מתנאל נפצע קשה בלבנון, משפחתו איתנה באמונתה: "ניצל בניסי ניסים"

משפחתו של סגן מתנאל קריגר ישבה השבוע בחניון בית החולים רמב"ם, שהוסב לבית חולים חירום בשל ירי הטילים של חיזבאללה. קריגר, סגן מפקד פלוגה בגבעתי, נפצע ביום חמישי שעבר באורח קשה מירי טיל קורנט בגבול לבנון. מחבלי חיזבאללה שיגרו כעשרה טילים נגד טנקים לעבר עמדות צה"ל מכמה מוקדים בעומק השטח, במרחק של שבעה־שמונה קילומטרים מהגבול. עם מתנאל נפצע בינוני עוד חייל של החטיבה הסגולה.

אביו, הרב אברהם קריגר, מספר כיצד שמע על פציעתו של מתנאל. "אשתי אמרה שהתקשרו אליה וסיפרו לה שמתנאל נפצע ונמצא בדרכו לבית החולים. התארגַנו מהר, ולא בדיוק הבנו מה קרה. חששנו שאולי מסתירים מאיתנו את מצבו האמיתי, והכנו את עצמנו לכול. בדיעבד הבנו שלא היה ניתן לדעת מה מצבו. יש לי קשרים קרובים עם בית החולים, שאני מארגן להם מסעות לפולין בשביל אנשי הצוות כבר שנים, ולכן בפתח המתין לנו סגן מנהל בית החולים וליווה אותנו כל אותו הלילה. מתנאל עבר ניתוח ממושך, וכל אותו הזמן לא ידענו מה מצבו, עד כמה הוא היה קרוב לקצה. הבנו את זה רק לאחר מכן".

המשפחה שוהה בבית החולים באחד מכוכי החניון הסמוכים לטיפול הנמרץ, והצוות הציב בפתח יריעה אטומה על עמודי מתכת ניידים כדי לאפשר פרטיות מרבית. אלא שהמחיצה נפתחת לעיתים קרובות בידי מבקרים שונים, כולל אנשי הצוות, שמגיעים כולם כדי לחזק את המשפחה ולתמוך בה. למרבה ההפתעה, האווירה במתחם המשפחה מרוממת ושמחה.

הרב קריגר עומד בראש מכון השואה "שם עולם" בכפר־הרא"ה, שמטרתו היא להנציח את הנרטיב ההיסטורי - ודווקא את היבטי ההתמודדות והחיים בתקופה זו. לכן הוא מבין היטב את זווית המבט ההיסטורית גם על ימים אלה. "אנו חיים בהבנה שהשואה אינה מקום לבכיינות, אלא תקופה שגרמה למתבוננים עליה להתפעמות מהכוחות והעוצמות שהתגלו בעם היהודי - ודווקא במקום שבו היינו מצפים שיתנהגו כמו אבק, בדיוק כמו מה שניסו הנאצים להפוך אותם אליו. אבל היהודים לא התנהגו כך, ואני רואה כיצד אנו מצויים באותו סוג של מציאות.

"כל ההיסטוריה היהודית רצופה במשברים קשים, וסוד הקיום של העם היהודי הוא שדווקא בתוך המשבר אנו יודעים מיד לראות את העוצמה, את האור והקיום. אנחנו מסתכלים על המתנה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, זה שמתנאל חי - ומרגישים את החיבוק מכל מעגל אפשרי. אנחנו לא מסתובבים ברשתות, אבל קיבלנו מבול של הודעות מכל מיני אנשים שאין לנו קשר איתם ולא מכירים אותם. קיבלנו הודעות מקהילות בעולם, ואפילו מתלמידים בוגרים שלי, שמעבירים ביניהם את שמות הפצועים ומספרים שהם מתפללים עליו".

