א. המחויבות של הציונות הדתית למדינה, לחברה הישראלית ובעיקר לכוחות הביטחון שלה היא מחויבות מלאה, בכל מאת האחוזים.

יש לנו מחויבות, שאינה סותרת אותה ובשום פנים אינה פחותה ממנה, לתורת ה'. כוונתי לתורת ה' שאינה מתכחשת לקשר ההדוק שלה לכלל ישראל, ואינה מתכחשת למצוות בסיס הקיימות בה כ"לא תעמוד על דם רעך" ועזרת ישראל מיד צר. תורה היודעת שמשה רבנו, שהנחיל לנו אותה, הוא שהוביל אותנו למלחמות ישועת ישראל ועזרתם מיד צר מיציאת מצרים ועד מלחמת סיחון ועוג.

לצערנו הציונות הדתית, שהיא תנועה לא מאוד גדולה, היא היחידה האחראית היום להעברת שושלת התורה, שכרתנו עליה ברית לפני כ־3,300 שנה עם הקב"ה בהר סיני, לדורות הבאים. עלינו להעבירה בכל טהרתה ובכל התעצמותה והתחדשותה, כפי שקיבלנו אותה מן הדורות הקודמים. זוהי מחויבותנו לקב"ה ולברית שכרתנו עמו, וזוהי גם מחויבותנו לעם היהודי, שנולד יחד עם אברהם אבינו ושרה אמנו: לזהותו, למורשתו ולמסירות נפשו בכל הדורות על קיום התורה ומצוותיה. אם אנחנו לא נעשה זאת, אין מי שיעשה זאת במקומנו. על המחויבות הזו אנו מגדלים גם את הנוער הנפלא וחדור תחושת השליחות שזכינו בו.

אנו מאמינים שיש קשר מהותי הדוק בין שתי המחויבויות שלנו, ומקוצר היריעה לא נפרט. יש מחיר למחויבות כפולה ולצורך לפעול בשני תחומים, לנוכח העובדה שאנו רק בני אדם, והיום נמשך רק 24 שעות. המחיר לנשיאת שתי אלונקות במקביל, המחויבות לתורה והמחויבות למדינה ולחברה, הוא שאיננו משרתים כפי שהיינו שמחים לעשות, שלושים חודשים מלאים, וגם איננו לומדים תורה חמש שנים ברציפות, והיינו שמחים אילו יכולנו לעשות זאת. יש ישיבות (ישיבות הקיבוץ הדתי) המשלבות את לימוד התורה בהן עם שירות צבאי של שלוש שנים. אני אוהב אותן ומעריך אותן, אך מניסיונן ברור שהתורה, במלוא עוצמתה ובמלוא הכוח שבו היא צריכה לעבור לדורות הבאים, נמצאת דווקא בישיבות ההסדר, הכוללות כאמור את השירות המקוצר, אך משתתפות במלוא עוצמתן במלחמות הקיום של ישראל.

ב. בשולי המאמר: לאחרונה התעורר קטרוג בחוגי השמאל והשמאל־מרכז על משך הזמן שתלמידי ישיבות ההסדר משרתים בסדיר (על הנייר: 17 חודשים במקום שלושים). יש בטענה הזו יסוד נכון מבחינה עקרונית, אך יש לדייק בה את הנתונים שנמסרו לציבור. אכתוב חמש הערות הקשורות לכלל הציבור הציוני־דתי, משום שהנתונים שיש לי על תלמידי ישיבות ההסדר הם חלקיים.

1. יש 8,500 בנים בכל שנתון של החמ"ד. כ־1,700 מהם בכל מחזור מתחילים ללמוד בישיבות ההסדר, חלקם במסלול צבאי מלא וחלקם במסלול מקוצר.

2. כ־35 אחוזים מהלומדים בישיבות ההסדר משרתים במסלול צבאי מלא. כ־25 אחוזים מהמשרתים במסלול ההסדר ממשיכים לאחר מכן במסלול הקרבי לפיקוד ולקצונה, ובכך מאריכים מאוד את מסלול שירותם (כשהרמטכ"ל לשעבר רא"ל גדי איזנקוט ביקר בישיבתנו, הוא פגש עשרה צוערי קורס קצינים, תלמידי הישיבה לוחמי גבעתי, שהיו כ־40 אחוזים מהחיילים ששלחנו לגבעתי באותו המחזור). 40 אחוזים (כ־700 תלמידים בלבד) אכן עושים את המסלול המקוצר, והם כ־8 אחוזים ממחזור בוגרי החמ"ד.

3. ישיבות הסדר במבנה הקיים שלהן מעלות תלמידי ישיבות מחו"ל (בעיקר מארה"ב), ובזכות מסלול ההסדר כמאה מהם בכל שנתון מתגייסים לצה"ל כחיילים לכל דבר.

4. בתקופה שהקושי הגדול של צה"ל הוא גיוס למסלול הקרבי, 85 אחוזים מכלל בני הישיבות (כל בעלי הפרופיל הבריאותי המתאים) הולכים למערך הקרבי. קצינים בכירים בצה"ל טוענים שבמסלול ההסדר יש אוכלוסיות שפוטנציאל המיצוי לקרבי שלהן נמוך. החינוך של הישיבות, המסגרת שלהן והמחויבות של התלמיד אליהן מעלים את שיעור המתגייסים לקרבי לרמה הנזכרת.

5. אין נתונים מסודרים על שיעור בוגרי ישיבות ההסדר המשרתים במילואים בפועל במערך הלוחם. אבל שיעור חובשי הכיפות ביחידות המילואים הלוחמות חוצה את קו 60 האחוזים, ומשלים מהר מאוד את החודשים שחסרו לעיל.

נתפלל לה' שנוכל להמשיך את המפעל החשוב שלהם להנחלת התורה לדורות הבאים, מכוח נשיאה בשתי האלונקות שחשוב כל כך לשאת.