היום הראשון של אימון ההקמה של גדוד הר־הנגב חל בראש חודש טבת. בשיחת הפתיחה לאימון הזכיר הסמג"ד רובי, לחיילי הגדוד שזהו יום פטירתו של יוסף טרומפלדור. אותו טרומפלדור שבמהלך הקמת הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה אמר את המשפט המפורסם: "חסר גלגל? אני הגלגל. חסרים מסמר, בורג, גלגל־תנופה? קחו אותי. צריך לחפור אדמה? אני חופר, צריך לירוֹת, להיות חייל? אני חייל".

המשפט הזה מבטא גם את הרוח שמניעה את חיילי הגדוד החדש. חסרים חיילים? אנחנו חיילים. באולם שבו התקיימה שיחת הפתיחה לאימון ישבו יותר ממאתיים חיילי מילואים, רובם תושבי הנגב המזרחי, מתנדבים שעברו את גיל המילואים או חזרו מתקופת פטור, שבחרו לשוב למדים גם בעשור החמישי והשישי לחייהם, כדי להגן על הבית ולתרום לביטחון ישראל.

כאשר אילנה קצינת ההדרכה של הגדוד, עלתה לפרט את תוכנית האימון, לחש לי היושב לצידי שבאזרחות אילנה היא פרופסור להנדסה ביו־רפואית וראש המעבדה לרובוטיקה רפואית באוניברסיטת בן־גוריון. יום למחרת, במהלך תרגיל כיתה, סיפר לי חברי למחלקה רונן שטיינברג, שהסמג"ד היה מפקד המחלקה שלו בטירונות בנח"ל אי־אז בסוף שנות השמונים. "כבר אז הוא היה עבורנו דמות למופת". שטיינברג, בן 57, מנהל באזרחות את המרכז הקהילתי נווה־מדבר של היישובים הבדואיים. הפעם האחרונה שבה שירת במילואים הייתה לפני 18 שנה. כשהוא נשאל מה החזיר אותו למדים, הוא עונה: "כי צריך ואני יכול".

כן. גם אני הייתי שם בשבועיים האחרונים, אחד מלוחמי הגדוד. לפני 11 שנים, כשהחל מבצע צוק איתן, התקשרה אליי קצינת הקישור בפלוגה שבה שירתי, והודיעה לי שאין טעם שאעלה על מדים כי לפלוגה כבר אין צורך בי ובכל חבריי הנושקים לגיל ארבעים, גיל הפטור. כשהזדכיתי אז על הציוד הצבאי, לא השארתי בבית אפילו שרוך של נעל. לא תיארתי לעצמי אז שבגיל חמישים, עם כמה נכדים, אשוב להתפלש בחולות צאלים ולהסתער עם אפוד וקסדה על גבעה חשופה עם מטרות אויב מקרטון.

כמו שטיינברג, גם אני חזרתי למדים כי צריך וכי אני יכול. חשבתי גם על מאות ימי המילואים שביצעו הבן והחתן שלנו בשנתיים האחרונות. בשבוע הראשון שלי בצאלים יצא בני לשירות מילואים נוסף בצפון הרצועה, פחות מחודש אחרי שנולדה לו בת, והחתן קיבל צו מילואים נוסף לעוד חודשיים. יש בי תקווה שאלפי החיילים המבוגרים שחזרו לשירות צבאי באוגדה החדשה שמוקמת כעת, יצליחו להקל עליהם ועל חבריהם מעט מהעומס. וגם, צריך להודות, לפחות אצלי, החזרה למדים בגיל חמישים והאימונים המאתגרים הם הזדמנות להרגיש קצת יותר צעיר, לפחות לכמה ימים.

הרבה דברים השתנו בצה"ל מאז שירות המילואים האחרון שלי, והרבה דברים לא. כבר בבוחן על הנשק שהתבקשתי למלא לפני ההגעה לאימון, נתקלתי בשם של חלק לא מוכר. מצד שני, כשהגעתי לנשקייה לחתום על הנשק והרחתי את הריח המוכר של השמן לניקוי הרובה, הרגשתי איך ברגע אחד הוא מסיר חלודה גם ממני. האוהלים הוחלפו במבנים עם שקעים לחשמל ומזגן, השקם הוחלף בכוורת, התחבושת האישית וחוסם העורקים השתנו גם הם, אבל בסוף, אלה היו כמעט אותם תרגילי חוליה, כיתה ומחלקה שביצעתי לפני עשרים ושלושים שנה.

