טייס שתוקף באיראן: "כל פצצה שאנו מפילים שם היא פחות סכנה לעורף"

רגע לפני המראה, כשכבר ישב בקוקפיט עם הפנים מזרחה, גייס סרן י' את כל תעצומות הנפש שלו כדי לאזן בין החשש הלאומי והאישי ובין ההתמקדות במשימה שקיבל לידיו. "התכוננו זמן רב לרגע הזה, ואנחנו מבינים את גודל האירוע", הוא אמר כשהתפנה לשוחח איתנו בין גיחה לגיחה, "אבל זה שונה ברגע האמת. אפשר להתאמן על משימה, אבל אי אפשר להתאמן על פחד.

"אנחנו מרגישים את האחריות הכבדה על הכתפיים שלנו, אבל גם ערים לגודל הסיכון שיש בטיסות האלה בשמי האויב. הידיעה שכל פצצה שאנחנו מפילים שם היא פחות נזק וסכנה לעורף הישראלי נותנת לנו את הכוח. כשאתה זוכר את זה, אתה מבצע את המשימה שלך על הצד הטוב ביותר. בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו יש שיטות משלו כדי לתפקד היטב לצד הפחד".

סרן י' לא יכול לפרט כמה גיחות ביצע באופן אישי בשבוע האחרון. הוא רק מציין שחיל האוויר ביצע יותר תקיפות ביומיים הראשונים של שאגת הארי מבכל מבצע עם כלביא ביוני. "התאמנו על האינטנסיביות הזו", הוא אומר. "אנחנו טובים בזה, שמים את התחושות בצד ומתפקדים היטב בכל שעות היממה. לפעמים יש לנו שעות התאוששות מעטות בין גיחה לגיחה, לפעמים יממה. יצא לנו כבר לראות פעמיים ביום זריחה ושקיעה.

"אנחנו כבר שבוע בשלושה מצבי צבירה אפשריים בלבד - אוכל, ישן, טס. זה הופך למשחק פיזיולוגי שכל אחד מאיתנו נדרש להתמודד איתו בדרכו. במלחמה אתה עובד בתנאים קשים בכל מצב, ממש כמו לוחמי חי"ר. כל עוד יש לי משימה לבצע, אבצע אותה על הצד הטוב ביותר גם בלי שעות שינה".

סרן י', בן 33, משרת בטייסת הקרב בבסיס רמת־דוד. הוא גדל בצפון, ומתגורר כעת עם בת זוגו במרכז הארץ. הקשר המשפחתי שלו לחיל האוויר היה "קרקעי", לדבריו: אביו ובני משפחה נוספים שירתו כלוחמים ביחידת הקומנדו שלדג, יחידת העילית של חיל האוויר. "לא היה לנו במשפחה איש צוות אוויר, וגם לא היה לי חלום ילדות להיות טייס", הוא מעיד, "אבל בתיכון התחזק אצלי הכיוון הזה, בעיקר בגלל גודל האתגר".

תרחיש של תקיפה באיראן לא היה ברשימת המשימות שחשב שישתתף בהן, אך זו כבר הפעם השנייה בחצי שנה שהוא ממריא לשם. "בסיום מבצע עם כלביא היה ברור שממתין לנו באופק סבב איראני נוסף, והתכוננו לקראת זה", הוא מסביר. "אנחנו מוכנים גם עכשיו לכל משימה, ויש לנו יכולות והיערכות לבצע את חלקנו לאורך זמן, ככל שנידרש".

חששתם מאופוריה בעקבות ההצלחות בסבב הקודם?

"הנהלים בחיל האוויר דורשים גם בדיקה של הצלחות. אפילו עכשיו, תוך כדי המשימות, אנחנו בודקים כל פעולה ובוחנים מה אפשר לשפר. לעולם לא נשענים לאחור במנוחה, ותמיד יכולים להפתיע אותך. אנחנו אוספים מודיעין ומפיקים לקחים בטייסת ובכל החיל, ואני מניח שזה נכון גם בכל הצבא".

