נשאר בחזית. זה תיקון גדול ללבנון השנייה".

בתור מי שהיה "מלפנים ובפנים", שמכה מכיר היטב את מה שרואים הלוחמים בשטח לנגד עיניהם. "חיזבאללה בנה את עצמו במשך שנים", הוא משתף ברשמיו. "האוכלוסייה השיעית בלבנון - רובה תומכת חיזבאללה. לא היה בית בלי תמונה של חמינאי או של נסראללה, ולא בגלל האמונה השיעית, אלא בגלל הבנה שאלה המנהיגים שלהם, הטרוריסטים הכי גדולים בעולם. בכל הכפרים שם יש תשתית טרור כזאת או אחרת. הבתים ממולכדים, ומפות מראות איך כל התשתיות מחוברות ואיך המחבלים אמורים להיערך להגנה בתוך הכפר. הם ממש בנו את הכפרים שלהם כבסיסים להתקפה עלינו.

"גם בבופור, שהיה אתר תיירות עם מרכז מבקרים, חנויות ודוכני גלידה, יש תשתית טרור תת־קרקעית, בורות יקוש ומחסני אמל"ח. זה נורא ואיום. מתחת לכל מקום שאתה חושב שהוא הכי תמים, שילדים משחקים בו או שמצטלמים בו לתמונות חתונה, יש תשתית טרור. זה הארגון שנמצא מולנו".

שמכה לחם גם במנהרות רבות בעזה, ואומר שמנהרות חיזבאללה מעידות על מאמץ בסדר גודל אחר, שדורש משאבים גדולים הרבה יותר. "לחפור כאן מנהרה זה הרבה יותר מורכב מאשר בעזה. הם חפרו בסלע במשך עשרים שנה לפחות. התקינו מיזוג אוויר, חשמל, תקשורת, ויצרו יכולת לחיות שם ולנהל לחימה במשך חודשים, עם אוכל, מים וגנרטורים. אתה רואה גם את הנגיעות האיראניות בטכנולוגיה ובאמצעי הלחימה".

לדבריו צה"ל אוחז היום בכל המנהרות ברכס הבופור. "כשאנחנו יצאנו, הכוחות כבר סגרו על הפירים. אני לא יודע באיזה מצב הם עכשיו, אבל אף אחד לא יכול להיכנס או לצאת".

רגע לפני שהחטיבה חוזרת לגזרת עזה, שמכה מחמיא ללוחמיו. "יש לי לוחמים שהתגייסו במלחמה והשתחררו במלחמה. הם לא מכירים שום דבר אחר", הוא מספר. "למפקדי הפלוגות והגדודים שלי יש ניסיון מבצעי מדהים. הצבא מגדל פה דור פיקוד שנלחם ואיבד הרבה. שאלתי אותם מי נפצע, איבד חבר או פקוד, ולצערי כולם הרימו ידיים. הרבה מהם נפצעו וחזרו ללחימה. מג"ד הסיירת שלי נפצע פעמיים, יש לו עדיין רסיסים בחזה שאי אפשר להוציא. מג"ד שקד נפצע ויש לו עדיין רסיסים בגוף. מג"ד רותם נפצע כרב־סרן בתחילת המלחמה, היה בשיקום וחזר. כל קצין בחטיבת גבעתי מבין על מה הוא נלחם. לא פשוט לשהות בלחימה ארוכה כל כך, וההתמודדות שלהם מעוררת השראה".

אתה חושש מירידה במתח המבצעי, כשאתם עוברים מדרום לבנון לקו הצהוב בעזה?

