קטאר אוהבת להציג את עצמה כמדינה ניטרלית המאירה פנים לעולם. היא מארחת מונדיאל נוצץ, קונה את דעת הקהל המערבית בערמות בלתי נגמרות של כסף, ומציעה את שירותיה האדיבים בתיווך בין אויבים. בפועל היא מתנהלת כמו חברת פרוטקשן: גובה דמי חסות כדי "לשמור עליך" מפני הנזק שהיא עצמה מחוללת.
הכסף שלה מעוור עיני פיקחים, השוכחים שהיא שותפה אידאולוגית לאחים המוסלמים. קטאר מנהלת את מפעל ייצור האנטישמיות הגדול בעולם באמצעות קונצרן אל־ג'זירה שמעצב את התודעה של רוב העולם הערבי, ומעניקה חסות והגנה לראשי ארגון הטרור הרצחני חמאס. התקיפה הישראלית השבוע היא איתות חד וברור: אי אפשר להמשיך לרקוד על כל החתונות.
הפעולה הישראלית נגד בכירי חמאס לא קורעת את המסכה מעל קטאר, כי אי אפשר לקרוע מסכה מעל מדינה שארה"ב מושקעת בה עד צוואר, ושהנשיא טראמפ הסכים לקבל ממנה ממנה אייר פורס 1 מזהב. אבל היא כן מייצרת הצהרה ברורה: אתם לא יכולים להחזיק לנצח את שני הקצוות. מבחינה מבצעית זהו איתות חשוב, המבהיר כי לישראל יש אורך נשימה ואורך זרוע גם מול החסות הקטארית. מבחינה מוסרית זוהי הצהרה שמי שמעניק מקלט לראשי ארגון רצחני, נושא באחריות לא פחות מהם.