עבדת גם עם ארה"ב?

"יש לנו שיתוף פעולה הדוק מאוד עם ארה"ב, זה משפיע על כל המזרח התיכון. אבל אנחנו מרוכזים בביצוע המשימות של חיל האוויר הישראלי על הצד הטוב ביותר".

איך מתמודדים עם כפילות הזירות והגיחות ללבנון?

"כל אחד מאיתנו בקוקפיט שלו ערוך לגיחה בכל הזירות – אגב, לא רק בלבנון. גם לזה התכוננו ואנחנו יודעים לעשות את העבודה - בגיחה ארוכה לאיראן ובעוד גיחה קצרה ללבנון, וגם בגיחות רצופות לאחת מהמדינות הללו".

אחרי הצלחות מרשימות, כולל הפלת מטוס אויב בקרב אווירי, נכנסים לשגרת מלחמה?

"בכל מלחמה יש שגרה אחרי מכת הפתיחה, אבל קשה לומר שיש לנו לוח זמנים קבוע. יש טקסים אישיים שנכנסים לשגרה, מנגנונים שאתה יודע שנעשים לפני ואחרי כל גיחה, בעיקר כדי להיות חד ולא להיכשל במשימת הקצה".

כל אחד והסיפור שלו

ב־7 באוקטובר קפץ סרן י' לטייסת ברגע שהבין ששניים מבני משפחתו לכודים בממ"ד בקיבוץ בדרום. כשטס במשימה בשמי עזה כבר גילה שהשניים נרצחו בביתם. "זה יושב לי עד היום בראש", הוא אומר. "כך גם העובדה שסבתא שלי, בת 95 ובעבר לוחמת פלמ"ח, נאלצה להתפנות מביתה במהלך המלחמה. זה נותן מוטיבציה להמשיך להילחם. כל אחד מאיתנו עם הסיפור שלו – האישי והלאומי.

"חיל האוויר עושה דברים שלא חלם עליהם עד לפני זמן קצר, והשמירה על העורף הישראלי היא הדחיפה לכל זה. האירועים האלה קרו במשמרת שלנו, ובמשמרת שלנו הקערה נהפכה על פיה. עשינו את זה בכל הזירות, והנה עכשיו בזירה המרכזית – איראן".

הישגי חיל האוויר מרשימים - כולל חיסול ראש הנחש של הטרור האזורי, עלי ח'אמנאי - אבל סרן י' מבהיר שהמערכה טרם הסתיימה. "זה חשוב, אבל ח'אמנאי היה רק עוד יעד שהושג. מיד אחרי כן כולנו התרכזנו במשימה הבאה. אין זמן לחגוג, ואנחנו גם לא חוגגים דברים כאלה. אנחנו צריכים לבצע כמה שיותר משימות כדי שלא תהיה פגיעה בעורף, כמובן תוך ניסיון מרבי לא להיפגע בעצמנו. בסוף יהיה זמן לחגיגות".

יש רגע שתיקח איתך לכל החיים מהמלחמה או ממכת הפתיחה שלה?

סרן י' מתחיל לענות, מחייך ומשתתק. "עברתי חוויות מבצעיות שאי אפשר לפרט עליהן, והן ילכו איתי כל החיים", הוא אומר לבסוף. "כרגע מה שרלוונטי זה להתמודד עם האתגר הנוכחי. אנחנו חוזרים לבסיס ומבינים שיש פחות ופחות פוטנציאל לתקוף את העורף, וזה מדהים. יצא לי לחסל כטב"מים, שזה נחמד, אבל זה לא מרגש כמו לראות את עקומת התקיפות בישראל יורדת, כתוצאה של פגיעה במשגרים שהיו מוכנים לירות על אזרחים.

"הכוח מאחורי חיל האוויר ומעל כל אחד מאיתנו הוא הדחיפה מהעורף. אני רק מקווה שנהיה טובים זה לזה, מתוך הבנה שאנחנו פה בשביל להישאר פה".

