בסוף השבוע האחרון הלך לעולמו אל"מ נתנאל לסרי ז"ל, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן, והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
לסרי התגייס לצה"ל בשנת 2004 ושירת כלוחם בחטיבה 401 של חיל השריון, שם לחם במלחמת לבנון השנייה כאיש צוות. לאורך שירותו מילא שורה ארוכה של תפקידי פיקוד בחיל השריון: ממפקד טנק ומפקד מחלקה, דרך מפקד פלוגה מבצעית בגדוד 52. בהמשך דרכו שימש כמפקד פלוגה בקורס מפקדי טנקים בגדוד 196, סמג״ד 52, ורל"ש ראש אגף המבצעים. בין השנים 2019–2021 פיקד על גדוד 9 ולאחר מכן מונה לקצין אג״ם של אוגדה 162. באוגוסט 2023 נכנס לתפקיד מפקד עוצבת גולן והחרמון (חטיבה 474) אך נאלץ לעזוב אחרי תקופה קצרה בשל המחלה שהתגלתה. במאי 2025 מונה לרמ"ח תכנון בזרוע היבשה, תפקיד שמילא עד לפטירתו.
ב-5 באוגוסט 2012 התרחשה מתקפת טרור משולבת במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה. חוליית מחבלים חמושים חדרה לתחנת משטרה בצפון סיני, רצחה 16 שוטרים וחיילים מצרים ופצעה שבעה נוספים. לאחר מכן גנבו המחבלים נגמ״ש ומשאית שמולכדה בחומרי נפץ, פרצו את הגבול סמוך למעבר כרם שלום וניסו לחדור לשטח ישראל. המשאית הממולכדת התפוצצה לאחר שנתקעה בפילבוקס במעבר, בעוד הנגמ״ש המשיך בנסיעה לתוך שטח ישראל עד שהושמד באמצעות טיל ששוגר מכלי טיס בלתי מאויש מסוג הרמס 450 ובסיוע ירי טנקים של צה״ל. כלל המחבלים, שהיו חמושים ברובי קלצ'ניקוב וחגורים בחגורות נפץ, נהרגו במהלך האירוע. על חלקו בבלימת המתקפה, והחתירה למגע, קיבל נתנאל לסרי שהיה באותם ימים מפקד פלוגה בגדוד 52, תעודת הערכה ממפקד אוגדת עזה.
הכי מעניין
קצין שמשרת כבר יותר מ-15 שנה בחיל השריון, ומספר פעמים עבד לצד אל"מ לסרי ז"ל, הכיר את שמו לראשונה בעקבות האירוע הזה: "הוא היה קצין צבאי אמיתי ואיש יסודי שעובד בצורה מאוד מדוקדקת, עד הפרט האחרון. מפקד קרבי. האירוע של 'גלגלים בוערים' השפיע עליו להמשך מאוד בהבנה של מה חשוב, ורצה להיות בשטח ולהבין כל הזמן את המצב. גם בתפקיד שלו באוגדה 162 כקצין אג"ם, הוא עדיין היה מאוד מחובר לאנשים, למג"דים ולמח"טים. מאוד פרקטי ולא מדבר באוויר. הוא גם ידע להתעצבן ולהיות קשוח כשצריך אבל בערב הוא היה מרגיע ואומר: 'הכל מקצועי'. הוא ידע להיות חם מזג אבל גם חם לאנשים. מאוד בגובה העיניים, מאוד בצניעות".
לדבריו, הקדנציה כמח"ט 474 שהתקצרה בשל המחלה, יצרה תחושת פספוס אצל לסרי. "לא מעט אנשים אמרו לו שילך הביתה ויטפל בעצמו, אבל הוא רצה להמשיך לתרום ואמר שזה נותן לו כוחות וסיבה לקום בבוקר. רק כשהוא לא יכל יותר הוא קם והלך. הוא התעקש לתרום, גם כי יש מלחמה בחוץ וגם כי רצה לתרום. ולכן הוא רצה להיות בתפקיד משמעותי. הוא שיתף אנשים על המחלה אבל בשום שלב לא ריחם על עצמו. הוא ידע שלמרות ימים חלשים העשייה עזרה לו. היה עם אופטימיות מרבית ושידר ביטחון ואמונה אמיתית שהוא ינצח, וזה היה מעורר הערצה להסתכל עליו מהצד. בשבוע האחרון זה היה קשה יותר, והוא כמעט לא הצליח לדבר".
