כדי לסייע לחיילים להתמודד: אגף השיקום מעבה את מערכי בריאות הנפש

ראש מטה אגף כוח אדם בצה"ל תא"ל אמיר ודמני חשף השבוע בדיון בוועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל כי מתחילת השנה ספר צה"ל 16 מקרי אובדנות בקרב חיילים בשירות סדיר ומילואים. בדיון שנערך בעקבות ריבוי המקרים שפורסמו בשבועות האחרונים התיר צה"ל לחשוף את המספרים הנוכחיים אף שהמדיניות הקבועה שלו היא לפרסם אותם רק בסוף השבוע הקלנדרית.

מכיוון שכעת אמצע השנה קשה לערוך השוואה מלאה לשנים עברו, אך בכל זאת ראוי לציין כי הנתון השנה עודנו נמוך משנת 2024, כשאז נספרו 21 מקרי אובדנות, וגם עודנו נמוך מ־17 מקרים דומים בשנת 2023. עם זאת, בהשוואה רחבה המספר הנוכחי עומד על הממוצע הרב־שנתי, ומשמעות הדבר שייתכן שבהמשך הוא יעלה עליו. מהנתונים עולה עוד כי עיקר העלייה נרשמה בקרב חיילי המילואים, בעוד ששיעור האובדנות בקרב חיילי הסדיר נותר דומה לשנים עברו. בצבא טוענים, בין היתר, כי הריבוי במקרים נובע גם מגיוסם של מאות אלפי חיילי מילואים בשנה הנוכחית, שנשלחו לשירות ארוך במשימות מבצעיות עצימות ומתישות.

תחום בריאות הנפש מקבל בצה"ל ובמערכת הביטחון בכלל תשומת לב רבה בשנים האחרונות, כולל במסגרת רפורמת "נפש אחת" שיצאה לדרך ב־2021. עם פרוץ המלחמה הבינו ראשי הצבא שיש להשקיע משאבים ותשומות ניכרים לתחום, עקב העומס על העורף והחיילים גם יחד, המראות הקשים, הלחימה הרבה ועוד.

לפי נתונים שהגיעו למקור ראשון, באגף השיקום במשרד הביטחון הכירו מאז תחילת המלחמה למעלה מ־19 אלף נכי צה"ל, ומעל עשרת אלפים מהם סובלים מפגיעות נפשיות, לעיתים בנוסף לפציעות פיזיות. כדי להבין את גודל הנתון, צריך לציין שערב המלחמה טיפל צה"ל ב־11 אלף נכים מוכרים עם פגיעות נפש מכל מערכות ישראל. המודעות הגוברת לתחום גם הגדילה את מספר בקשות ההכרה עקב מקרים משנים שקדמו למלחמה, כך שמספר נכי צה"ל שקיבלו הכרה על רקע נפשי עומד כעת על 26 אלף איש.

סימנים מעידים למחשבות אובדניות:

• נסיגה חברתית, התבודדות, שינויים בהרגלי השינה והתיאבון

• שימוש מופרז בסמים או אלכוהול, לצד נטילת סיכונים מיותרים

• אמירות ישירות

• שינויים קיצוניים במצב הרוח: דיכאון, חרדה או חוסר תקווה

עם זאת, בשבועות האחרונים פורסמו רצף מקרי אובדנות של משוחררים טריים וחיילי מילואים, ובמקביל גברו הטענות בארץ שמערכות הבירוקרטיה הצבאיות מפקירות את החיילים ולא מטפלות כראוי בתופעה. ערב הרפורמה ב־2021 העסיק אגף השיקום 250 עובדים סוציאליים, ומאז גויסו עוד כ־200. תקציבו הכולל של אגף השיקום גדל מ־3.8 מיליארד שקלים ב־2020 ל־5.5 מיליארד שקל ב־2023.

אך למרות הגדלת התקציב, אומרת בכירה באגף השיקום, "היחס בין מספר העובדים הסוציאליים למטופלים עומד על 1 ל־750. בתחומים נוספים היחס נמוך עוד יותר, וזה מאתגר מאוד לתת יחס אישי ככה ולשמור על קשר עם הפצועים הרבים". ובכל זאת, לנפגעי המלחמה הנוכחית הוקצו משאבים גדולים יותר. "את פצועי מלחמת חרבות ברזל הגדרנו בתקנים נפרדים, וביחס של 1 ל־250 עובדים, אך איני יודעת כמה זמן נוכל להמשיך כך ללא תוספת משמעותית בתקנים", ציינה עוד הבכירה.

ההערכות של אגף השיקום בתום חצי שנה של מלחמה היו שעד שנת 2030 יטפל הצבא ב־100 אלף נכי צה"ל. "כעת אנו מבינים שנגיע למספר הזה כבר ב־2028, ומחציתם יתמודדו עם פגיעה נפשית. במצב הנוכחי לא נוכל להתמודד עם זה, והיינו רוצים להגדיל את כוח האדם – אבל זה אתגר לאומי, ולא רק בעיה שלנו", מסבירה הבכירה. הדברים לא נופלים על אוזניים ערלות, שכן תקציב האגף גדל גם השנה ועלה ל־8 מיליארד שקלים – כפול מהיקפו לפני חמש השנים. באגף מציינים כי "אנו מעריכים שהוא יגדל גם בשנת התקציב הבאה".

