"באחת ההכשרות שמתי לב שאנשים מתייחסים ביראת כבוד לאחד מאנשי הפלוגה", מספר תא"ל (במיל') פיני לוי, מפקד תוכנית "הלכה למעשה" להכשרת לוחמי הגנה מרחבית חדשים. "שאלתי מה הסיפור, ואמרו לי שהוא רב ידוע במגזר החרדי. קראתי לו. 'כבוד הרב, בוא נדבר. למה אתה פה?' אז הוא סיפר לי שבאחת מסעודות השבת, כשכל המשפחה ישבה סביב השולחן, כולל הבן שהתגייס לצה"ל לתפקיד לוחם, הוא אמר לעצמו: 'איך יכול להיות שחינכתי את הבן שלי להתגייס לצה"ל ולתרום למדינה ואני עצמי עדיין לא עשיתי שירות צבאי בכלל?' הוא החליט להתגייס והגיע לתוכנית ההכשרה".
תא"ל (במיל') פיני לוי | צילום: יוסי אלוני
הרב החרדי אומנם לא התגייס להגנת קו העימות בצפון, אבל מאות אחרים מבוגרי התוכנית דווקא כן. בזמן שהקשב הציבורי מופנה לחזית איראן, בישראל נערכים זה תקופה ארוכה לביצור קו העימות בצפון. רצף של החלטות מבצעיות, רכש והכשרות מלמד שצה"ל עורך שינוי עמוק במערך הגנת היישובים, בפרט לאורך גבולות סוריה ולבנון, ומגביר את המוכנות של מחלקות ההגנה להתמודדות עם פלישה קרקעית. בין היתר, נערכת הכשרה של עוד מאות לוחמי הגנה מרחבית חדשים באוגדה 91, האחראית לכל גזרת לבנון, מראש־הנקרה במערב ועד להר־דב במזרח.
אם בעבר נחשבו מחלקות ההגנה לכוח שאמור לתת מענה רק לאירועים נקודתיים ולמשך זמן קצר, משבעה באוקטובר התפיסה היא שמחלקות ההגנה עשויות להתמודד לבדן מול פלישה רחבת היקף של כוחות אויב עדיפים. אחד השינויים הבולטים ביותר שנעשו מאז מתקפת חמאס הוא הרחבה ניכרת של מחלקות ההגנה ביישובים והגדרה מחודשת של תפקידן, בניסיון לתת מענה לשאלה הקשה שמהדהדת מאז הטבח: מי יגן על היישובים ברגעים הראשונים במקרה של מתקפת פתע, ועד כמה הוא באמת מוכן לכך?
סא"ל איתן, מפקד בית הספר להגנת היישוב, מתאר את נקודת המוצא לשינוי: "הצבא כשל במשימת ההגנה. לא הצלחנו להגן על אזרחינו. מאז אנחנו לומדים – וזו לא רק סיסמה. אנחנו לומדים, מלמדים ועסוקים בתיקון". איתן נתקל מקרוב בהשלכות מתקפת הפתע, כבר בשעות הראשונות של המלחמה. "בבוקר שבעה באוקטובר ירדתי דרומה לשדרות, ובהמשך שימשתי שם קמב"ץ במשך שבועיים. ראיתי מקרוב את מאות החללים ואת המקומות שבהם נכשלנו – וגם את המקומות שבהם יישובים שהיו ערוכים הצליחו למנוע אסונות גדולים יותר. למלחמה קוראים 'חרבות ברזל' או 'מלחמת התקומה', אבל מבחינתי זו 'מלחמת הגנת היישוב'".
הלקח הראשון לדבריו הוא שינוי תפיסתי רחב ביחס לאיום. "המילה המרכזית היא מודעות, מודעות לאיום ומודעות לגודל האיום. היום אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להיערך גם לתרחיש קיצון, גם אם הוא נשמע מופרך ביותר". לקח נוסף הוא ההבנה שההגנה על היישובים לא יכולה להישען רק על הכוחות הסדירים של צה"ל. "אחד הדברים שכולנו מבינים היום הוא הצורך בעתודה בסדר כוחות גדול", הוא אומר, "לא להסתמך רק על מי שנמצא כרגע בגזרה, אלא לבנות כוח נוסף שיוכל לתת מענה במקרה של מתקפה". וכך, לצד הקמת כוחות התערבות מהירים כמו יחידות "דבורה" ו"פרא", הוגדל הסד"כ בצפון.