ציבי, אמו של מתנאל, מספרת כי סיכוייו לשרוד את הפציעה היו אפסיים, וכי רק אוסף של צירופי מקרים הציל את חייו. "מתנאל עלה לנמ"ר כדי לתקן חלק תקול, למרות שהוא לא מיומן בכך", היא מספרת, "עלה איתו חייל נוסף, שאמר שעוד מעט שקיעה והוא לא הניח תפילין. מתנאל אמר לו לרדת לנמ"ר ולהניח תפילין, שהוא יטפל בחלק התקול בעצמו. ההחלטה הזאת הצילה את חייו של החייל.

"ברשתות הופץ סרטון של חיזבאללה עם תיעוד האירוע. רואים בו כיצד הם עקבו אחרי מתנאל כשעלה לראש הנמ"ר, וגם את ההתמקדות במטרה והירי. מתנאל נפל לתעלה מאחורי הנמ"ר, וכך ניצל מהטיל הבא שנורה לעברו. המחבלים ניסו לפגוע גם בחובש שרץ לעברו, אך החטיאו ואיש לא נפגע עוד".

החובש הפלוגתי, אלחי (20), הגיע לקריגר אחרי 15 שניות בלבד. בשטח ביצע החלטות רפואיות נגד כל הנהלים, שהצילו את חייו. "עד אותו רגע היה לחובש ניסיון באירועים פשוטים, ולא במקרים מסובכים כאלה. הוא חש דופק בעורק הראשי, ראה את הפציעות ברגליים, והחליט לשים חוסם עורקים על רגל ימין. הוא ניסה גם לטפל ברגל שמאל. מתנאל איבד כמות גדולה של נוזלים ודם. החובש אפילו ניסה לתת לו עירוי, אבל בגלל אובדן הדם הוורידים התייבשו והפכו דקים, והוא לא הצליח להכניס את המחט. לכן, וכדי להגביר את זרימת הנוזלים לגוף, הוא החדיר שתי מחטים אף שההוראה הרפואית אוסרת זאת – ואפילו לחץ בידיו על שקיות הדם כדי להגביר את הזרימה שלהן לגוף, וגם זה היה בניגוד לנהלים. כך הצליח להעניק למתנאל שלוש מנות דם".

הפינוי נתקל עוד בבעיות אחרות, כגון רכב הפינוי שלא עבד. מחלקה בחטיבת "חשמונאים" הצליחה לחלץ את קריגר תחת אש באלונקה – יומיים בלבד אחרי שביוזמת מפקד המחלקה הוחלט לתרגל פינוי נפגעים בטנק, בשל ההיתכנות של אירוע כזה. ואכן, זה בדיוק מה שזימנה לחיילים המציאות באותו רגע. "מתנאל הוכנס לטנק, שהתקדם לעבר אמבולנס מחוץ לאזור הירי. גם המסוק לא נחת בשל ההפגזה הכבדה. רק אחרי חיסול המחבלים נחת המסוק. מרגע הפציעה ועד שהגיע לחדר ההלם בבית החולים חלפו 45 דקות, וזה לא הגיוני בכלל, ממש ניסי ניסים", אומרת אמו.

ניכר על ציבי כי קשה לה החשיפה של החיילים לאש חיזבאללה, כפי שניתן לראות בבירור מהסרטון שחשף הארגון. "המחבלים יושבים שם למעלה, בנקודה הכי אסטרטגית בתוך לבנון. מתנאל סיפר לנו על זה בשבועות האחרונים, ואמר שלא הגיוני לחשוב שכל השנים ישבו הלבנונים שם. הוא אמר שחובה על ישראל להחזיק בנקודה הזאת. הסרטון הוכיח את זה, ומראה את הירי מגובה רב. בצבא מודעים לכך כעת, ונזהרים מהחשיפה. מפקד האוגדה הגיע לכאן ואמר שצה"ל לא איחר להגיב וחיסל את כל המחבלים. הוא גם אמר שיפנו אותם משם. מה שעשו בלבנון ב־24 שעות התבצע במשך שבועות בעזה".