שינוי בגישה המקצועית

בתחילת המלחמה החליט אגף השיקום בראשות לימור לוריא להגדיר מדיניות טיפול חדשה: שיקום לפני בירוקרטיה. משמעות הדבר הייתה שקודם העניק האגף טיפולים לפונים אליו, ורק לאחר מכן החל את התהליך הארוך להכרה – שבמהלך השנים עיכב מאוד את הטיפול עד לקבלת הכרה רשמית וקביעת אחוזי נכות. "המשכנו במדיניות הזאת מאז", ציינה הבכירה באגף, "הבנו שזה כמו חמצן לאנשים שחייהם התהפכו ברגע. זו החלטה עקרונית שאנו עומדים מאחורה מול משרד האוצר וגורמים אחרים, כי הטיפול בסופו של דבר הוא החלק החשוב ביותר במה שאנו עושים כאן".

למרות הכוונות הטובות, נראה שהמדיניות החדשה לא פתרה את בעיות הבירוקרטיה. כך למשל, האגף אינו אחראי לטיפול בחיילים הסדירים, וכל מקרי האובדנות האחרונים של חיילים משוחררים, למעט אחד, היו אנשים שכלל לא פנו לקבלת סיוע. "אין לנו יכולת לדעת על המצוקה שלהם, כי הם לא ביקשו עזרה והכרה אחרי שהשתחררו הביתה. זה מה שהכי מלחיץ אותנו", אומרים באגף, "כשם שרופא לא יודע לספק מרשם לחולה שאינו נבדק אצלו, כך גם אנחנו יודעים לתת טיפול רק למי שביקש מאיתנו סיוע".

אחת הבעיות שמונעות בקשת עזרה היא חוסר מודעות. חיילים משוחררים וגם אנשי מילואים חוזרים לאזרחות אחרי תקופת לחימה ארוכה וחוויות קשות, ולא מודעים לכך שהם זכאים לטיפולים ולסיוע. לכן אגף השיקום פתח באחרונה בקמפיין נרחב בכלי התקשורת במטרה להעלות את המודעות לנושא ולנרמל את הצורך בעזרה.

שינוי נוסף חל גם בתפיסה המקצועית ביחס לאובדנות: אם בעבר החשיבה הייתה שאסור להזכיר כלל את המילה "אובדנות", היום מומחים סבורים שצריך לדבר על התופעה ולהעלות את המודעות אליה. הדגש, עם זאת, הוא לאופן ההצגה של הנושא: בלי תיאורים גרפיים, תוך הצגת המורכבות, ולא לייחס את המניעים למעשים בעילה בודדת כמו קשיי המלחמה. בנוסף, מציעים המונחים, יש לתת לציבור גם תקווה להצלחת הטיפולים והסיוע, ולפרסם דרכי תקשורת למוקדי העזרה הנפשית. "אנחנו צריכים להגיד לאנשים שאם יש להם מחשבות אובדניות, עליהם להתקשר אלינו", מסבירים באגף, "אנחנו פונים במכוון לבני המשפחה, ומבינים שהקהילה מסביב – המשפחות, החברים ועוד – צריכה לשים לב לסימנים המקדימים ולהציע עזרה".

מערכי טיפול נפשי בצה"ל

• קו סיוע נפשי לחיילים בסדיר ובמילואים, פעיל 24/76690*, שלוחה 4

• היחידה לתגובות קרב לחיילים משוחררים 03-6401400

• מכון משפחת הקבע לחיילים בשירות קבע, החל מהשנה השלישית 9929*

• קו התמיכה הנפשית "נפש אחת", פעיל 24/7 8944*

בעיה נוספת בתהליך היא האופן שבו חשים המתייצבים בוועדות המקצועיות. "הרבה פעמים מבלבלים בין הכרה להוקרה. מגיע חייל לוועדה ומחכה לקבל חותמת רשמית שנלחם ועבר חוויות קשות, אך יושבים לפניו רופאים שמסתכלים על התחום בצורה ברורה ונוהגים בהתאם לכללים שמתמחרים כל פציעה לפי אחוזי נכות. כל העסק הוא מאוד שחור־לבן. אבל המסר שלנו הוא שצריך לשים את המספרים האלה בצד ולהתמקד בשיקום. אנחנו ניתן לאנשים האלה את כל מה שהם צריכים מבחינה כספית ורפואית כדי לחזור לחיים. הכי חשוב לא לשמור את הקשיים בבטן ולא להתבייש. גם בני משפחה מודאגים צריכים לעודד את האנשים לא להתמודד לבד ולפנות לעזרה".

אף שבצה"ל לפי שעה לא מתייחסים לתופעה כאל "גל", המחייב תופעות כגון חקיינות והאצה בקצב, יש הבנה בקרב דרגים בכירים בצה"ל כי סביר להניח שבעתיד הקרוב תהיה עלייה בצריכת שירותי בריאות הנפש. כך, גם אם בצבא סבורים שכלל המקרים האחרונים לא קשורים זה לזה, הנחת העבודה היא שהתקדמות המלחמה ואף סיומה יאיצו תהליכים של קשיים נפשיים. "אנו ממשיכים לעקוב ולפעול באופן סדור למניעת אובדנות", אומרים בצבא.

השחיקה שחווים החיילים, מסבירים בצה"ל, היא לרוב לא גורם ישיר לתופעות אובדניות, אלא עלולה לשמש כזרז למקרים של תחלואה נפשית שהייתה קיימת קודם לכן, כגון דיכאון, חרדה או פוסט־טראומה. לכן הנהיג צה"ל מתחילת המלחמה תוכניות הכנה מנטלית ללחימה לצד סדנאות של עיבוד חוויות הקרב, שמטרתן לטפל בשחיקה ובתופעות הנלוות אליה. מערך קציני בריאות הנפש בשטח תוחזק, ואנשי מקצוע אף נכנסו לרצועת עזה כדי לשוחח עם החיילים שם.