הקיפאון במגעים בין ארצות הברית לאיראן אינו נובע רק מהצהרות פומביות – אלא משלוש מחלוקות מרכזיות שממשיכות לתקוע את המשא ומתן. כך עולה מדיווח של הניו יורק טיימס, המתבסס על שני גורמים איראנים המעורים בפרטי השיחות.
לפי הדיווח, נקודת המחלוקת הראשונה והבולטת ביותר נוגעת לפתיחתו מחדש של מצר הורמוז – אחד מנתיבי השיט החשובים בעולם, שדרכו עובר חלק משמעותי מאספקת הנפט הגלובלית. בעוד וושינגטון מבקשת להבטיח פתיחה מהירה של הנתיב, בטהרן מתעקשים כי הצעד ייעשה רק במסגרת הסכם שלום כולל, ולא כחלק מהפסקת אש זמנית. מבחינת איראן, מדובר במנוף לחץ מרכזי, והיא אינה מוכנה לוותר עליו ללא הישגים מדיניים רחבים.
סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, לפני עלייתו למטוס אייר פורס 2 בדרכו לוושינגטון הבירה | צילום: ג'ונתן ארנסט / POOL / AFP
המחלוקת השנייה נוגעת לתוכנית הגרעין האיראנית. על הפרק עומד גורלם של כ־400 קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה גבוהה. לפי גורמים איראנים, טהרן הגישה הצעת נגד להצעה האמריקנית, אך הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה, ולא נמסרו פרטים נוספים על הפערים בין הצדדים.
הכי מעניין
הסוגיה השלישית, ואולי הרגישה ביותר מבחינה כלכלית, היא דרישתה של איראן לשחרור כ־27 מיליארד דולר מכספים מוקפאים המוחזקים מחוץ למדינה. הדרישה הזו נתפסת בוושינגטון כוויתור משמעותי, במיוחד על רקע הרצון לשמר מנופי לחץ כלכליים במסגרת כל הסכם עתידי.
ספינת מטען מפליגה דרך מפרץ טוקיו בדרך למצרי הורמוז | צילום: AFP
שלוש המחלוקות הללו משקפות את עומק הפער בין הצדדים. ארצות הברית דורשת התחייבות ברורה ומקיפה שתמנע מאיראן להתקרב ליכולת גרעינית צבאית, בעוד איראן מבקשת הקלות כלכליות ושמירה על נכסיה האסטרטגיים.
התוצאה, לפי הדיווח, היא מבוי סתום: שני הצדדים משוכנעים בצדקתם, ואינם מגלים נכונות להתגמש. במצב כזה, האפשרויות שנותרות על השולחן הן חידוש הלחימה – או כניסה למשא ומתן ממושך ומורכב, ללא הבטחה לפריצת דרך מהירה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