לומדים לעבוד יחד ולסמוך על החברים. חאלד אליעל (מימין) וטל לוי | צילום: אייל מרגולין, ג׳יני
"בעבר כיתת כוננות ביישוב הייתה יכולה להיות סביב 16 לוחמים", אומר איתן, "היום אנחנו מדברים על לפחות 28 לוחמים, ובחלק מהמקומות אפילו יותר". לדבריו, השינוי לא מסתכם רק בהגדלת מספר האנשים, אלא גם בהפיכת המחלקות ליעילות וקטלניות יותר. "בתוך המחלקה יש היום תפקידים שלא היו קיימים לפני כן. יש קַלעים, יש מאגיסטים, יש מפעילי רחפנים ויש מפעילי חמ"לים".
ההכשרות החדשות משקפות את ההבנה כי הלחימה ביישובים יכולה להיות מורכבת יותר מבעבר – ולדרוש יכולת פיקוד ושליטה: "עד המלחמה כמעט שלא היו חמ"לים מאוישים לאורך זמן במערך הגנת היישוב, ועכשיו יש יישובים שבהם החמ"ל פועל סביב השעון במשך שנתיים ברצף. בלי להרחיב, כי גם בצד השני קוראים עיתונים, אפשר לספר שבמלחמה נעזרנו ביכולות האיסוף של החמ"לים עצמם כדי לסגור מעגלי אש".
גם הקשר עם כוחות אחרים בצה"ל הפך לחלק משמעותי בהכשרה. "אנחנו מלמדים בקורס רבש"צים איך לעבוד מול כוחות אוויריים, איך להכווין מסוק קרב ואיך לבצע חילוץ פצועים מתוך יישוב. אלו דברים שלא היו חלק מההכשרה בעבר. יש לנו גם מחלקות הגנה שתרגלו בפועל פינוי מוסק".
לצד השינויים בכוח האדם ובהכשרה, מחלקות ההגנה הצטיידו באמצעי לחימה חדשים, כולל מקלעי מאג, רובי סער חדשים מסוג "ערד" וגם רחפנים. העסקה לרכש הנשק, בהיקף של כ־100 מיליון שקלים, נחתמה בין משרד הביטחון לחברת הנשק הישראלית IWI במסגרת תוכנית "משיב הרוח". העסקה כוללת גם התקנת כוונות השלכה לרובים וכן מעטפת תחזוקה לעשור הקרוב. המעבר למערך אחיד של נשק וכוונות נועד לצמצם פערים בין יישובים ולשפר את היכולת המבצעית של הכוחות המקומיים. "המטרה היא להפוך את מחלקות ההגנה לכוח יעיל יותר", אומר סא"ל איתן, "כוח שיוכל להתמודד עם תרחישים מורכבים ולתת מענה ממשי בדקות הראשונות של מתקפה. היישובים שמגינים על גבולות הארץ הם מבצר, ומגיני היישוב הם לפיד שמאיר את הדרך. ואם הבית הוא המבצר, מי שחי בו צריך להיות מוכן להגן עליו".
מנצלים כל דקה
תוכנית "הלכה למעשה" נועדה לגייס אזרחים שלא שירתו בעבר בצה"ל או שלא היו חלק ממערך הלחימה – ולהכשיר אותם להגנת היישובים. היוזם והמוביל הוא תא"ל (במיל') פיני לוי, לשעבר סגן מפקד אוגדת עזה, ולדבריו הרעיון צמח מתוך פער שזיהה בשטח. "יש בישראל הרבה מאוד אנשים שרוצים לתרום לביטחון המדינה אבל מסיבות שונות לא שירתו בצה"ל", הוא אומר. "אנחנו מאתרים אנשים כאלה, בדגש על חרדים ודרוזים, ומכשירים אותם מאפס כדי שיוכלו להשתלב בהגנת היישובים". כמו כן, התוכנית נועדה להעלאת רמת הכשירות של אנשי מחלקות ההגנה הקיימות שרבים מהם שירתו בעבר בתפקידים שאינם קרביים, ולעיתים הכשרתם הצבאית הייתה בסיסית בלבד. "אנחנו מעלים את הכשירות של אנשי המחלקות מרובאי 02 לרובאי 03. מי שרוצה להמשיך להיות לוחם במחלקת ההגנה צריך לעבור טירונות מקוצרת שנמשכת כחודש".
