בשבוע שעבר, במהלך שיעור, קיבלתי שיחה דחופה מתלמידנו שמשרת בחטיבת הנח"ל. התלמיד סיפר שהמפקד דורש ממנו להיות בתרגיל עם לוחמת באותו רק"ם. השבתי לשאלתו שיש איסור מוחלט לעשות את זה, ואם יעמוד למשפט, נגבה אותו מול הצבא.

לצערנו המקרה הזה איננו יחיד. הוא עדות לתופעה רחבה ומדאיגה שמתרחשת בשטח. פקודת השירות המשותף נקבעה בצה"ל מתוך הבנה שיש לכבד את אמונתם ואת אורח חייהם של הלוחמים שומרי המצוות. והנה, אנו עדים שוב ושוב למצב שבו מפקדים זוטרים ובכירים פועלים בניגוד גמור לפקודה. הם מעמידים את הבחורים המצוינים שלנו במצבים בלתי אפשריים, לעיתים באופן חד־פעמי ולעיתים באמצעות עירוב יחידות, כפי שקרה ביחידת התותחנים.

תביעתנו, ראשי הישיבות, היא שמירה על גדרי הצניעות וההפרדה. אין זו "חומרה" הלכתית או צורך פרטי של מגזר כזה או אחר. זה יסוד קיומו של עם ישראל. "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". הניסיון לכפות עירוב כזה, בניגוד להלכה ובניגוד להבטחות, פוגע אנושות ברוח הלחימה.

השאלה שצריכה להישאל אינה רק "כיצד נתמודד עם אירוע בודד", אלא לאן הולך צבא ההגנה לישראל בראייה של עשור קדימה. אנו עומדים בנקודה מכריעה. אם המערכת הצבאית תמשיך לנסות להנדס את החברה הישראלית דרך עירוב לוחמים, ותתעקש ללכת נגד הלוחמים הדתיים, היא תמצא את עצמה בעוד עשור עם צבא שסוע ומפורד. מפקד שאינו מבין שצבא מנצח אינו רשאי להיכנע לאג'נדות זרות מוביל את צה"ל למקום שיזיק לו.

כשאנו מביטים שנים קדימה אנו רוצים לראות צבא חזק ומנצח, ולכן אנו מציעים פתרון פשוט: הפרדה מלאה ואמיתית ביחידות המתמרנות. על הצבא לקיים מסלולים שבהם ישרתו בחורי הישיבות וכלל שומרי המסורת ללא חשש, וודאי שלא להכריח לוחמים לשרת יחד עם בנות. הפתרון הזה יאפשר לצה"ל למצות את הפוטנציאל האדיר הטמון באלפי בחורים נמרצים שרוצים לתרום, אך נבלמים בגלל כפיית אג׳נדות שלא מאפשרות להם לשרת.

ראשי הישיבות אינם מבקשים לעשות "דווקא". אנחנו מבקשים לבנות צבא שבו כל בחור ישיבה יכול לשרת מתוך גאווה ובלי לפגוע בערכיו. אם הצבא יאמץ את המודל הזה, ולא ייכנע לתכתיבי בג״ץ, נוכל לראות בעוד עשור צבא חזק, גדול ומנצח.

לכל הטוענים שזוהי סרבנות: ההחלטה לא לשלוח את תלמידינו לגיוס לחיל השריון בעקבות שילוב נשים לוחמות, כמו גם החלטות על איסור להשתתף במשימה מעורבת, חלילה איננה החלטה שלא להתגייס. אלפי תלמידינו המתגייסים ליחידות קרביות ימשיכו לעשות זאת בשליחות ובעוצמה.

על צה״ל לאפשר לתלמידים שירות שמותר על פי ההלכה. לבעלי פרופיל שלא מאפשר שירות בחי״ר, יש לוודא שקיימות מסגרות מתאימות שמאפשרות להם לשרת על פי אמונתנו. כך גם בתוך הלחימה, על פי פקודות השירות המשותף. זוהי חובה מוסרית שמלבד היותה אבן יסוד לצבא חזק ומנצח, היא גם חלק חשוב מחיזוק רוח הלוחמים והעם.

אנו מדברים רבות על דרישתנו הצודקת מאחינו החרדים לשאת עמנו בעול. כיצד נוכל לדרוש זאת אם ממש באותו הזמן אנו מכריחים אותם לעבור על איסורי תורה של שירות משותף עם בנות, דבר שנוגד את אורחות חייהם בצורה מלאה ודורסנית? ודאי שלא זו הדרך!

על ראשי הצבא ומפקדיו מוטלת האחריות לדרוש לא להיכנע לתכתיבים הללו, ולאפשר לכל חייל לשרת בצבא באופן שלא יפגע בדתו, באמונתו ובאורחות חייו.