סיירת גולני יצאה לאימון: "יש לוחמים שלא יודעים מה זה בסיס שרגא"

אחרי יותר משנתיים של לחימה עצימה ורצופה ברצועת עזה ובלבנון, סיירת גולני סיימה לאחרונה את משימתה, יצאה מרפיח ונכנסה לפרק נדיר של אימון, ריענון וארגון מחדש. סא"ל ב', מפקד הסיירת, מתאר את המעבר החד משגרת לחימה מתמשכת לאיפוס יחידתי, את האתגרים המנטליים והמקצועיים שנוצרו במהלך המלחמה – וגם את הלקחים שנלמדו על מוכנות, משמעת, טכנולוגיה וטוהר הנשק.

בחודשים האחרונה פעלה סיירת גולני פעלה במשך חודשיים בגזרת שכונת ג'ניינה ברפיח, במשימה של איתור והשמדת תשתיות תת-קרקע וחיסול המחבלים שמתבצרים במנהרות ב"כיס רפיח".

המשימה הייתה מורכבת, סיזיפית, ולא הושלמה במלואה, אומר סא"ל ב' אך מבהיר כי מוצה כל יעד שנדרש. "המשימה ברפיח לא הושלמה. היא משימה מורכבת. קיבלנו גזרה גדולה, עם מספר מחבלים גדול. אמרו לנו בהתחלה שיש כמה עשרות. היה קשה למדוד את עצמנו, כי גם המודיעין לא יודע לומר. הייתה עבודה מאוד סיזיפית. ביום ובלילה, כל הזמן, בלי הפסקה. ידענו שהתקופה של האימון מגיעה והיה לנו חשוב להספיק כמה שיותר עד אז. היה אתגר מבצעי ממשי לחפש ולמצוא את המחבלים האלה. אתגרי המנהיגות והסבלנות היו רבים – לחפש במקום מסוים שבוע שלם ולא למצוא. לא פגשנו תמיד מחבלים. זה היה מאתגר".

למרות זאת, הוא מדגיש, התשתיות נמצאו והושמדו. "למדנו בתקופה הזאת שלמרות שלא מוצאים עדיין יש שם אויב ותשתיות. היו לנו היתקלויות, ומצאנו תת-קרקע גדול מאוד בדומה למקומות אחרים ברצועה. יצאנו לפני שעמדנו במשימה במלואה, אבל אנחנו יודעים לומר שלא הייתה נקודה שנדרשנו להגיע אליה בעקבות מודיעין או ההערכות שלנו – ולא הגענו אליה ומיצינו אותה עד תום. ממש לפני היציאה מצאנו תוואי מנהרה מאוד משמעותי שלא ידענו על קיומו קודם לכן, עם חדרים רבים ואמל"ח. לקחנו את התשתית ולא מצאנו מחבלים בפנים. חטיבה 7 הרחיבה את הגזרה וקיבלה את משימת ההשמדה. לא רצו לבזבז את כוחות הצק"ח ההתקפי של גולני להשמדה כי זאת פעולה טכנית".

כעת, לראשונה מאז 7 באוקטובר, קיבלה היחידה פרק זמן משמעותי לאימון ולארגון. "חיכינו לתקופה הזאת. השבוע הראשון הוא איפוס של היחידה, חיזוק נורמות, ציוד ומסדרים. דברים שלא הספקנו לעשות לאור העשייה המבצעית", אומר מפקד הסיירת, "כשלוחם מתעורר בבסיס עם מיטה ומזגן כל יום זה נותן משהו. מאפסים את היחידה מבחינת ציוד, רק"ם ועוד. זאת הפעם הראשונה מאז ה-7 באוקטובר שקיבלנו זמן מספק להתעסק בארגון היחידה וגם באימונים עם חניכה והישגים נדרשים. יש חודש ושבוע לזה. רוצים להספיק הכול מהכול כי זה זמן שלא חוזר. אנחנו בכוננות ומוכנות דרומה, כוננות מטכ"לית לפיקוד דרום אבל גם לכל גזרה, גם להתפתחויות בצפון. היחידה מוכנה".

לדבריו, המעבר החד משגרת לחימה אינטנסיבית לשגרת אימונים הוא אתגר גדול, לא רק מקצועי אלא גם מנטלי. "המעבר מלחימה לאימון הוא עמוק מאוד. אנשים התרגלו במשך שנתיים להיות בלחימה במשך תקופה ארוכה, עם חוסר ודאות לגבי יציאות הביתה, התארגנויות קצרות וחזרה ללחימה. זה שלא נכנסנו לעזה כשחזרנו מהבית – זה דרמטי. יש המון דברים לעסוק בהם: מד"סים - אנחנו רגילים לכושר גופני גבוה, שלוש פעמים בשבוע לרוץ ואימוני כוח, ולא הצלחנו לעשות את זה קודם בלחימה. נוהלי בוקר, שיחות צוות. פתאום מתעסקים בצחצוח נעליים, דיגום, תספורת. דברים שקצת שכחנו מהם במלחמה. עקב בצד אגודל, כי זה תהליך ארוך. חלק מהדברים שניסינו לעשות בעזה ולא הצלחנו".

