בזמן שיישובי הצפון עדיין מתמודדים עם מציאות מורכבת של ספק הפסקת אש ספק מלחמה, בקיבוץ מנרה בחרו ללכת צעד קדימה: לא להסתפק בתיקון הנזקים האישיים של כל אחד מתושבי הקיבוץ, אלא ליצור מהלך קהילתי של התחדשות ומחשבה משותפת על עתיד המקום. בלב התהליך נמצא שיתוף פעולה עם קבוצת מנרב, שמלווה את הקיבוץ לא כקבלן מבצע אלא כשותף חשיבה, ועושה זאת בהתנדבות.
מנרה היא אחד מיישובי קו העימות שנפגעו במלחמה באופן הקשה ביותר. כ־70 אחוז מהבתים הפרטיים ומבני הציבור של הקיבוץ נפגעו מאש חיזבאללה. רוב תושבי הקיבוץ עזבו, ורבים מהם עדיין לא חזרו.
"מנרה הייתה קיבוץ בצמיחה לפני המלחמה", אומר אבי בן־זקן, סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצת מנרב. "עכשיו אנחנו מנסים לחשוב יחד עם אנשי הקיבוץ איך מייצרים מנרה חדשה, כזו שתצליח גם לשמור על האופי הייחודי שלה, אבל גם תספק מענה למציאות הביטחונית החדשה. אלה לא פרויקטים שחברה כמו מנרב עושה בשגרה, ואנחנו נמצאים שם נטו מתוך רצון לתרום למאמץ הלאומי".
הכי מעניין
בין התוכניות שעל הפרק: שיקום השכונה הדרומית שנפגעה קשות במלחמה, הקמת מרכז תרבות ובית־עם חדשני, שדרוג המרחבים הציבוריים, ופיתוח שכונות חדשות שימשכו משפחות צעירות.
קיבוץ מנרה בזמן הפסקת אש, דצמבר 2024 | צילום: אייל מרגולין
לפרויקט שיקום מנרה ניתן השם "מנרה 2.0". "אנחנו לא בונים את מנרה של מחר בבוקר", אומר נאור שמיע, יו"ר צוות החירום היישובי וחבר ועד מנרה, "אלא את מנרה של עוד עשור. אנחנו מסתכלים עשר שנים קדימה, ואז גוזרים אחורה מה צריך לעשות היום".
החלום של מנרה פשוט אבל שאפתני בהתחשב באתגרים של קו העימות: להביא למנרה מאות תושבים חדשים בשנים הקרובות. "המטרה היא לבנות קיבוץ שמתאים לדור הבא", אומר בן־זקן.
אחד האתגרים המרכזיים, לדבריו, הוא תכנון מגורים במרחב גבול מאוים, בלי להפוך את היישוב למתחם מבוצר. "אנחנו חושבים מחדש על כיווני הבנייה, על חלונות שפונים פחות לגבול, על שילוב של מיגון בתוך תכנון אדריכלי נעים ואנושי. אף אחד לא רוצה לחיות בתוך בונקר. הרעיון הוא לייצר בתים בטוחים, אבל גם כאלה שאנשים ירצו לחיות בהם".
"אנשים מצטרפים למי שעושה, לא למי שמתלונן", מחדד שמיע. לדבריו, בעוד חלק מיישובי הצפון נאבקים מול המדינה על תקציבים וסיוע, אנשי מנרה בחרו בגישה אחרת: קודם לפעול, אחר כך לדרוש. "אנחנו לא באים ואומרים למדינה 'תביאו כסף ואז נדבר', אנחנו עושים, ועכשיו נראה אם אתם מצטרפים". בעיני שמיע, הגישה הזו מאפשרת למנרה לנוע קדימה גם בתוך חוסר הוודאות המתמשך.
באמצע המלחמה, בזמן שיצא לטפל בשריפה בעקבות נפילת כטב"ם, רכבו הפרטי של שמיע עלה באש. "התקשרתי לרשות המיסים בעשר בלילה והיה מענה חם ואנושי", הוא מספר. "אני חושב שכשאתה אומר שאתה ממנרה, אתה מקבל יחס אחר. מבינים שיש פה מקום שמוכוון מטרה.
"אנחנו אומרים תודה לכל מי שבא לעזור, לא משנה מאיזו מפלגה אתה או איך קוראים לך. כמות הפעמים שהשר אלקין והשרה סטרוק היו פה היא מדהימה", הוא מספר. "הם מזיזים דברים והם הביאו תקציבים, למרות שברור להם שמנרה היא לא בהכרח קהל המצביעים שלהם. גם קק"ל תומכת בנו ותרמה 30 מיליון שקל לשיקום תשתיות ומבנים".
במקביל לשיקום בצפון, חברת מנרב מעורבת בשיקום יישובים בדרום ובהם קיבוץ נחל־עוז ושכונות בערים שנפגעו מירי טילים איראנים.
בנוסף, החברה קלטה לאחרונה עובדים שנפצעו במהלך הלחימה. "קלטנו כבר שמונה פצועים קשה מהמלחמה, חלקם בלי רקע מקצועי בתחום הבנייה, ואנחנו משלבים אותם בתוך החברה", מספר בן־זקן. "אלה אנשים מדהימים, הם משקמים אותנו יותר מאשר אנחנו אותם. החודש נציג במוני־אקספו 2026, כנס החדשנות האורבנית, כחלק מהאסטרטגיה של פעילות עם רשויות מקומיות בכלל ובפריפריה בפרט".
במנרה היו אמורים להתחיל כבר צעדי השיקום הראשונים. ב־1 במרץ הייתה אמורה להתחיל הריסת המבנים הפגועים, אלא שכמה ימים קודם לכן נפתח במפתיע מבצע שאגת הארי. "תכנַנו, זה עדיין לא קרה, אבל אנחנו לא מתקרנפים ולא מסתגרים בתוך תחושת קורבנות, אלא מסתכלים קדימה", אומר שמיע.
"בתחילת השנה פתחנו את גן החובה לגילים 3 עד 6, ואפריל 2026 היה אמור להיות תאריך היעד לפתיחת הפעוטון לגילים 0 עד 3. בגלל המלחמה המתנו חודש, וב־1 במאי פתחנו את הפעוטון לשלושת בני הקיבוץ הקטנטנים שנולדו במנרה בשנה האחרונה. לא קל לילדים, אבל החינוך הבלתי פורמלי עובד כל הזמן על פיתוח חוסן, ויש הפוגות. אנחנו מלאים תקווה ויודעים שמנרה עוד תפרח מחדש".