מזימת החטיפה סוכלה, אבל בצה"ל יצטרכו לבדוק מדוע המנהרה לא הושמדה

האירוע הזה היה יכול להסתיים בתוצאה קשה הרבה יותר, שהייתה משפיעה על כל תוכניות הלחימה של ישראל ועל המשא ומתן לשחרור החטופים. ואולם לוחמי חטיבת כפיר, בשיתוף כוחות שריון ואוויר, הצליחו לסכל בקרב גבורה שלשום את מתקפתם של 15 מחבלי חמאס. המחבלים יצאו ממנהרה סמוך למתחם שהלוחמים שהו בו, והתכוונו לבצע גם פעולת חטיפה. בתקרית נפצעו שלושה לוחמים, אחד באורח קשה ושניים קל. אף שמחבלים רבים חוסלו והשאר הונסו, תהיות לא מעטות עולות מהאירוע. העיקרית שבהן היא כיצד הקים צה"ל מגנן עם כוחות רבים בפאתי חאן־יונס, אך לא השכיל להשמיד את המנהרה ששכנה במרחק עשרות מטרים בלבד, והייתה ידועה ומוכרת.

בחטיבת כפיר אומרים כי היה ידוע להם על קיומו של תוואי תת־קרקעי שם, אך נאמר להם שהוא נוטרל בידי יחידת יהל"ם לפני כחודשיים. ממידע שהגיע למקור ראשון ונחשף כעת לראשונה עולה כי בתחקיר הראשוני בעקבות האירוע עלה כי כוח של יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות אכן נכנס למנהרה. הלוחמים בחנו את התוואי במשך כמה עשרות מטרים עד נקודה מסוימת, ואז קיבלו הוראה לחדול. הלוחמים הונחו רק לנטרל את תוואי המנהרה עד לשם - לחסום את התוואי שנחקר ואת פתח היציאה - ולא להשמיד את המנהרה כולה.

במפות הייעודיות עודכן כי התוואי נוטרל, ללא ציון העובדה שחלק ממנו נותר פעיל, עניין שהיה מחייב תשומת לב יתרה מצד הכוחות בשטח. בעקבות זאת, לוחמי חטיבת כפיר שפעלו במרחב לא ידעו כי המנהרה ניתנת לשיקום ולא הקדישו לה משאבים ומארבים.

על פי הערכת גורמי צבא, חמאס הצליח לשקם את היציאה התת־קרקעית בתוך שבועות ספורים ולפתוח פיר חדש, סמוך לפתח המקורי. מהפתח הזה יצאו המחבלים שלשום.

המגנן שבו שהו הכוחות נמצא על ציר טנצ'ר, שמדי יום חולפות בו משאיות סיוע הומניטרי, כלי רכב ואזרחים המגיעים ממעבר כרם־שלום. גדוד 74 היה אחראי על הגזרה, ובהתאם להערכות הוצבו מארבים מפני אפשרות של חדירה או תקיפה שתתבסס על סמיכות הכוחות לציר. ביום שלישי, יממה לפני המתקפה, האחריות על הגזרה הועברה לידי סיירת חרוב. בגדוד 74 לא עדכנו את מחליפיהם על המארבים ואמצעי הזהירות שהוצבו קודם לכן, ואלה הופסקו עם החילופים.

ביום רביעי לפנות בוקר, שעות ספורות לפני שמחבלי חמאס יצאו מהפיר, קצין המודיעין של חטיבת כפיר שם לב לחסרונם של המארבים וביקש לחדש אותם. יחד עם אמצעים נוספים, החיילים באותו מארב זיהו את המחבלים דקה לפני פתיחת הקרב. ההתרעה המהירה אפשרה ללוחמים להתעורר משנתם ולהתארגן לקרב, וחוללה שינוי מכריע בתוצאות ההיתקלות.

מהתיאור שהוצג כאן עולות כמה שאלות: למה הוחלט על נטרול נקודתי בלבד של התוואי ולא על השמדתו המלאה? מדוע לא צוין שחלקים מהתוואי התת־קרקעי עדיין פעילים? מהו נוהל העברת מידע בין יחידות שונות (למשל בין יהל"ם לחטיבת כפיר) בנוגע למצבו של תוואי תת־קרקעי, והאם במקרה זה הנוהל לא יושם כראוי? מי נושא באחריות לכך שההנחיה להציב מארבים ליד המגנן בציר טנצ'ר לא הועברה בין הגדודים, וכיצד מתכוון צה"ל למנוע הישנות מחדל דומה? כיצד מעריך צה"ל את יכולות השיקום של חמאס בתוואים תת־קרקעיים שכבר טופלו?