קצין השו"ן של משפחת גואילי: כשרן אותר "חשתי צמרמורת בכל הגוף"

במשך יותר משנתיים דמיין נצ"מ בדימוס אייל אזולאי, את הרגעים בהם ימסור את ההודעה הסופית למשפחת גואילי. כקצין השו"ן של המשפחה שלה, היה אמון אזולאי על הקשר עם הצבא, העברת המידע המודיעיני הרלוונטי שמותר לספר ובעיקר להבהיר להם כל הזמן שמדינת ישראל וצה"ל לא יוותרו על רני.

למרות כל החזרות שעשה אזולאי בראשו לרגעים האלה, בסוף ההודעה הגיעה בתזמון מטלטל במיוחד. "הדרכתי קבוצה במתחם הנובה וסיפרתי להם את העדות האישית שלנו, של כוחות המשטרה באותו יום. סיימתי ונסעתי הביתה, כשעברתי ליד קיבוץ עלומים, ממש בנקודה בה רני נחטף. השעה הייתה 14:58 וקיבלתי טלפון מקצינת משאבי האנוש הראשית של צה"ל, תא"ל עדנה איליה. אני יודע שהיה לא מתקשרת סתם, וזה גרם לי להידרך. 'אייל, רני אצלנו', היא אומרת לי בחדות".

לדבריו, "למרות שעברתי לא מעט בחיים, הייתה לי צמרמורת בכל הגוף. 'צריך בדחיפות לעדכן את המשפחה לפני שזה יתפרסם בדרך אחרת', היא הוסיפה, ואני שדמיינתי לאורך המלחמה איך אכנס את המשפחה ואומר להם בהדרגה, התקשרתי מיד לאיציק וטליק ואמרתי להם ישר: 'רני אצלנו', בלי הקדמות. אחר כך נתתי להם השלמה רחבה יותר. טליק אמרה 'אוי, רני, הגיבור שלנו', זה היה המשפט. הנשימה נעתקה, והכל מתכנס לרגע מאוד מרגש ובלי מילים. אני שמח שהוא חזר לקבר ישראל ושהוא קיבל את הכבוד המגיע לו. לא תיארתי לעצמי שזה יימשך שנתיים וארבעה חודשים. זה הרגיש נצח".

אזולאי הכיר את רני ז"ל גם מתפקידו כממלא מקום מרחב נגב במשטרה אך גם ממיתר, היישוב בו גרו שניהם. "זו תחושה מעורבת של גאווה גדולה מאוד על החזרת רני למשפחה, לצד כאב גדול ואובדן של איש יקר", הוא אומר השבוע בריאיון למקור ראשון, ונזכר ב-7 באוקטובר ובימים שבאו לאחר מכן. "הוא נעלם לנו. ידענו שהוא יצא להילחם אבל לא מצאנו אותו וחשבנו שאולי הוא נפצע ופונה לבית חולים ועוד מעט יופיע. לקח לנו 10 ימים עד שראינו את התמונה שלו על אופנוע ואז הבנו שהוא נחטף ועדכנו את המשפחה".

אזולאי מוסיף כי לאורך כל המלחמה הוא החזיק את משפחת גואילי, עדכן אותם בתמונת המודיעין ונתן להם כל שביב מידע שהגיע למערכת הביטחון. "היום אפשר להגיד שהמשפחה ידעה והכירה לאורך כל התקופה האחרונה את תמונת המודיעין ואת כל קצות החוט שהיו. לא חשפנו את זה כדי לא לסכן את הפעילות, אבל ראש אמ"ן והרמטכ"ל נפגשו איתם ועדכנו אותם".

מאז נחתם הסכם הפסקת האש עם חמאס בחודש אוקטובר, כל משפחות החטופים היו במתח כדי לראות איזה שם יופיע ברשימה השבים. "היו לילות ללא שינה, בלי מנוחה ומרגוע. רגעים של חרדה, וכשכל פעם חוזר חטוף, בטח כשהוא חוזר בחיים, אז משפחת גואילי כל כך מתרגשת ושמחה עבור המשפחה שקיבלה את הילד שלה בחזרה", הוא אומר ומספר כי בחודשיים האחרונים, מאז הוחזרה גופתו של העובד התאילנדי סותטיסאק רינטלאק, נשאר רן החטוף האחרון ברצועת עזה, ומשפחת גואילי נותרה לבדה במערכה.