"דווקא בגלל האסון הגדול שקרה לנו ב־7 באוקטובר, זאת גזרה שאי אפשר לפספס בה. הציבור הרבה פחות סבלני, והעיניים שלנו כלפי עזה עם אפס סובלנות לטרור. המלחמה התחילה בעזה, לא באיראן או בלבנון, וצריך לזכור את זה. אנחנו לא יכולים 'להעביר' שם את התקופה הזאת. צריך להגיע לשם ולהיות הכי טובים שיש, גם במשימת הגנה. כרגע בכל הגזרות מחזיקים את השטח ביד ברזל, וצריך לשמר את זה. ואם נחזור לתקוף בעזה, אנחנו צריכים לדעת לעשות את המעבר. אסור לפשל. במקצוע שעוסק בחיי אדם, כשאתה מפספס אז אנשים מתים".

מחלוקות מותרות

לצד הפעילות המבצעית שלהם בדרום לבנון, היה עיסוק נרחב בצבא ובחטיבה גם בתחום המשמעת, שלדעת רבים התרופפה לאורך המלחמה. אבל אל"מ שמכה חושב אחרת. "זה צבא סדיר", הוא אומר. "ילדים בני 18־19 עושים שטויות לפעמים, ולכן המפקדים צריכים להיות מלפנים. אנחנו לא חפים מטעויות, אבל צריך לטפל בזה ולהתקדם. אסור להפוך את זה למשהו גדול יותר. הסיפור לא רחב, לא הפאצ'ים ולא הביזה".

אתה מרגיש שהתקשורת ניפחה את בעיות המשמעת?

"כן. כשהייתי מג"ד היו לי חיילים בני העדה האתיופית ששמו פאץ' של דגל אתיופיה. אמרתי להם: לוחם שההורים שלו עלו ממרוקו ישים פאץ' של מרוקו? אנחנו מדינה אחת וצבא אחד. ראיתי גם לוחם עם פאץ' של מסי. בסוף חיילים מחפשים את הסממנים שלהם, כל אחד עם האמונות שלו ועם התחביבים שלו. מבחינת החיילים, זה כמו ששמים מדבקה על הרכב שלהם, אז הם שמים פאץ'. יש חיילים שעונדים צמידים של חללים. פעם באה אליי אם שכולה ואמרה לי שראתה שהמ"פ עונד צמיד של חייל שלו שנהרג, ושאלה אותי למה הוא לא עונד את הצמיד של הבן שלה. אז הנחיתי את החבר'ה שכשהם לובשים מדים - שלא יענדו סממנים של חללים, כי אתה מייצג משהו".

על הטענות למעשי ביזה הוא אומר ש"סתם עשו מזה עניין. לא היה ולא נברא. בטח לא משאיות שיוצאות עם ציוד, כמו שאמרו".

במשך העשור החולף פעלה בחטיבת גבעתי פלוגת תומר ללוחמים חרדים. בסוף השנה שעברה הוחלט לסגור אותה, והשבוע קיימה החטיבה טקס מיוחד לציון סגירת הפלוגה. "יש רצון להגדיל את חטיבת החשמונאים ואת גדוד נצח יהודה", מסביר שמכה. "פלוגת תומר היא פלוגה מצוינת שעשתה עבודה נפלאה לפני המלחמה ובמהלכה. אני חושב שנכון שיהיו חרדים בגבעתי, בגולני ובכל שאר החטיבות. זו דעתי. אבל יש מפקדים גדולים, חכמים ומנוסים ממני, וההחלטה שלהם היא על בסיס נתונים שהם רואים ואני לא. אנחנו עושים את זה בצער, כי זו פלוגה באמת מצוינת. אני לא מסכים עם זה, אבל אפשר שתהיה מחלוקת בתוך צה"ל, ואני סומך על המפקדים שלי שקיבלו את ההחלטה הנכונה יותר עבור צה"ל".

איך האינטנסיביות הזאת משפיעה על המילואימניקים שלכם?

"אנשי המילואים שלנו הם אנשים מדהימים, חייבים להמשיך לחבק אותם. חטיבת מילואים מתגייסת ומשתחררת, אבל בחטיבות הסדירות השירות במשך המלחמה נופל על הכתפיים של אנשי מילואים שמגויסים כמעט ברצף מאוקטובר 2023. כאילו זה מקום העבודה שלהם. אני מצדיע להם".