1. במובן מסוים, הסיפור הוא שאין כאן באמת סיפור. פלוגת השריון "פרא" בחיל הגנת הגבולות קיימת כפלוגה מגדרית כבר מספר שנים. ההפיכה שלה לפלוגה מתמרנת לא תהפוך אותה לפחות מגדרית, ולא תערבב את המשרתות בה יותר משהן מעורבבות היום בשריון, כלומר, נפרדות לגמרי. החיילים והחיילות לא נפגשים באימונים, ובטח שלא בפלוגות עצמן. לכל היותר בטקסים, ואולי בקורסים פיקודיים. אם עד היום לא היו תלונות מצד אף אחד על הערבוב של פלוגת פרא בגרסתה הלא מתמרנת, אין שום סיבה שהערבוב יהיה רב יותר בגרסה המתמרנת. אגב, מי שבחר להקים אותה כפלוגה מגדרית הוא הצבא, כי לא צריך להיות ראש ישיבת הסדר כדי להבין שלערבב חיילים וחיילות בטנק הוא רעיון רע.

2. יחד עם זאת, החשש של ראשי ישיבות ההסדר אינו מופרך, כי הוא יושב על ניסיון עבר רע. בעבר בני ישיבות ההסדר היו חלק משמעותי מחיל התותחנים, עד שהוכנסו לוחמות לחיל. גם בחיל התותחנים הכניסה של הלוחמות הייתה בתחילה רק לפלוגות מסוימות, אך לבסוף, ולמרות תחינות של ישיבות ההסדר שהזהירו מעירוב מגדרי מלא, כל החיל הפך למעורב, וישיבות ההסדר הפסיקו לשלוח אליו תלמידים. כך איבד הצבא מאגר כוח אדם איכותי ועם מוטיבציה גבוהה ביחס לחיל שלעיתים נתפס כ"אפור".
הפגיעה בולטת במיוחד במילואים, שם בוגרי ישיבות ההסדר, שידועים כמילואימניקים שמתמידים עד לגיל הפטור ולעיתים מעבר לו, מתבגרים ומתמעטים, ואילו הלוחמות שבאו במקומם משתחררות לרוב ממילואים לאחר הולדת הילד הראשון. בסיכום הכולל, ספק אם חיל התותחנים יצא נשכר מהאופן בו שולבו בו נשים.

3. בחיל השריון היום המצב דומה - ההסדרניקים הם חלק משמעותי מהחיל, בסדיר, בפיקוד, ובטח שבמילואים. אם יתחולל בחיל השריון תהליך דומה, שאמנם לא על הפרק כרגע, אבל נוכח ניסיון העבר גם אינו דמיוני, של הפיכת החריג לכלל, ההפסד יהיה של כל הצדדים, וחבל. בני הישיבות הם עתודת כוח אדם מלאת מוטיבציה לחיל שלא תמיד עומד בראש טבלאות הביקוש, ולפגוע בכך עבור כמות קטנה יחסית של לוחמות מתאימות תהיה טעות, שלא תוסיף לחיל כוח אדם אליו הוא זקוק נואשות בחישוב הכולל. כאמור, לא זו התוכנית כרגע, אך החשש מתהליך דומה נובע מניסיון קודם של ראשי הישיבות, לא מפראנויה חסרת ביסוס.

4. המילה סרבנות שנאמרה על ידי כמה חובבים ידועים של הציונות הדתית לא קשורה לעניין. לא מדובר בחיילים שלא ישרתו בצבא, אלא בחיילים שישרתו שירות קרבי ביחידות אחרות, בהן אין את אותן הבעיות, כחלק ממערכת היחסים ההדדית והמתמשכת בין ישיבות ההסדר לצבא לגבי לאן ישלחו התלמידים שלהן, ולאן זה הופך לבלתי אפשרי. ניהול כוח אדם, לא מרד. אפשר לבקר את מערכת היחסים הזאת, אפשר לכעוס על מסלול ההסדר, מותר אפילו להתעצבן על סדרי העדיפויות של הרבנים, אבל גיוס למסלול קרבי אחד, ולא למסלול אחר, אינו סרבנות או השתמטות.