שליחות של חוסן

בני הזוג קליגר יושבים בדריכות, וקופצים למיטתו של מתנאל בכל פעם שהוא פוקח עיניים או יוצר תקשורת בדרך אחרת. הם ערים למאמצי הצוות הרפואי ומכירים לו תודה גדולה. "אני יושב פה כבר כמה ימים ליד מחלקת טיפול נמרץ", אומר הרב קריגר, "ורואה כיצד הצוות 'חוטף' את המטופלים כדי לתת להם טיפול מהיר. הצוות עצמו עובר פה חוויה לא קלה. הוא שוהה בקומה מינוס 3 בחניון, אין לו אפילו מעט פרטיות כמו שהייתה לו קודם, והוא עובד בתנאים לא נורמליים. עם כל זה משתדלים לתת פה את המרב, וזה מעורר השראה בפני עצמו. הם מטפלים בעיקר באנשים שנמצאים על הגבול ונפגעים מירי של האויב.

"ואכן, לא בכדי בית החולים ביקש מאיתנו להוביל את הצוותים למסעות לפולין", מוסיף הרב קריגר, "הם לא באים כדי לשמוע שוב כיצד הרגו וטבחו בנו, ואיך לכאורה הסירו מאיתנו את המעטפת האנושית. הם רוצים להבין את האדם שנמצא בתוך האירוע הזה, והחיבור לעבודה היומיומית שלהם ברור וטבעי - להבין את האנשים שנמצאים בקצה הקיום האנושי, אלה שבחרו לגור על הגבול או נשלחו לשרת בו. בגבול אתה מחליט אם אתה קורבן או שאתה מתעלם מהתנאים של הקיום שלך, ומוציא מתוכך את כל עוצמות הנפש והרוח".

מה הרגע שאתם מתכוננים לו?

"כשמתנאל יבין שכל חייו הולכים להשתנות", אומר הרב קריגר בקול נשנק, "אנחנו יודעים שהוא ממוקד מטרה, ותמיד לחם עליה. הוא כל הזמן היה יודע מה הוא רוצה מעצמו ולשם מה. הוא חיזק אותנו תמיד בעניין הזה, בשאלה 'לשם מה להיאבק'".

מתנאל אינו היחיד מבני המשפחה שמשרת כרגע בצה"ל. ציבי מתמודדת עם העובדה ששלושה מילדיה וגם חתן אחד כרגע לובשים מדים.

מה ההרגשה שלך כאמא כעת?

"לא אדבר על מה שיהיה אחרי הפציעה, כי אני עוד לא מתעסקת בזה. אני יכולה לומר שהייתי חדורת אמונה בבהירות המוחלטת ובשליחות הברורה שעם ישראל חייב להגן על ארץ ישראל, יהא המחיר אשר יהא. בתאים האחוריים של המוח לא פסחו עליי כמובן המחשבות. ידעתי שאני עלולה לשלם את המחיר הכבד ביותר, ופחדתי מרגע כזה. אבל היה ברור לי שזו אפשרות קיימת.

"מפקד האוגדה אומר שיש מדיניות של אפס הכלה, ואני מאמינה לו. עם זאת, יש רגעים שבוודאי גם אני, כאזרח הקטן, רואה רפיסות. הייתי רוצה לראות הרבה יותר בהירות במטרה, ומבחינתי – להפציץ את כל השטח. אבל אני מבינה שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. אני לא הרמטכ״ל, אני לא שר הביטחון, אני לא רואה את כל התמונה ולא מקבלת את ההחלטות".

לדבריה, "הסיבה שאני מוכנה לשלם את המחיר הגבוה ביותר היא שאני מאמינה בהשגחה פרטית ובאמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא בסוף מקבל את ההחלטות. לכן גם כשהיו רגעים שהרמתי גבה ושאלתי מדוע מדינת ישראל עושה כך או אחרת, תמיד הזכרתי לעצמי שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם. יש מנהיג לבירה, וכל דבר שקורה כאן הוא יד השם.

"כעת לאברהם ולי, וגם לילדים שלנו, יש שליחות בהעברת חוסן לעם ישראל. אנחנו נחושים, ואם זה המחיר - אנחנו מקבלים את זה באהבה. נצא למסע הארוך והמייגע שעומד לפנינו מתוך אמונה שלמה שנבחרנו להיות השליחים למקום הזה, ואני נכונה אלי קרב".