אחד השינויים העמוקים של התקופה הנוכחית איננו טכנולוגי או צבאי, אלא מושגי. עולם המושגים שניתחנו באמצעותו את המציאות המדינית והביטחונית הולך ומתערער. מושגים שהיו בעבר כלים אנליטיים וחד־ערכיים הפכו בהדרגה לכלים נרטיביים ולעיתים אף מניפולטיביים.

"ניצחון", "הכרעה", "סיום מצב" ואפילו "הפסקת אש" - כל אלה היו בעבר מונחים שנועדו לתאר מציאות. הם שימשו כקטגוריות ברורות יחסית, שסייעו להבחין בין מצבים כגון הצלחה וכישלון, מלחמה ושלום, מצב ביניים ומצב סיום. כיום המושגים הללו אינם מתארים את המציאות, אלא מייצרים אותה. הם חדלו להיות מדדים ברורים, והפכו לנרטיבים.

כאשר כל צד מגדיר לעצמו מהו ניצחון, אין עוד צורך לעמוד באמות מידה חד־ערכיות. די בשליטה בסיפור. התוצאה היא שהמונח מאבד את תוקפו האנליטי, והופך לכלי גמיש שאפשר להתאים אותו בדיעבד לכל תוצאה. הניצחון כבר אינו הכרעה בשטח, אלא הכרעה בתודעה.

כך גם בעניין הפסקת אש: ממושג שתיאר מצב זמני ומוגדר הוא הפך למסגרת נרטיבית פתוחה. אפשר להכריז עליה גם כאשר האש לא פסקה לחלוטין, ולהאריך אותה ללא אופק מדיני ברור כל עוד אפשר לשווק אותה כהישג. היא אינה שלב בדרך לפתרון - היא עצמה הופכת לסיפור של הישג והצלחה.

המעבר ממושגים אנליטיים למכשירים נרטיביים יוצר יתרון מובנה למנהיגי התקופה. כאשר השפה עצמה מתרופפת, אפשר לעצב את גבולות המציאות דרך פרשנות. הישגים חלקיים מוצגים כהכרעה, קיפאון ממוסגר כהצלחה, והימנעות מהחלטות הופכת לאסטרטגיה.

במובן הזה אין מדובר רק בעמימות אובייקטיבית של המציאות, אלא בעמימות מיוצרת. לא רק שקשה להגדיר ניצחון, אלא שיש מי שמרוויח מכך שהוא לא מוגדר. ככל שהמושגים נעשים גמישים יותר, כך קל יותר למלא אותם בתוכן נוח לעיצוב דעת הקהל.

אך לעמימות המושגית יש מחיר. כאשר מושגים ויעדים ברורים מוחלפים בנרטיבים גמישים, נוצר נתק מסוכן בין הדרג המדיני לדרג המבצעי, שזקוק להגדרות ברורות של הכרעה ומצבי סיום מלחמה כדי לגזור מהן תוכניות מבצעיות עם יעדים בהירים ומדידים. בהיעדר מצפן מושגי חד, המצוינות הטקטית הופכת למטרה בפני עצמה, והגבורה בשטח מנוצלת לשימור סטטוס־קוו שאינו מוביל להכרעה.

בד בבד, אובדן השפה הברורה הופך להיות גם לכשל מוסרי כלפי מי שנדרשים להקריב את חייהם למען ניצחון שגבולותיו משתנים בהתאם לצורכי השעה. המבקרים יטענו כי הוויכוח על הגדרת הניצחון עתיק כימי המלחמה, אך הם מחטיאים את ההבדל התהומי: בעבר התווכחו בדיעבד על השגת היעדים, אך כיום העמימות מאומצת מלכתחילה כדי למנוע את עצם הבחינה. אין מדובר עוד בניסיון לשכנע שהושג ניצחון באמות המידה המקובלות, אלא בניסיון לבטל את אמות המידה עצמן.

העמימות המושגית איננה רק כשל תקשורתי. היא גם מצע דשן להיווצרות של אי יציבות. מצבים שאינם מוכרעים נוטים לשוב ולהתפרץ, הסכמות שאינן מוגדרות נשחקות במהירות. כאשר מושגים אנליטיים מאבדים את חדותם, נפגעת גם היכולת לחשוב באופן ביקורתי, להפיק לקחים, לתכנן קדימה ולדרוש מהמנהיגים אחריות ודין וחשבון. אם ניצחון יכול להיות כל דבר, הוא מפסיק להיות כלי להערכה. אם הפסקת אש יכולה להיות מצב קבוע, היא מפסיקה לסמן התקדמות. השפה חדלה להיות אמצעי לבירור המציאות, והופכת לכלי לעיצובה.

דווקא משום כך, האתגר העומד בפנינו אינו רק צבאי או מדיני, אלא גם מושגי: להשיב למונחים את חדותם, או לפחות לחשוף את השימוש בהם. כאשר מושגים חדלים לתאר את המציאות כהווייתה, הם מתחילים להסתיר אותה. כאשר כל תוצאה יכולה להיקרא ניצחון, הסכנה הגדולה היא שלא נדע לזהות הפסד גם כשהוא מתרחש מול עינינו.

שלמה ינאי הוא אלוף במילואים