"עד לאחרונה, אני לא בטוח שכולם הכירו את רני גואילי או את ההורים שלו, כי הם המעיטו להיחשף תקשורתית, ופחות היו במחאות", הוא אומר. "הם בחרו בדרך שלהם, פחות להיות בקו הלוחמני אלא בעבודה שקטה מאחורי הקלעים ולאפשר לצה"ל ושב"כ לעבוד ולמצות את היכולות שלהם. מבחינתם, החודשיים האחרונים מקבילים לכל השנתיים הראשונות באינטנסיביות והחשיפה. רני הפך להיות מדובר בפי כל - נשיא ארצות הברית טראמפ התייחס אליו, השליח המיוחד וויטקוף, וגם קושנר ורוביו, וכל צמרת המנהיגות העולמית, עוסקת ברן גואילי".

"ליויתי אותם לביקור בארה"ב והתרשמתי שהייתה מחוייבות אמריקנית מלאה, גם ברמה הצהרתית וגם המעשית כדי להחזיר את רני הביתה בעדיפות ראשונה. צריך להבין שמשפחה שמתמודדת בשנתיים וארבעה חודשים, זו משפחה שחווה מנעד רחב מאוד של רגשות, ולא שהן כל היום סגורים בבית, יש גם רגעי צחוק ושטות, וגם בכי וקושי גדול, ואנחנו איתם גם ברגעים הקשים, נותנים להם את הביטחון, ותמיד לצידם. הבן הבכור התחתן והייתה חתונה מאוד שמחה עם המון מוזמנים וזה היה דיסוננס גדול", אומר אזולאי.

לדבריו, סיפור הגבורה של רן ז"ל, בו הוא קפץ מביתו לקרבות בעוטף למרות שהיה פצוע ולפני ניתוח בכתפו, שם חיסל לפחות 14 מחבלים סמוך לקיבוץ עלומים, מעידים עליו אך גם על המשפחה בה גדל. "כדי שיצא ילד כמו רן, צריך הורים שיחנכו ויגדלו את הילד בצורה כזאת. זכיתי להכיר משפחה מאוד ערכית, שורשית, שמאוד אוהבת וגאה בבן שלה. תמיד מדברים באהבה גדולה על צה"ל והמשטרה".

"בהתחלה הליווי היה טכני אבל מאוד מהר התאהבתי במשפחה הזאת", הוא מוסיף. "עשיתי כל שביכולתי יחד עם מערך השו"ן, להחזיק את התקווה שלהם גם ברגעים הכי קשים. הייתי צריך להדגיש בפניהם שאין מצב שמדינת ישראל וכל מערכת הביטחון יוותרו על רני, כי אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור. ועכשיו, אחרי 251 אנשים שנחטפו בשבעה באוקטובר, היום אין חטופים ברצועת העזה, לראשונה מאז 2014. המשבר של 7 באוקטובר השתקם מעט כשראינו שצה״ל הוכיח שהוא הפך כל אבן והחזיר את כולם, זה לא מובן מאליו".

כמו לרבים שנחשפו לסיפורם של משפחת גואילי, גם לאזולאי, איציק וטליק, הוריו של רן, נכנסו ללב: "הם תמיד מחבקים ומחזקים את כולם. אף פעם לא פוגעים ולא מעליבים אנשים. הרמטכ"ל זמיר הגיע לחזק אותם ומהצד זה היה נראה שאיציק וטליק הם שמחזקים אותו ונותנים לו כוח. הם תמיד מנסים לראות את המכנה המשותף ולא את המפלג".

לדבריו, "עם ישראל צריך לדעת את הצוואה הלא כתובה של רני: הוא יצא להגן על אנשים ב-7 באוקטובר ולא שאל אותם האם הם שמאל או ימין, חילוני או דתי, אשכנזי או ספרדי, כל זה לא משנה, כי רני יצא להגן על אנשים באשר הם, ושילם על כך בחיים. המסר שהכי חשוב למשפחה, זה שהם מבקשים מעם ישראל להמשיך ולמצוא את הביחד, את המשותף. הם אמרו שהאויב הכי גדול של ישראל זה לא חמאס, איראן, חיזבאללה או החות'ים, אלא השנאה בינינו".

"אלה דברים שראיתי אצל המשפחה בשנתיים וארבעה חודשים האחרונים", אומר אזולאי, "המשפחה הגדירה את זה הכי טוב: הגאווה ברני ובמה שהוא עשה וסיפור הגבורה שלו גוברים על הכאב, לצד ההבנה שהוא היה עושה אותו דבר שוב. רני הציל מאות אנשים ב-7 באוקטובר. אומרים על מי שהציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו, אז נחשוב כמה נפשות רני הציל. אין לי ספק שסיפור הגבורה של רני יישאר לעוד שנים ארוכות קדימה, ויהיה מודל לחיקוי וההערצה לחבר'ה צעירים".