שמור ליום פקודה

גדוד הר־הנגב משתייך לחטיבת נגבה ולאוגדת גלעד החדשה שהוקמה בעקבות המלחמה. זה הגדוד ה־19 שמוקם מתוך 25 גדודים שישתייכו לחטיבות האוגדה המכונות גם חטיבות דוד. המג"ד ענר, הזכיר לנו ביום הראשון לאימון שלגדוד יש שתי מטרות. הראשונה היא להוסיף כוח לוחם לצה"ל ולתרום להקלה בעומס המילואים הכבד; השנייה היא להיות כוח מגן במקרה של איום מתפרץ בגזרת מגורינו, הר־הנגב. בעתיד הלא־רחוק אמורים חיילי הגדוד לקבל לביתם נשק וציוד צבאי שיישארו אצלם באופן קבוע, שמורים בכספות, ליום פקודה.

לעובדה שרוב חיילי הגדוד הם תושבי הנגב המזרחי היה ערך מוסף באימון. בשיחות בינינו במהלך השבועיים עלו הרבה נושאים משותפים. בפלוגה שלי יש תושבים ממצפה־רמון, מדרשת בן־גוריון, ירוחם, שדה־בוקר ומרחב־עם. הפלוגה השנייה מורכבת מתושבי דימונה, ערד וגם מהפזורה הבדואית. את כולנו מעסיקות סוגיות אזוריות כמו עתיד הפזורה, מצבו של בית החולים סורוקה ופיתוח התעסוקה בנגב. לחיבור שנוצר בינינו באימון המשותף יש לא רק ערך צבאי אלא גם אזרחי. אנחנו חיים באותו חבל ארץ, וקיים סיכוי גבוה שניפגש לא רק במדים אלא גם בקניות בבאר־שבע או בהופעה במצפה־רמון.

את השבוע הראשון סיים הגדוד במסע רגלי בין קיבוץ ניר־עוז לרחבת המועצה האזורית אשכול, על רקע השדות הירוקים. בסיום המסע התקיים טקס הקמה מרגש עם המשפחות. בשם בני המשפחות דיברה תמר יוקל מירוחם, שבעלה הוא קצין אג"ם בגדוד, חתנה מפקד מחלקה, וגיסה בן ה־52 לוחם. "אני מאמינה שאצל חלק מהמשפחות הצעד התקבל באהדה, ואצל אחרות בצחוק מהול בהפתעה, אבל עכשיו ממרחק הזמן כולנו עומדים כאן ומצדיעים על הנחישות", אמרה יוקל. "גדוד הר־הנגב הוא עדות לכך שכשהלב במקום הנכון, הגיל הוא רק מספר".

לגדוד שלנו יש תאריכים לתעסוקה מבצעית בקיץ הקרוב, אבל באוגדה החדשה יש כמה גדודים שכבר ביצעו תעסוקה בשנה האחרונה. לא היה פשוט למלא שורות בגדוד הר־הנגב על בסיס תושבי האזור בלבד, ואחת הפלוגות בגדוד מורכבת מתושבי המרכז. השָליש של הגדוד, יואל רובין, שכני מירוחם, מספר שבעת הקמת הגדוד, לפני שנה, היו בו כשלושים חיילים בלבד. כעת יש בו כבר קרוב לשלוש־מאות. שיטת הגיוס, מספר רובין, הייתה דרך חבר־מביא־חבר וגם באמצעות ימי מיצוי שהתקיימו ברשויות המקומיות, בסיוע ראשי הרשויות. ליום מיצוי שהתקיים לאחרונה בדימונה הגיעו כמאתיים תושבים, ורבים מהם כבר השתתפו באימון.

אני כותב על הקמת הגדוד ועל האימון גם מהסיבה הזאת. השורות עדיין לא מלאות, ויש צורך בלוחמים נוספים. אם גם אתם מוכנים או רוצים להיכנס מתחת לאלונקה באחד הגדודים של אוגדת גלעד, יש לכם הזדמנות להיות חלק מאירוע היסטורי של הקמת אוגדה חדשה בצה"ל, לאחר יותר מארבעים שנה. מחכים לכם.