"לייצר קיבוץ שלא שוקע בעבר הקשה": קול של תקווה מנחל עוז

מי שמחפש תמונות ניצחון מהמלחמה בעזה או לפחות תמונות של תקווה, יכול היה למצוא כמה כאלה ביום שני האחרון בקיבוץ נחל־עוז. התמונה הראשונה הייתה בדרך לקיבוץ. חומת המגן הגדולה שהוצבה שם לפני למעלה משנתיים וחצי, הוסרה על ידי מנופים של צה"ל במהלך היום. הסיבה להצבת החומה בפברואר 2023 הייתה חשש מירי טילי נ"ט על כביש הגישה לקיבוץ. כעת צה"ל שולט על "רכס השבעים" ברצועה, הרכס ששולט על כביש הגישה הראשי לנחל־עוז. כל עוד צה"ל נמצא שם, אין חשש לירי ואין צורך בחומה.

אחרי הסרת החומה, בסוף החודש ייפתח מחדש גם הכביש לקיבוץ שנחסם לסירוגין כבר חמש שנים. מדובר בקצה המערבי של כביש הרוחב 25, שמתחיל בגבול רצועת עזה ומסתיים בצומת הערבה. בשנים האחרונות הנסיעה לקיבוץ נעשתה רק בכביש עוקף שנסלל לפני 15 שנים, לאחר שטיל נ"ט פגע באוטובוס תלמידים סמוך לצומת סעד והרג את הנער דניאל ויפליך בן ה־16.

אבל חוץ מהסרת החומות ופתיחת הכביש, היו עוד הרבה תמונות של תקווה בנחל־עוז ביום שני. על מדשאות הקיבוץ ראיתי עשרות ילדים משחקים, מחזה שלא נראה שם כבר שנתיים. לראשונה מאז שבעה באוקטובר נפתחו השבוע מחדש בנחל־עוז מעונות יום, גן רב־גילאי, וגם מסגרת לשעות אחר הצהריים. ב־1 בספטמבר אשתקד היו רק שמונה ילדים בקיבוץ; השבוע היו כבר 60 ילדים. מראה הילדים על הדשא הזכיר לי את נבואת הנחמה של זכריה על הילדים ברחובות ירושלים.

חציתי את הדשא הגדול אל עבר המבנה של המכינה הקדם־צבאית "מיתרים לכיש", שפתחה באותו יום שנת לימודים חדשה עם 41 חניכים. בפינת בית המדרש של המכינה פגשתי את אסתי וייסמן, המנהלנית של המכינה. וייסמן הגיעה עם בן־זוגה לנחל־עוז לפני שנה מקיבוץ כברי, במסגרת שנת שירות של גמלאים. היא סבתא לשבעה נכדים ובימים אלו מתחילה שנה שנייה בנחל־עוז, הפעם כמנהלנית בשכר. שכר מינימום, היא מדגישה בחיוך.

מהמכינה המשכתי לחדר האוכל, לפגישה עם יו"ר המזכירות של הקיבוץ, אילן מורג. ליד הכניסה לחדר האוכל נראו עשרות כיסאות פלסטיק, ערוכים לאזכרה. מורג הסביר שהאזכרה היא לחבר קיבוץ שנפטר ממחלה. גם אזכרה היא חלק מהנורמליות של חיי קיבוץ. בתוך חדר האוכל המחודש הראה לי מורג בהתרגשות תמונה שצולמה שם שעתיים קודם לכן, כאשר עשרות חברי קיבוץ וילדיהם אכלו שם ארוחת צהריים. כדי להבין את גודל המאורע צריך לדעת שחדר האוכל של נחל־עוז נסגר לפני עשר שנים, והארוחות בו חודשו רק לפני כחצי שנה.

ועדיין צריך להבהיר: התמונה בנחל־עוז מורכבת. 16 מתושבי הקיבוץ נהרגו במתקפת חמאס, שמונה נחטפו ומתוכם נותרו שניים בעזה – עומרי מירן, וסטודנט מטנזניה בשם ג'ושוע לואיטו מולל, שנרצח וגופתו נחטפה. נכון לשבוע זה, רק ארבעים ממשפחות הקיבוץ חזרו לגור בו. גם עם עשר המשפחות שצפויות לחזור בחודש הקרוב, אחוז השבים יגיע לפחות ממחצית מאלה שגרו כאן ב־6 באוקטובר 2023. כעשרים וחמש משפחות מהקיבוץ מתגוררות במשמר־העמק. עוד 15 מהמשפחות המבוגרות נמצאות עדיין במגדלי הים התיכון בבת־ים, ועוד עשרות משפחות מפוזרות ברחבי הארץ. אף שהמדינה קבעה שאין מניעה ביטחונית להתגורר בקיבוץ, והגדירה את סוף אוגוסט כתאריך היעד לשיבה, יש קבוצה לא קטנה של משפחות שמסרבות לשוב לבתיהן ואף עתרה לבג"ץ בבקשה לבטל את החלטת הממשלה, אך עתירתן נדחתה.

