המשטר האיראני קיבל החלטה גורלית בלילה האחרון: לירות לעבר ישראל בתגובה על התקיפה בדאחייה בביירות. זה השלב האחרון עד כה בניסיון האיראני לכרוך את לבנון במסגרת הפסקת האש, במטרה לבצר את ההשפעה הצירית על מדינת לבנון, ולהבטיח את שרידותו של חיזבאללה - המוצב האיראני הקדמי, ואולי היחיד, שנותר מול ישראל.
ההחלטה הזו לא הגיעה בחלל ריק: המשטר האיראני כבר הצליח לשכנע את ארה"ב שהדרך להפסקת אש ארוכה באזור עוברת בהפסקת אש בלבנון. משעה שארה"ב הצליחה לכבול את ידיה של ישראל בלבנון - התיאבון האיראני גדל, ועימו גם המחויבות לעמוד בהבטחתה. סביר להניח שבהחלטה האיראנית לירות עמדה גם ההערכה שארה"ב תעצור - או לכל הפחות תגביל - את התגובה הישראלית בשטח איראן, ואולי גם התקווה שהפעולה הזו תחריף את המתחים הקיימים בין ישראל לבין ארה"ב.
עוד כתבות בנושא
ההחלטה מסמנת גם תעוזה גוברת מצד המשטר האיראני, הקשורה בהתחזקותה של החונטה הצבאית המתקראת משמרות המהפכה. בשלב זה רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לקבלת ההחלטות באיראן, אבל אין ספק שהכוחות הרדיקליים בתוך משטר רדיקלי ממילא התחזקו, ושעמדתם הפכה למשמעותית ובולטת יותר. תעוזה זו נשענת גם בהערכת גורמים רבים במשטר כי מצבה האסטרטגי של איראן השתפר לאחר המבצע, ולאו דווקא הורע. אחרי הכל, זהו אותו משטר שהצליח לעמוד על הרגליים מול האימפריה הצבאית החזקה בתבל, ולהחזיק את הכלכלה העולמית כבת ערובה.
הכי מעניין
ההחלטה האיראנית מגדילה את הסיכוי להתרחבות העימות. סביר שלא איראן ולא ארה"ב מעוניינות להיכנס שוב לעימות ישיר ועצים, אבל ההיסטוריה מוכיחה לנו פעם אחר פעם שמיסקלקולציה ושדינמיקה של הסלמה יכולה לגרור שני צדדים שאינם רוצים בכך לכדי עימות מלא. ישראל תצטרך לנהוג בזהירות ובשום שכל, על מנת שלא להיתפס כמי שגוררת את ארה"ב למלחמה שהיא לא רוצה בה.
עם זאת, ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד לנוכח תוקפנות בוטה וישירה של איראן על ישראל, ללא הצדקה. על מנת להשיב את מאזן ההרתעה, ישראל חייבת להגיב בעוצמה רבה. במסגרת הפעולה הזו ישראל יכולה וצריכה להתמקד בפגיעה מירבית במתקני האנרגיה של איראן, "הבטן הרכה" של המשטר, ובשאיפה גם בסיכולים ממוקדים של גורמים ניציים במשטר.
עוד כתבות בנושא
זו גם הזדמנות למנף את התוקפנות האיראנית הבוטה על מנת להדגיש לאזרחי איראן שהמשטר שוב פעם שם את טובת הציר הרדיקלי על חשבון טובת אזרחיו. אזרחי איראן, שהפגינו בהמוניהם ברחובות, דרשו מהמשטר להשקיע את המאמצים שלו בטהרן - ולא בביירות, בצנעא, או בבגדד. המסר הזה נראה היום חזק יותר מתמיד.
במקביל, ישראל חייבת לשוב לפעילות עצימה בכלל המרחב הלבנוני מול תשתיות חיזבאללה, לרבות בדאחייה. הדרך היעילה ביותר להביא לפירוק חיזבאללה בשנים הקרובות עוברת בייבוש הביצה האיראנית בלבנון, וישראל אינה יכולה להרשות לאיראן לכפות את דעתה בלבנון. ניתוק הזירות בין לבנון לבין איראן הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה, ויש להתעקש עליו בכל מחיר - גם מול האמריקנים. הרחבת הפעילות בלבנון גם תאותת לאיראן שבריונותה אינה מרתיעה את ישראל.
גישה זו עשויה להציף מתחים מול הממשל האמריקני, אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה של מערכת היחסים הזו. ישנם רגעים שמדינות חייבות להתעקש על הקווים האדומים, בייחוד כשהם נחצים באופן בוטה כל כך כפי שקרה הלילה. ישראל חייבת לשקלל את האינטרס האמריקני הרחב ולחתור לפיכך למערכה עצימה של ימים בודדים, שנגמרת באופן חד צדדי לאחר שהמסר הברור עבר: תוקפנות ובריונות לא משתלמות כשזה נוגע לישראל.
עוד כתבות בנושא
ולצד כל אלה, ישראל חייבת לשמור את העיניים על היעדים האסטרטגיים החשובים ביותר מול הציר השיעי: האצת נפילת המשטר האיראני, מניעת הצטיידותו בנשק גרעיני ופירוק חיזבאללה מנשק. אלה מצריכים מאמץ משולב צבאי, מדיני, כלכלי ותודעתי, ובעיקר אסטרטגיה ברורה וקוהרנטית. עם זאת, הדרך לשם חייבת להתחיל בהשבת ההרתעה שנפגעה הלילה באופן משמעותי.