במסגרת תהליך האיפוס בוצע אבחון מקצועי מקיף, גם ברמת המפקדים. "דיברנו עם הלוחמים, הקצינים והמפקדים על כך שעוברים תקופה אחרת והעיסוק אחר. שמנו את זה על השולחן. יש מפקדים שפיקדו על נמ"ר, עשו כיבוש מבנה והיו בהיתקלות וקרבות – אבל לא ניהלו מטווח כמו שצריך, לא ניהלו תרגיל צוות. אנשים לא עשו את זה במלחמה. בעבר זו הייתה הדרישה הבסיסית. היו אתגרים בהנחיות בטיחות, קריאת ספרות מקצועית ועוד. בסוף נפילת המתח מובנת. כשאתה לא בלחימה, עם ווסט וקסדה 24/7, זה מאתגר. צריכים להבין איך להיות ולהקפיד על חולצה במכנסיים, מק-פורק בנשק, ואיך מדברים למפקדים. זיהינו וביקשנו הכלה מהסגל גם, בתקווה לצמצם למינימום האפשרי את הפערים".

סיירת גולני, פעלה בשנתיים האחרונות ברצף כמעט בלתי פוסק של חיכוך מבצעי, ותמיד בראש הכוחות. "סיירת גולני, גם לא בפיקודי, זכתה להיות בכל נקודה שהייתה בה מתיחות מבצעית: בשבעה באוקטובר בעוטף, בתמרון הראשון בעזה, קרב ההגנה בלבנון, עם הפשיטות והמבצעים המיוחדים, תמרון בלבנון, סוריה ואז סבב נוסף בעזה. היינו בכל הנקודות, חוד החנית. יש לזה משמעויות ומחירים. הסיירת לא הורידה את הרגל מהגז לרגע. יש לוחמים בסיירת שהתגייסו ולא מכירים משהו אחר, לא יודעים מה זה בסיס שרגא. הם נכנסו לעזה וללבנון – וזה מה שהם מכירים".

במקביל ללחימה, נדרש מפקד הסיירת להחזיק גם שטח 100 בצפון הארץ, שם פועל בית הספר של הסיירת. "זה אתגר גדול להיות בתמרון ולהחזיק את ההכשרות. היה מורכב לנהל את זה. נעזרנו בבא"ח גולני ככוח שעזר לפקד ולאכוף את הבית ספר. יש שם מעל 300 חיילים עם אימונים. כשהעומס המבצעי ירד היה יותר נוח לקחת פיקוד ולנהל באופן שוטף, באישורים שלי ובהתערבות בבעיות ופערים".

לדבריו, המלחמה גם האיצה קפיצת מדרגה טכנולוגית ביחידה. "בסיירת יש את החבר׳ה הכי איכותיים. יש כמה תחומים שאנחנו מובילים בהם כמו פלגת אמל"ח שמחוברת להערכות המצב והצורך המבצעי, ולאורך כל הדרך הזרימה אמצעים ופתרונות מבצעיים שהיינו צריכים להתמודדות בעזה ובלבנון כמו תצפית, רחפנות, רובוטיקה. עשינו קפיצת מדרגה גדולה מאוד. המלחמה דחפה לזה. זה אחת הזרועות הכי חשובות. מכפיל הכוח שלנו הוא האמל"ח והרחפנות. יש לנו צוות רחפנים לעילא ולעילא".

בהתייחסו ללקחי 7 באוקטובר, מבהיר סא"ל ב' כי שאלת המוכנות והכשירות של הלוחמים והיחידה נמצאת בליבת העשייה הפיקודית. "הדבר הכי צרוב לי זה הסיפור של הכשירות ומוכנות הכוחות. השבעה באוקטובר תפס את החטיבה באתגר מאוד גדול. אנחנו רוצים להיות מוכנים לאירוע קיצון וגם עם יכולת להתאושש מאוד מהר", אומר מפקד הסיירת, "ביחידה מדברים ועוסקים בזה כל הזמן. במוכנות, בציוד, באיך לבנות את הכוחות לקרב. צריך לשאול את עצמנו האם מה שבאחריותנו עשינו ברמה הכי טובה. למדנו שכולנו היינו צריכים להשתפר בכל הרמות. סיירת גולני במקום יותר טוב היום. בשבעה באוקטובר הגענו מגזרת איו"ש ישר ללחימה – ועדיין היינו יכולים להיות יותר טובים".

לבסוף, הוא מתייחס גם לאירועים חריגים מול תושבי עזה ולפרשה שבסיומה הודח סגן מפקד הסיירת במילואים. "זה היה לפני שנכנסתי לתפקיד. בסוף המלחמה מייצרת חיכוך וזה מביא לאירועים טובים ולפעמים לפחות טובים. כמי שמכיר את החינוך בחטיבה ובסיירת, אני אומר חד משמעית ששום דבר לא נבע ממקום של אי הקפדה על טוהר הנשק. זה נבע מהחיכוך במשימה מורכבת, ארוכה וסיזיפית. בתפיסה שלי ובשיח עם החיילים והמפקדים – אני מתרשם שאף אחד לא עשה שימוש בנשק שלא לצורך. היו שגיאות ותקלות. הדבר המרכזי הוא לשאול איך עושים יותר טוב לפעם הבאה, כדי להשתפר ולהימנע מאירועים דומים".