אליזבת צורקוב, חוקרת המזרח התיכון ואזרחית ישראלית שנחטפה בשנת 2023 בידי מיליציות פרו־איראניות בעיראק ושוחררה ב־2025, מעריכה כי למרות חידוש המגעים הדיפלומטיים בין וושינגטון לטהרן, הסבירות לתקיפה אמריקנית נגד איראן נותרת גבוהה. בריאיון שהעניקה בוושינגטון לערוץ האופוזיציוני "איראן אינטרנשיונל" אמרה צורקוב כי "אנשים שמכירים את הנשיא אישית" משוכנעים שדונלד טראמפ יורה בסופו של דבר על תקיפה, משום שהפער בין מה שהמשטר האיראני מוכן להציע לבין הדרישות האמריקניות גדול מדי. לדבריה, בתוך הממשל קיימים גם קולות מיעוט הסבורים שיש להימנע מהסתבכות צבאית נוספת.
לדברי צורקוב, היקף ההיערכות הצבאית האמריקנית במזרח התיכון הוא הגדול ביותר מאז הפלישה לעיראק בשנת 2003. אם ארצות הברית תיסוג ללא פעולה, הזהירה, טהרן עלולה לפרש זאת כהוכחה לכך שהיא יכולה להמשיך להפעיל אלימות – גם כלפי אזרחיה – ללא מחיר ממשי.
נושאת המטוסים לינקולן | צילום: AP
השיחות בין איראן לארצות הברית התקיימו ביום שישי במסקט, בעיקר בתיווך עומאני, ולפי דיווחים גם במפגשים ישירים. דובר משרד החוץ האיראני מסר כי הצדדים הסכימו להמשיך במגעים, אך צורקוב העריכה כי הסיכוי לפריצת דרך ממשית - נמוך.
הכי מעניין
בהתייחסה למלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן ביוני האחרון, תיארה צורקוב את המשטר האיראני כ"נמר של נייר" בכל הנוגע לעימות עם יריב מיומן. לדבריה, איראן שיגרה יותר מ־500 טילים בליסטיים וכ־1,100 כטב״מים, אך הצליחה להרוג 32 אזרחים ישראלים וחייל אחד שלא היה בתפקיד, מבלי לפגוע במטרות אסטרטגיות שיכלו לשנות את מהלך המערכה. ישראל, מנגד, השמידה אתרי ייצור טילים ותקפה מתקני גרעין בתוך איראן. חרף הפסקת האש, הוסיפה, גורלם של כמעט 400 קילוגרמים של אורניום מועשר, ברמה הקרובה לזו הנדרשת לייצור נשק גרעיני, נותר לא ברור, וטהרן מתעקשת שלא לוותר על המלאי.
עם זאת, הזהירה צורקוב, חולשתו של המשטר כלפי חוץ אינה מעידה על אוזלת יד פנימית. "כלפי העם שלהם – הם קטלניים", אמרה, והזכירה כי איראנים שניסו לשנות את המצב באמצעות הצבעה בקלפי או מחאה אזרחית שילמו מחיר כבד. בכתבה צוין כי "איראן אינטרנשיונל" דיווחה על יותר מ־36,500 הרוגים בדיכוי ההפגנות ב־8–9 בינואר. "כשאנשים אוהבים את המדינה שלהם ובכל זאת מקווים שמעצמה זרה תפציץ אותה כדי לשחרר אותם – זה הסימן הברור ביותר להנהגה כושלת", אמרה.
צורקוב השוותה זאת לפעילות המיליציות הפרו־איראניות בעיראק, שלדבריה הרגו אלפי עיראקים – שיעים וסונים – אך פגעו במספר מצומצם בלבד של ישראלים. חלק מתובנותיה, הדגישה, נשענות גם על חוויית השבי האישית שלה. היא סיפרה על מפגשיה עם אנשי מיליציה "ברוטליים אך טיפשים", המאמינים בתיאוריות קונספירציה ומנהלים חקירות ברשלנות – עד כדי חיפוש "מכשירי מעקב" בפיה, או אמונה שדיבור עברי מתחלק ל"עברית מדוברת" ו"עברית קלאסית". לאחר שחרורה, אמרה, העבירה מידע לגורמי תחקור בישראל ולרשויות פדרליות בארצות הברית.
בהיבט המדיני הרחב, צורקוב מותחת ביקורת על הדפוס המערבי של טיפול נקודתי באיום: חיסול מפקד, סנקציה נוספת או עוד סבב מו״מ. לדבריה, פלישה קרקעית וניסיון "לבנות מדינה" הם טעות, אך גם ניהול איום מתמשך ללא יעד ברור אינו פתרון. "הפתרון לסבל של האיראנים ולאיומים שמקורם באיראן הוא סוף המשטר", סיכמה – יעד מורכב וארוך טווח, אך כזה שלדבריה צריך להנחות את המדיניות.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