5. וכעת לפיילוט עצמו, אך קודם לכן, חשוב מאוד להדגיש: בדברים הבאים אין שום זלזול בתפקוד של לוחמות פרא או במקצועיותן. ב-7.10 פלוגת פרא פעלה ברמה מבצעית גבוהה, והלוחמות הוכיחו שהן מסוגלות למלא בהצטיינות את התפקיד שהוגדר להן - הגנת גבולות, גם בתרחיש קצה. אך התפקוד המעולה שלהן בתפקיד אותו הן מילאו פשוט לא אומר שום חדש לגבי התפקוד בתמרון, כי ב-7.10 לא התקיים תמרון, אלא קרב הגנה. תמרון דורש כישורים אחרים, שאמורים להיבחן באופן נפרד. והעניין הוא שזה כבר נעשה בעבר. פעמיים.

6. הפיילוט לשריון מתמרן לנשים הוא הפיילוט השלישי, אחרי שהשניים הקודמים נכשלו בקריטריונים שנקבעו לתמרון, והביאו למסקנה ששילוב הלוחמות בשריון יהיה בטנקים ששייכים לחיל הגנת הגבולות, כלומר, למשימות עם מאפייני הגנה. העובדה שפיילוטים שכבר נכשלו נערכים שוב ושוב, בתקווה שאחד מהם 'יצליח' במקרה (או שלא), ראויה לביקורת, ומעידה שהמניע לפיילוטים אינו מקצועי.
ואכן, הסיבה המרכזית לפתיחת הפיילוט פעם נוספת היא לחץ מבג"ץ על צה"ל להוכיח מאמצים להגברת השוויון, וחוסר רצון להתעמת עם השופטים. עד כמה הפיילוט הוא הסחת דעת ניתן להסיק מכך שצה"ל הודיע לבג"ץ שאין לו את הקשב המבצעי ועל כן הוא דוחה אותו מנובמבר 25' לנובמבר 26'. כלומר, ברמה המבצעית הטהורה, מדובר מבחינת צה"ל, שכבר למד איפה ואיך לשלב נשים בשיריון, בהסחת דעת ממטרות הליבה שלו. צה"ל זקוק לשיקום, וזקוק להגדלת השורות, לא לעוד ניסוי בשוויון במקום שהוא כבר נכשל.

7. חשוב להיזהר מגישות קיצוניות משני צידי הוויכוח. צה"ל חייב את הלוחמות שלו. קשה לדמיין את משבר כוח האדם שהיה היום בצה"ל לו בכל אותם מערכים בהם יש היום לוחמות היו משובצים רק לוחמים גברים. אולם חשוב שאותם מערכים יהיו כאלו שבהם הצורך בלוחמות הוא צורך צבאי אמיתי, ואין בשילובן פגיעה מבצעית. ללא הורדת דרישות רלוונטיות, ללא הסטת משאבים חסרת פרופורציה לתועלת, עם רגישות להשפעות רוחביות של שילוב שכזה, וללא התמכרות לפיילוטים סדרתיים שנכשלו, תופעה שמתקיימת לא רק בחיל השריון. גישה שמחליפה את הצורך של הצבא לנצח בהפיכתו לכלי של שוויון בכל מחיר, היא מזיקה. מזיקה לא פחות הגישה שמזלזלת בחיילות ובמה שהן נותנות לצבא.

8. הערה בשולי הדברים: איזון טוב יותר בשימוש בלוחמות, ובפרט, הפרדה רבה יותר ביחידות השדה, לא רק תמנע חיכוכים בין מגזריים מיותרים, אלא אף עשויה להביא לאפקט משני של עליה מהירה בגיוס לוחמות מהציבור הדתי לאומי - התפתחות שהיא אינטרס של הצבא עצמו, הרבה יותר משל רבני ההסדר.

9. העימות בין חלקים בציונות הדתית לצבא בעניין שירות הלוחמות הוא מיותר, ופתיר. עם מעט יותר זהירות מצד הצבא, עם מעט פחות לחץ מצד ההנהגה הרבנית, ובעיקר, עם מעט יותר אמון הדדי וחתירה לתועלת הכללית ולא לגישה דווקנית, אפשר לצמצם את החיכוך למינימום, בו מחד לא תיפגע התרומה של הציבור הדתי לאומי ביחידות השדה, ומאידך, יתאפשר שילוב מתאים ונכון של לוחמות במקומות המתאימים לכך. לכן, טוב שהצבא יבין את החשש שמביעים ראשי הישיבות, ומאידך, שהאחרונים לא יהפכו למלחמת קודש את המאבק בקיומן של לוחמות. זאת מלחמה שאי אפשר כבר לנצח, וגם אין צורך לנצח. אותנו אמור לעניין רק דבר אחד - שצה"ל ינצח. כל השאר - אפילו לא מותרות.