רבים העידו על לסרי כי הרזומה שלו מספר שהיה אמור להגיע רחוק בצה"ל. "המחלה קטעה קריירה מקצועית שהייתה יכולה להגיע גבוה. לדור הקצינים שמתחתיו היה ברור שהוא יהיה מח"ט 401, זאת לא הייתה שאלה. הוא היה 'נסיך' במובן הטוב של המילה. איש פשוט. אוהב חברים שהדרגות לא בלבלו אותו מעולם. אדם שהיית רוצה להיות בחברתו. הוא היה קונצנזוס. מעטים האנשים שהיו כאלה. וגם איבדנו אבא ואיש שהיה יכול לתרום המון. לסרי הוא עוד קצין ומפקד שחטיבה 401 איבדה בשנתיים האחרונות".
השילוב הנכון בין צבא למשפחה
סמח"ט 474, סא"ל ס', מספר שליווה את תהליך הכניסה של לסרי לתפקיד המח"ט ברמת הגולן: "הייתי אז קצין אג"ם של החטיבה, ומאוגוסט 2023, היינו צמודים בתהליכי החפיפה והלמידה שלו לתפקיד. הוא בן אדם מאוד מיוחד. עברתי הרבה מפקדים, ופגשתי אצלו שיטת פיקוד ייחודית, שנובעת מאהבת האדם, מהאמון באנשים. יש לו חיבור ליכולות של האנשים וככה הוא מניע אותם. הוא מקצוען. הוא היחידי שהאמין שתהיה מלחמה עוד לפני 7 באוקטובר, בימים שהיינו תוקפים בסוריה מתי שרצינו. הוא האמין שאנחנו צריכים להיות מוכנים למלחמה, וזה היה הדבר הכי חשוב עבורו. ביום חמישי, יומיים לפני 7 באוקטובר, עשינו דיון ארוך על מוכנות למלחמה בסוריה. 'אנחנו צריכים להיות מוכנים כל הזמן שהאויב יתקוף', אמר לנו לסרי. ב-7 באוקטובר ידענו מה הוא מצפה מאיתנו בחטיבה, ומה נדרש מאיתנו לעשות. הוא האמין באיום ובמוכנות שצריך למלחמה ובגלל זה הקדמנו את האוגדה ושאר החטיבות והפעלנו את המערכת מאוד מהר. כל דקה ביום הזה הייתה מכריעה. כשהוא ישב איתנו ידענו שהוא אמיתי וכן. הוא היה חד, ברור ואמיתי, וידע לומר גם דברים קשים ואז לחבק. הוא התייחס לכל האוכלוסיות באותה מידה. למרות המרחק מהמשפחה, הוא דיבר עליהם עם ברק בעיניים".
לפי סא"ל ס', לסרי להדגים בצורה נהדרת את השילוב הנכון בעיניו בין צבא למשפחה. "בשבת הראשונה שהוא סגר כמח"ט בגזרה, התקשרתי אליו במוצאי שבת כדי לשמוע איך היה, והוא נזף בי שלא אתקשר כי אני צריך להיות עם המשפחה ושנדבר בראשון בבסיס. צה"ל הפסיד קצין ומפקד שהיה יכול להתקדם. זה אובדן קשה. דיברתי איתו בתקופה הזאת של המחלה לא מעט. קבענו להיפגש בקרוב אבל זה לא יצא. הוא היה אופטימי מאוד, חזק, מאמין. הוא נתן לנו להאמין שהוא ינצח את המחלה הזאת. הוא יצא מזה והבריא, אבל המחלה חזרה והכריעה אותו. כמפקד הוא היה חלומו של כל פקוד. מסור למקצוע ולמערכת הצבאית. עם כל הדרגות על הכתף, הוא היה עם רגליים על הקרקע והסתכל בעיניים, ודגל בעשייה משותפת".
בלוויה של לסרי ז"ל ספדו לו בכירי צה"ל שהכירו אותם במהלך יותר משני עשורים ששירת בצבא. קצין שריון ראשי, תת אלוף אוהד מאור, אמר: "במהלך המלחמה, בשנתיים וחצי האחרונות, נשאתי דברי הספד וליוויתי לקבורה את טובי לוחמנו ומפקדי השריון שנפלו בקרבות. כל כך קיוויתי שלא אגיע ליום בו אני מספיד אותך, כי אתה אחד הטובים שלנו. קיוויתי שתנצח, כי אתה לוחם עז ולחמת כגיבור עד הקרב האחרון. נתי, היית לי לאח, חבר, שותף לדרך, כזה שתמיד אומר את האמת, את הביקורת הבונה בדרכך שלך, כזה שאכפת לו, אבל באמת אכפת לו, מהאדם שמולו".