שדר של חזרה לנורמליות

אילן מורג ואשתו אורלי חזרו לקיבוץ כבר בפברואר 2024, ובמשך חצי שנה התגוררו בנחל־עוז לבדם. בקיץ שעבר חזרה לקיבוץ גם בתם דפנה עם בעלה וארבעת ילדיהם, ואחר כך הצטרפו כמה משפחות נוספות. בשנה האחרונה הם היו רק עשר משפחות בקיבוץ, ויחד עם חברי המכינה ושני זוגות גמלאים בשנת שירות, עסקו בשיקום הפיזי של המקום.

מורג התרגש ושמח השבוע מפירוק החומות ומפתיחת הכביש הצפויה. הוא רואה במהלכים הללו שדר של חזרה לנורמליות בנחל־עוז. עם זאת, הוא מודה שעדיין קיים חשש שצה"ל ייסוג מרכס השבעים ברצועה, השולט על הכביש. מורג מבין את החברים שעדיין לא חשים תחושת ביטחון מספקת לשוב לקיבוץ, ומזכיר שגם המלחמה הנמשכת בעזה מקשה על שגרת החיים בנחל־עוז. ועם זאת, הוא אינו מזדהה עם קבוצת המשפחות שעתרה נגד השיבה לקיבוץ, ומודה שהמחלוקת מפלגת את הקהילה. "מהניסיון שלנו, ולאור המשבר שקרה בקיבוץ אחרי מבצע צוק איתן, ההערכה היא שבין 20 ל־30 אחוז מהמשפחות לא יחזרו".

ההיסטוריה של נחל־עוז מלמדת שהקיבוץ הזה גם יודע לצמוח ממשברים ולקלוט חברים חדשים, ויש כבר כמה תוכניות ארוכות־טווח לקליטה. מתוכננת בנייה של 22 יחידות דיור, מתוכן עשר יחידות מיועדות לשכירות זמנית עבור משפחות המעוניינות לבחון הצטרפות לקיבוץ. במקביל הוקם השבוע בקיבוץ גרעין נח"ל חדש, ואחרי החגים אמור להיקלט גם "גרעין עוגן", של צעירים אחרי צבא ולימודים.

מורג, 64, מכהן שמונה חודשים בסך הכול בתפקיד יו"ר המזכירות. הוא בעלים של חברת "דונג מערכות", שעוסקת באפיון מבנים לבנייה ותכנון תקשורת. לנחל־עוז הוא הגיע עם אשתו מהצפון בשנת 2014, שבוע לפני מבצע צוק איתן. בתחילת שנות השמונים הם הקימו את מצפה־אבירים בגליל המערבי. "גרנו שם בקרוון של 42 מטר רבוע, והיינו התנחלות בגליל. אחרי 24 שנים, כשהיישוב הזדקן ולא צמח דמוגרפית, עברנו לכפר־ורדים".

בשנת 2014 הם החליטו להדרים בעקבות ילדיהם שבגרו ועברו לדרום. "אמרנו שאם כבר דרום, אז באזור העוטף כדי לעשות משהו עם נשמה. לנחל־עוז הגענו כי היה שלט בכיכר של סעד שהזמין להתקשר כי יש פה מקום לגור".

העשייה החברתית של מורג ומשפחתו בנחל־עוז מחזירה אותו לאתגרי החלוציות שחווה לפני ארבעים שנה במצפה־אבירים. הוא חולק שבחים למנהלת תקומה, שמקדמת את השיקום ואת השיבה. "קיבלנו תקציבים יפים מאוד לשיקום ולצמיחה דמוגרפית. אומנם לקח למדינה זמן להגיב, אבל היא התעשתה ונתנה מענה למה שנדרש. אנחנו עומדים בפני שנה מאתגרת. המטרה היא לייצר קיבוץ שלא שוקע בעברו הקשה, אלא מביט קדימה וצומח".