בתוך זמן קצר יחסית הצליחה התוכנית להכשיר מספר גדול של לוחמים חדשים. "אנחנו נסיים עכשיו הכשרה של תשע פלוגות", הוא אומר. "בסך הכול יותר מ־700 אנשים עברו את המסלול". ההכשרה עצמה אינטנסיבית במיוחד, והיא מתוכננת כך שתעניק למשתתפים יכולות בסיסיות בזמן קצר יחסית. "העיקרון שמנחה אותנו הוא המיטב במינימום זמן", מסביר לוי. "אנחנו מנצלים כל דקה. מהבוקר עד הלילה החניכים מתאמנים".
בניגוד להכשרות צבאיות רגילות, המשתתפים בתוכנית אינם מבצעים תורנויות שאינן קשורות לאימון. "הם לא עושים מטבח ולא שמירות", הוא אומר, "הם באו להתאמן – וזה בדיוק מה שהם עושים לאורך כל ההכשרה". אחד החלקים המרכזיים במסלול הוא שבוע שטח אינטנסיבי. "בשבוע השני אנחנו יוצאים לשטח עם אוהלי סיירים, מנות קרב ודגל ישראל", מספר לוי. "החניכים חיים בשטח ומתאמנים יום ולילה. הם עוברים תרגולים של לחימה בשטח פתוח, לחימה בשטח בנוי, מטווחים ותרגילי צוות".
מעבר להיבט המקצועי, מזהה לוי, אחד הדברים הבולטים ביותר הוא המוטיבציה של המשתתפים. "אף אחד מהם לא היה חייב לבוא, הם מגיעים מתוך רצון אמיתי להיות חלק מהגנת המדינה ומהגנת הבית. הם אומרים לנו: 'תודה שנתתם לנו את ההזדמנות'". בסיום ההכשרה משתלבים בוגרי התוכנית במערך המילואים ובהגנת היישובים, בעיקר באזורים שבהם קיים צורך בהגדלת הכוח המקומי. בעיני לוי, זהו אחד המרכיבים החשובים בבניית מערך הגנה רחב יותר. "המטרה היא ליצור מצב שבו יותר אזרחים יהיו חלק ממערך ההגנה. ככל שיש יותר אנשים שמוכנים להגן על הבית שלהם – כך היישובים עצמם הופכים לחזקים יותר".
מאחורי השינויים בתפיסה, התוכניות החדשות והציוד המשופר, עומדים בסופו של דבר האנשים שמרכיבים את מחלקות ההגנה ביישובים עצמם. הם אינם חיילים במשרה מלאה אלא תושבים מן השורה: חקלאים, עובדים במפעלים, בעלי עסקים ואנשי מקצוע. בשגרה הם מנהלים חיים אזרחיים רגילים, אך ברגע חירום הם הופכים לכוח הראשון שאמור להגן על הבית – לעיתים עוד לפני שכוחות צה"ל מגיעים למקום.
טל לויט, חקלאי ממטולה ואב לחמישה (השישי בדרך), הוא אחד מאלה שהשתתפו במחזור ההכשרה האחרון, שהסתיים ממש ערב מתקפת הפתע הישראלית־אמריקנית על איראן. מבחינתו, מתקפת־פתע מצד חיזבאללה מעולם לא הייתה תרחיש תיאורטי אלא מציאות שנלקחה בחשבון כבר שנים. "התרחיש שקרה בדרום הוא תרחיש שהתאמנו עליו במחלקת ההגנה כבר מ־2010", הוא מדגיש. לדבריו, האירועים של שבעה באוקטובר רק חידדו את גודל האחריות המוטלת על מחלקות ההגנה. "זה גרם לנו להבין עד כמה ההכשרות האלה חשובות. ההכשרה הזאת מחזקת אותנו להיות הרבה יותר לוחמים ומקצוענים ממה שהיינו לפני כן".
לויט, דור שישי במטולה, חווה את המלחמה מקרוב: "טיל נ"ט פגע בבית כמה דקות אחרי שיצאתי ממנו", הוא מספר. "מחבלי חיזבאללה עקבו אחריי וראו אותי נכנס לבית, אבל לא ראו אותי יוצא. כשאתה שומע את זה בדיעבד אתה מבין כמה זה היה קרוב". התגובה הראשונית שלו הייתה דווקא תחושה של הקלה. "אחרי הכול אמרתי תודה. מזל שזה הבית ולא אני. בית אפשר לבנות מחדש". החוויה הזו רק חיזקה את המחויבות שלו להמשיך להיות חלק ממערך ההגנה המקומי. "כשאתה גר כאן אתה מבין שאין מישהו אחר שיעשה את זה במקומך. זה המקום שלנו, ואנחנו צריכים להיות מוכנים להגן עליו".