לדבריו, "הכרנו לפני יותר מ-20 שנה, בעודך חניך בקורס מפקדי טנקים ואני המ"פ. מהרגע הראשון ניתן היה לזהות בן אדם, לוחם ומפקד זה שיהיה בשדרת הפיקוד של צה"ל. במעלה הדרך התפתחת, הובלת והצטיינת בכל תפקיד אותו ביצעת. עשית תפקידים מגוונים בצה"ל שעיצבו אותך, אך יותר מכל תמיד השפעת היכן שהיית. כמ"פ היית זה שדהר קדימה בראש הפלוגה באירוע 'גלגלים בוערים' בגבול עזה-מצרים, ובכך מנעת חדירת מחבלים לשטח מדינת ישראל. כזה היית נתי, יוזם, אמיץ וערכי".
מאור סיפר על היחסים ביניהם כשגדוד 9, עליו פיקד לסרי, זכה בהצטיינות הרמטכ"ל: "כל משימה, כל אתגר, תמיד ביצעת בהצטיינות, וככזה נבחרת להיות הגדוד הראשון שהצטרף בלחימה לחטיבת גבעתי. ובכך נוצר למעשה צוות הקרב החטיבתי הראשון עם חטיבת גבעתי. אני זוכר בכל מפגש עם מח"ט גבעתי, הוא ציין שגדוד 9, או יותר נכון, הגדוד של נתי, הוא הגדוד הטוב ביותר בחטיבה. בהמשך כשמפקד האוגדה פנה אליי ושאל אותי, מי לדעתך הכי מתאים להיות קצין האג"ם של האוגדה? גם כאן לא הייתה דילמה, ובטון בטוח אמרתי 'נתי לסרי'. כזה היית נתי, כזה שכולם רוצים אותו, כזה שיהיה הכי טוב בכל מקום ובכל תפקיד. גם בתפקיד שם הצטיינת, והוסמכת מיד למח"ט חטמ"ר, וגם לתפקיד המאתגר הזה נכנסת ברוח סערה".
"ב-7 באוקטובר, בתפקידך כמח"ט 474, פרצה המלחמה. לצערי, זו לא הייתה המלחמה היחידה שלך. המלחמה האישית שלך חלה כחודשיים, והיא המלחמה של חייך. המלחמה בה לחמת עד הקרב האחרון, עד נשימתך האחרונה, בליל שישי האחרון בחצות. שם לראשונה בחייך, נתי, עצרת, הוא סיכם".
עוד כתבות בנושא
מפקד זרוע היבשה, אלוף נדב לוטן, ספד גם הוא לפקודו לשעבר: "ישנם רגעים שבהן המילים נאלמות דום מול המציאות האכזרית – כזה הוא מותו של נתי. היום אנחנו נפרדים מחבר, מפקד, שותף לדרך ואדם יקר. אדם שכל מפגשו איתו, הותיר רושם עז של מנהיג טבעי ולוחם ישראלי. נתי, אני עומד פה לצדך ומסרב להאמין שהמסע שלך הסתיים. היית טנקיסט אמיתי, מקצוען, לוחמני ופרקטי. איש שטח המחובר לתחושות הלוחמים. הצטיינת בפשטות ובשיח מכבד ובגובה עיניים. היית איש משימתי וחדור מטרה ולצד זאת בלטה אצלך יכולת חשיבה עצמאית וביקורתית. ידעת להטיל ספק, לנתח מציאות מורכבת ולהציע דרך טובה ונכונה יותר".
"היית קצין שלא פעל מתוך הרגל", אמר לוטן. "הבנת היטב שאומץ אינו נדרש רק בשדה הקרב. הדגמת אומץ ביכולת לקבל החלטות נכונות. ותמיד היית כמה צעדים לפני כולם בהבנת המערכת, האילוצים והמגבלות. לאורך השנים ראיתי אותך הופך ממפקד טנק למפקד בכיר בעל שיעור קומה. כזה שמצליח לשלב באופן אדיר בין רוח הלוחם לבין עומק אינטלקטואלי. בין עשייה טקטית לבין חשיבה אסטרטגית. בין חתירה למגע כמ"פ לבין תכנון ארוך טווח של המשך המערכה והתוכנית הר- שנתית".
"כשעסקת בתכנון בניין הכוח תמיד חשבת על המפקד בקצה, על הלוחם בגדוד. ידעת לרדת לפרטים הקטנים ביותר ומנגד לראות את התמונה הרחבה. אני זוכר לא מעט דיונים בזרוע שבהם כולם עסקו במספרים ובחלופות ואתה תמיד שאלת את השאלה החשובה ביותר, 'איך זה יעבוד למטה בשטח?'. כל חייך הבוגרים היו מסע של נתינה", סיכם האלוף. "נתינה למשפחה, לחייליך, למפקדיך ולביטחון העם והארץ. מעולם לא חיפשת כבוד, תהילה או הכרה. ביקשת להשפיע, להוביל ולהשאיר אחריך אנשים טובים, מערכת מוכנה וערוכה".