"יכול להיות שנידרש לדרך ארוכה"

על הקרקע מחכים לטייסים, דרוכים ומוכנים לחמש את המטוסים מחדש ולהכשיר אותם, אנשי המערך הטכני בטייסת. רס"ן א׳, קצין טכני ברמת־דוד, לא מסתיר את התרגשותו בכל פעם שמטוס קרב נוחת חזרה בבסיס ללא חימושים. "נערכנו לא מעט, ידענו שזה יגיע", אומר א'. "התפקיד שלנו הוא לקבל כל מטוס שנוחת מגיחה ולהכין אותו לגיחה הבאה, ואין רגע שקט כי כל הזמן יש מטוסים באוויר. אנחנו שמחים על ההזדמנות, ומרגישים גאווה עצומה לראות מה עשינו כחיל. ההבנה שכל פעולה בשטח האויב מפחיתה איום על העורף הישראלי - זה ההישג הגדול שלנו. זו התרגשות שחוזרת על עצמה עם שובו של כל מטוס".

א', בן 31, גר במרכז, ונשוי למשרתת קבע בטייסת חיל האוויר שנמצאת בהיריון ראשון. "לא נפגשנו מאז תחילת המבצע, כי אנחנו משרתים בבסיסים רחוקים. שני הוריי שירתו בחיל האוויר, גם הם היו אנשי המערך הטכני בטייסות קרב, כך שמינקות ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות - להמשיך את השושלת. הוכשרתי כטכנאי אף־16 ומשם התקדמתי. יצאתי לקצונה, שירתי במגוון טייסות קרב עד לתפקיד הזה. אשתי היא שלישה בחיל האוויר, כך שאנחנו בעולמות שונים, אבל שנינו חלק ממשפחת חיל האוויר, יודעים מה נכון ומבינים מה צריך להקריב לשם מילוי המשימה".

מתי ישנת לראשונה מאז תחילת המבצע?

"שאלה טובה. אנחנו ישנים מספיק. לא מתפנקים, אבל ישנים כמה שצריך כדי להיות חדים ולהמשיך הלאה".

היעד שהטיסות יוצאות אליו לא משנה את ההתמקדות בשעת ההיערכות וגם לא משנה את ההתרגשות, אומר א'. "מטוס שממריא לגיחה בעזה, בלבנון, באיראן או לאימונים בארץ מוכן מבחינתנו באותה חרדת קודש. כל גיחה וגיחה עוברת את כל התהליך בדריכות מיטבית. דין גיחה לאיראן כדין גיחה לביירות".

רס"ן א' מציין כי המארג האנושי בטייסת רחב, ומורכב מכלל גווני האוכלוסייה. "יש פה מכל המגזרים, וגם מבחינת מגדר כמעט 50 אחוזים מהצוות הם טכנאיות מצוינות ומפקדות צוות מדהימות. הן עושות עבודה מעולה, לעיתים אפילו יותר מהגברים.

"בצד זה יש לנו שני דת"קים של חרדים, שהם חלק בלתי נפרד מהכוח. הם עושים הכול בצוותים נפרדים מהנשים, ועובדים מצוין. הם מקבלים תנאים שמתאימים לאורח החיים שלהם, מה שמאפשר להם במקביל לשמש גם כטכנאים".

האתגר הגדול שניצב בפני אנשי הקרקע בעת הזאת הוא שמירה על החדות לאורך זמן. "יכול להיות שנידרש לדרך ארוכה, ואין מקום לטעויות", מסביר א', "המורל פה גבוה. כל מטרה שאנחנו תוקפים – חיסול של דמות או עמדה צבאית – היא בעלת חשיבות ומטרה זהות: שמירה על העורף הישראלי. נמשיך להיות פה בשיא הכוח כמה זמן שיידרש, עד שנביא שקט למדינת ישראל".