יש מאה ואחת סיבות טובות לתמוך בעסקת טראמפ לסיום המלחמה בעזה. יש גם מאה ואחת סיבות טובות להתנגד לה. השאלה המהותית היא מהו המבחן הראוי לעסקה כזו. חילוקי הדעות נובעים מחוסר ההסכמה לגבי המבחן המכריע.

יש מי ששחרור החטופים עומד בעיניהם מעל הכול. יש אחרים שחיסול חמאס הוא המבחן העליון בשבילם. יש שסבורים שאחרי שנתיים של מלחמה צה"ל עייף ומותש וחיילי המילואים לא יכולים להמשיך בסבבי הגיוס האינסופיים המתחייבים מהמשך המלחמה. אחרים בטוחים שהלחץ המדיני הבינלאומי מחייב הגעה להסכם.

אבל מעבר לטיעונים בעד ונגד קבלת העסקה וסיום המלחמה, צריך לזכור: עזה לא תוותר לנו. ברחנו ממנה יותר מפעם אחת והיא רדפה אחרינו. התנתקנו ממנה אבל היא לא חשבה לרגע להתנתק מאיתנו. גם כשהתכחשנו לה היא משכה בשולי שמלתנו והזכירה: היא שייכת לנו.

חבל עזה הוא חלק מארץ ישראל. זוהי עובדה מוחלטת. כך נברא העולם. השייכות של עזה לעם ישראל חקוקה בבריאה. לא אנחנו בחרנו בה ולא היא בחרה בנו. ואת העובדה הזו לא יוכל שום בן אנוש לשנות. לא הנשיא טראמפ, לא הנשיא מקרון, לא האו"ם ולא האיחוד האירופי, לא חמאס ולא העולם הערבי. אפילו לא אנחנו. כך ברא ריבונו של עולם את עולמו. ארץ ישראל נועדה לעם ישראל ועזה היא חלק ממנה.

כפי שדגים לא יכולים לחיות ביבשה, עזה לא יכולה לא להיות בידי עם ישראל. היא יכולה להיות בידי זרים, כובשים, משתלטים, מתיימרים, אבל רק באופן זמני. הזמניות הזו יכולה להמשך הרבה זמן, אפילו אלפיים שנה, אבל בסופו של דבר יש סדר בבריאה, ועד שלא יחזור כל דבר למקומו, המתחים יימשכו, הכאוס יתגבר, המלחמות יפרצו שוב ושוב, העולם לא יירגע והשקט לא ישרור.

מן ההכרה בדבר מהות הקשר בינינו ובין עזה צריך לבחון את העסקה. והשאלה העיקרית שצריכה להישאל היא: האם העסקה מקרבת אותנו למצב השלם או מרחיקה אותנו ממנו? ייתכן בהחלט שיש מקום לנסיגה, אבל רק במידה שהיא לצורך חזרה. לא כמטרה כשלעצמה. לא כשהיא בריחה והתכחשות.

עלינו להשתחרר מן האשליות. התוכנית ל"יום שאחרי" נקבעה מראש, ולא על ידינו. יש בורא לעולם. תוכניתו מחייבת את ריבונותו של עם ישראל בארץ ישראל כולה, כולל חבל עזה. קשה להאמין שחמאס יקבל באמת את תוכנית טראמפ. הוא מתוחכם מספיק לדעת כיצד להמשיך במריחות. אבל גם אם יקבל, אסור לנו להשלות את עצמנו שבכך סיימנו את הסיפור של עזה.

היינו קרובים מאוד לקיים את הייעוד שהוטל עלינו באשר לעזה, לחיסול חמאס והחלת ריבונות ישראלית בחבל עזה, כולל כל מה שכרוך בריבונות כזו. האמת היא שאפילו עכשיו אנחנו עדיין לא רחוקים מכך. ייתכן שסירובו של חמאס אפילו לרגיעה זמנית יכפה עלינו את הדבר.

כך או כך, יום אחד בעתיד נצטרך לבדוק היטב כיצד ידע צה"ל להוריד את הראש לשלטון האייתוללות באיראן ב־12 יום במרחק של אלפי קילומטרים, אך לא היה מסוגל לעשות זאת במשך שנתיים ארוכות ומדממות כאן אצלנו ברצועת עזה. כיצד צה"ל ידע להפיל את חיזבאללה על ברכיו בלבנון, אך לא היה מסוגל לעשות זאת לחמאס בעזה. זוהי תמיהה גדולה לא פחות מהתמיהה על ההפתעה שניחתה עלינו ב־7 באוקטובר.

אז כן, ייתכן שצריך לקבל כרגע את העסקה ולקוות שהיא תצא לפועל, אבל אסור לנו בשום אופן לשגות באשליות. עזה לא תניח לנו. היא תמשיך לרדוף אחרינו. היא תמשיך להזכיר לנו שלא נוכל להפקיר אותה בידי זרים. היא תמשיך לאתגר אותנו ולא לתת לנו מנוח. היא תמשיך לתבוע מאיתנו דם, יזע והרבה דמעות, עד שנקבל אותה עלינו.

יש רק סיום אחד לסיפור של עזה: ריבונות ישראלית.