אל"מ רועי יחזקאל, שמכהן כיום כסגן דובר צה"ל, הכיר את לסרי כבר מ-2009, מהמכללה לפיקוד טקטי אליה יצא כקצין צעיר בצנחנים לפני תפקיד מ"פ, ולסרי גם הוא היה מיועד לפקד על פלוגת שריון: "הייתה לו משמעת עצמית מטורפת כלפי עצמו. בהמשך היינו באותו צק"ג 202 בצוק איתן כמפקדי פלוגות. היינו באזור פאתי חאן יונס, במרחב בני סוהילה, הייתה לנו היתקלות מהאגף ואז פתאום הגיעה פלוגת הטנקים של לסרי עם עוצמה מטורפת והוא עולה מולי בקשר ואומר: 'אני שומר עליך', וזה היה משמעותי מאוד עבורנו גם ברמה המקצועית אבל גם בחברות".
אל"מ נתנאל לסרי ז"ל ואל"מ רועי יחזקאל | צילום: דובר צה"ל
לדבריו, "בהמשך, כשהוא נכנס לתפקיד מח"ט 474, ביקרתי בגזרה שלו, ישבנו לארוחה וראיתי אותו זורח עם עיניים נוצצות מהתפקיד, ממה שהוא מתכוון לעשות ומהדברים שהוא מתכנן וממש לקח את זה כתפקיד חייו. שבועיים אחרי זה קיבלתי עדכון שהוא מסיים את התפקיד. הופתעתי וכשדיברתי איתו הבנתי שזה בגלל העניין הרפואי, ומפה נתי נכנס למאבק מטורף, כשכל התכונות של הלוחם, האיש הלומד, של הפייטר והמשמעת העצמית - עמדו פה לרשותו. משם הוא גם מנהל מאבק אישי וגם מקבל החלטה מודעת שהוא ממשיך עם החיים הצבאיים שלו".
אל"מ יחזקאל מציין שבהמשך לסרי הבריא וקיבל את תפקיד רמ"ח תכנון בזרוע היבשה. "זה היה נראה שהוא עלה על דרך המלך. הוא חזר לעשות את מה שהוא אוהב, ובתפקיד מאוד מרכזי. הוא עשה אותו בהצטיינות. ב'שאגת הארי' הוא היה 40 ימים רצופים בתוך הבור בקרייה, ובקושי יצא החוצה. הוא נתן את כולו, ניהל את ההיערכות לחירום בזרוע היבשה. לא עשה לעצמו שום הנחות. ממש אחרי המבצע הכאבים כבר ממש היו גדולים והוא אמר למפקדים שלו שעליו לסיים תפקיד. זמן קצר לאחר מכן הוא כבר התאשפז בבית החולים".
"הוא היה אדם בגובה העיניים", ציין יחזקאל: "דוגרי, ישיר, מדבר איתך במבט. היו לו עיניים חודרות, עמוקות כאלה, והוא ידע להקשיב. השיחות איתו תמיד הרגישו אחרת, שיחות נפש אמיתיות. הוא הקשיב, ייעץ, נוכח לגמרי, ובמובן הזה היה יוצא דופן. את הפיקוד שלו לא חוויתי ישירות כפקוד, אלא מהצד, במגוון סיטואציות. מצד אחד, פיקוד קרבי מאוד, חותר למגע, חד ומצליח. אני זוכר אותו כמג"ד 9, ביצועיסט ברמה גבוהה. ומצד שני, תמיד פיקוד בגובה העיניים: בלי גינונים, לא 'גנרלי', אלא קרוב לאנשים. מפקד אהוב מאוד, שמסתכל כל הזמן על הלוחמים בקצה, שחשוב לו מה קורה שם באמת. פיקוד שהוא מאוד משימתי, דורש עד הקצה, קודם כל מעצמו, אבל גם אישי, חם וקרוב".
"אני אומר את זה בוודאות: הצבא איבד כאן מפקד שיכול היה לעשות דברים גדולים מאוד. הוא כבר עשה הרבה, והיה יכול לעשות עוד הרבה. בסוף", היא סיכם, "מעבר לכל התדמית של 'המפקד הגיבור', הוא היה קודם כול בן אדם. אדם רגיל במובן הכי טוב של המילה: אוהב משפחה, אוהב את הדברים הפשוטים. אהב לקרוא. בשיחות שלנו היינו מדברים גם על כדורגל, על המונדיאל שמתקרב, לא פוסטר, לא דמות מרוחקת, אלא איש של אנשים. הוא היה מאוד אכפתי, מחויב, מחובר למקום שממנו בא, ללוד, לצופים, לחברים, למשפחה, ומתוך זה גם לצבא. אחד הדברים הבולטים אצלו היה היכולת לחבר בין חיי הצבא לחיי המשפחה: לא לבחור במה להצטיין, אלא להצטיין בשניהם. זה משהו שאני לוקח ממנו הלאה".