הדיון שקיים הרמטכ"ל זמיר אתמול, סביב פיילוט שילוב נשים במערך השריון המתמרן, לא היה שגרתי. רשימת המשתתפים – ממפקד זרוע היבשה, דרך ראש אכ"א והפצ"ר, ועד הרב הצבאי הראשי, יוהל"ם ויועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים – מספרת את הסיפור האמיתי: בצה"ל מבינים שמדובר בסוגיה נפיצה, רוחבית, כזו שתשליך לא רק על חיל השריון אלא על האיזון העדין שבין צבא העם, כשירות מבצעית ולכידות חברתית.
זו נקודת פתיחה חשובה. בניגוד לשיח הציבורי הרדוד לעיתים, בצה"ל לא מתייחסים לשילוב נשים כלוחמות כמהלך טכני או ככניעה ללחצים חיצוניים. להפך. עצם קיום דיון רב משתתפים בדרג הבכיר ביותר מעיד על ניסיון לנהל את הסוגיה הזו בזהירות, מתוך הבנה שכל החלטה כאן תייצר אדוות רחבות, מקצועיות, חברתיות ופוליטיות. נקווה שצה"ל ירחיב את המודל הזה גם החוצה, לשיח עם גורמים אזרחיים, ולא יישאר רק בתוך החדרים הסגורים של הקריה.
עוד כתבות בנושא
אבל אולי המסר המשמעותי ביותר הוא אחר: בצה"ל מבהירים שלא מדובר פה באג'נדה חיצונית שמחלחלת לצבא, אלא בתפיסת הפעלה ובניין כוח מסודרת. המשפט "צה"ל רואה בשילוב לוחמות חשיבות רבה" לא נאמר בחלל ריק; הוא נשען על ערך הצורך המבצעי ומדגיש את עליונותו. בצילם של המחסור בכוח אדם לוחם בזמן מלחמה מתמשכת, האיומים שעוד נכונו לנו, ומערכת היחסים מול המגזר החרדי שמסרב להתגייס, צריך לפעול במהירות ובחוכמה. מי שמנסה למסגר את המהלך ככניעה ללחץ פמיניסטי, מסרב לראות את התמונה הרחבה: מדובר בשאלה של מציאת מקורות חדשים להגדלת הסד"כ הלוחם אל מול אינספור משימות. הנשים עונות על זה בצורה טובה ומהירה בהרבה מהחרדים.
הכי מעניין
ובכל זאת, הרמטכ"ל מציב גבול ברור, לראשונה, ואולי זה לב העניין. המדד הראשון להצלחת הפיילוט הוא הכשירות המקצועית, "ללא פשרות". זה לא ניסוח מקרי. אחרי מלחמה שהדגישה את חשיבות היכולות של הלוחם הבודד בתפעול אמצעי לחימה, באיתנות פיזית וביכולת לפעול כחלק מצוות, אין בצה"ל שום תיאבון לניסויים שיבואו על חשבון הרף המבצעי. זאת בניגוד לעבר, אז ערך השוויון גבר על החתירה לניצחון והעמידה בסטנדרטים מבצעיים והוביל לפיילוטים כושלים ולפציעות רבות בקרב לוחמות.
כמה נשים כאלה יש?
המדד השני שהוגדר על ידי הרמטכ"ל, והוא לא פחות חשוב ואולי אפילו יותר מורכב, הוא היכולת להעמיד מסגרת לחימה יציבה לאורך זמן. ניסיון העבר בפיילוטים דומים לימד ששיעורי פציעות גבוהים פוגעים לא רק בפרט אלא גם בכשירות היחידה. צבא מתמרן לא נמדד ביכולת להכשיר לוחם או לוחמת בודדים, אלא ביכולת להחזיק סד"כ אפקטיבי לאורך זמן, בשגרה ובחירום. כאן נדרש איזון עדין בין התאמת תהליך ההכשרה כדי לצמצם פציעות, מבלי לכרסם בדרישות המבצעיות תוך הנמכת הרף. עצם ההכרה הפומבית של הרמטכ"ל בבעיה הזו היא צעד לא טריוויאלי, ובעיקר כזה שמאותת על רצינות.
גם בסוגיית השירות המשותף בחר הרמטכ"ל לחדד מסר, אולי מובן מאליו בתוך המערכת, אך הכרחי נוכח הרעש הציבורי. לא יהיו צוותי טנקים מעורבים – לא בהכשרה ולא בלחימה. אם הפיילוט יצליח, השילוב יתבצע במסגרת נפרדת, בהיקף של פלוגה לפחות. המשמעות ברורה: בלי מסה קריטית, הפיילוט ייכשל. זה כבר לא דיון תיאורטי סביב שאלת "האם נשים יכולות להיות לוחמות בשריון מתמרן", אלא עיסוק בשאלה "האם יש מספיק כאלה?"
הרמטכ"ל אייל זמיר בכנס הפיקוד הבכיר של צה"ל | צילום: דובר צה"ל
ועדיין, נקודת החיכוך האמיתית לא נעלמה. בצוותי הקרב הגדודיים והחטיבתיים, שם יחידות שונות פועלות יחד, עירוב בין מסגרות הוא כמעט בלתי נמנע, וזאת הייתה הטענה המרכזית של הרבנים. כאן, למעשה, מודה הרמטכ"ל בין השורות שעדיין אין פתרון, ומדגיש שיש לבצע "התאמות" במסגרת פקודת השירות המשותף.
זו נקודת מבחן משמעותית, לא רק מקצועית, אלא גם ערכית וציבורית. הפיילוט יצטרך להוכיח שלושה דברים בו-זמנית: שמירה על כשירות ורף מבצעי, יכולת להעמיד סד"כ משמעותי ויציב לאורך זמן, וניהול של החיכוכים החברתיים, כמו החששות של ישיבות ההסדר ומבלי לפגוע בלכידות. אם אחד משלושת הצירים יקרוס, המהלך כולו יעמוד בסימן שאלה.
באופן מעודד, נראה שצה"ל נכנס לניסוי הזה בעיניים פקוחות, הרבה יותר מאשר בעבר. בלי סיבונים והתחבאות מאחורי סיסמאות שמטרתן הוא לא להכריע, אלא הבנה שהצורך המבצעי הוא זה שמוביל ויקבע האם הפיילוט יצליח או ייכשל.
עוד כתבות בנושא