ממשבר לצמיחה
חבר מחלקת הגנה נוסף שסיים לאחרונה את ההכשרה הוא חאלד אליעל, נשוי ואב לילדה, תושב קיבוץ שניר שבאצבע הגליל. הוא נולד בכפר עכברה שבגליל, ובעבורו ההצטרפות למערך הייתה הגשמה של חלום ישן. "תמיד רציתי להתגייס, כבר משהייתי צעיר, אבל המצב המשפחתי לא אפשר", הוא אומר. "המלחמה גרמה לזה לקרות". במהלך המלחמה עבר חאלד טירונות בבסיס מחווה אלון והצטרף למחלקת ההגנה ולאחרונה, כאמור, סיים את תוכנית "הלכה למעשה" להעלאת כשירות מרובאי 02 לרובאי 03. הוא מאמין שההגנה על היישוב שבו הוא חי היא לא רק משימה ביטחונית אלא גם עניין של שייכות. "זה הבית שלי, אני אתן הכול לשמור על הקהילה שלי. אני עובד בשטח ויש לי רובה צלפים שאיתו אני צד, ואמרתי לעצמי שאם יש פשיטה על הקיבוץ, אני עוצר את המחבלים עם כל מה שיש לי. כשנלחמים על הבית, נלחמים עם מה שיש".
חאלד מספר כי אחד הדברים המשמעותיים ביותר בהכשרה הוא תחושת האחדות בין הלוחמים. "אנחנו לומדים לעבוד יחד, וכשאנחנו מאוחדים ומדברים אותה שפה – שום אויב לא יכול עלינו". לדבריו, האימונים אינם עוסקים רק בירי ובתרגולות מבצעיות אלא גם בבניית אמון בין האנשים שמרכיבים את הכוח. "אתה צריך לדעת שאתה יכול לסמוך על מי שנמצא לידך, זה הדבר הכי חשוב". בעיניו, זהו גם אחד היתרונות הגדולים של מערך הגנת היישובים: העובדה שמדובר באנשים שמגינים על המקום שבו הם עצמם חיים.
"כשאתה עומד בעמדה אתה יודע שהמשפחה שלך נמצאת כמה רחובות מאחוריך", הוא אומר, "וזה נותן לך כוח אחר לגמרי". בדיוק בגלל זה, האחריות שהם מרגישים גדולה במיוחד. בניגוד ללוחמים בגזרות אחרות, הם אינם מגינים על "שטח" אלא על הרחובות, הבתים והקהילה שלהם. "כשהמשפחות בבית ואין מי שיגן עליהן, אנחנו הקו הראשון".
האירועים של שבעה באוקטובר לא היו רק אירוע ביטחוני חריג; לרבים במערכת הביטחון הם היו גם טראומה עמוקה שהובילה לבחינה מחודשת של הנחות יסוד ותפיסות עבודה. במערך הגנת היישובים בצה"ל מתייחסים לאירועים הללו לא רק כנקודת שבר, אלא גם כנקודת מוצא לבנייה מחדש של מערך ההגנה.
סא"ל איתן, מפקד בית הספר להגנת היישוב, אומר כי הטראומה של אותו יום הפכה למנוע שמוביל את השינויים במערכת. "הטראומה שעברנו העבירה לנו מסר חד וברור - התפקיד שלנו עכשיו הוא להעמיק שורשים ולצמוח גבוה יותר וחזק יותר". לדבריו, אחד האתגרים המרכזיים יהיה לשמור על המודעות לאיום גם כאשר הזיכרון של האירועים יתחיל להתרחק. "בעשור הקרוב זה אולי יהיה קל יותר", הוא אומר, "אבל הדורות הבאים יצטרכו לעבוד קשה כדי לא לשכוח את מה שקרה כאן. המבחן האמיתי יהיה ביכולת שלנו לשמר את הידע הזה לאורך זמן. לא רק עכשיו, כשהכול עוד טרי, אלא גם בעוד שנים. יש בצה"ל פרויקט שנקרא 'קולכם שמעתי', שנועד לשמר את קולות ניצולי השואה.
כאן יש משהו דומה. הדור שלנו שמע וראה את האויב בצורה ברורה מאוד, אבל הדורות הבאים יצטרכו להמשיך לזכור את זה גם כשהזיכרון כבר לא יהיה אישי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להגיד שהאויב מורתע ולכן אין איום. ההפך – תמיד צריך להניח שעלול להיות איום ולהיערך בהתאם. היישובים שעל הגבולות הם לא רק מקום מגורים, הם חלק ממערך ההגנה של המדינה".