בעת כתיבת שורות אלה טרם התקבלה החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני בעניין המהלכים הבאים של ישראל ברצועת עזה. התנהלות חמאס במשא ומתן, לצד ההערכה כי הוא לא צפוי להגמיש את עמדותיו, הסירו מעל שולחן הדיונים את חלופת המשא ומתן - שמלכתחילה לא הבטיחה מענה לכל מטרות המלחמה. את מקומה תפסו החלופות הצבאיות: כיתור והתשה או כיבוש מלא.

לכל אחת מהן מאזן מעורב של יתרונות וחסרונות. יתרונה המרכזי של חלופת הכיתור נובע מכך שהחיכוך שהיא מחייבת בין כוחותינו לאוכלוסייה האזרחית אינו גבוה כמו בחלופת הכיבוש. גם הפעלת האש ממוקדת ומדויקת בהשוואה אליה. בתנאים אלה הסיכונים לחיילינו ולחטופים נמוכים יותר. כך גם באשר להתרחשותם של אירועים עם פגיעה נרחבת באוכלוסייה.

בנוסף, סדר הכוחות שנדרש לפעילות בחלופה הזו קטן משמעותית מזה הנחוץ לכיבוש. מבחינת צה"ל זהו יתרון לא מבוטל, לנוכח השחיקה בכוחות הסדירים ובמערך המילואים, וגם לאור ההכרח לשמר כוחות לזירות הפעולה האחרות. יתרון נוסף של חלופת הכיתור הוא שאפשר לראותה כשלב זמני בדרך לכיבוש, ושהיא לא סותרת אותו.

מול היתרונות הללו ניצבים חסרונותיו העיקריים של הכיתור: הזמן ותוחלת ההישג. כדי להשיג השפעה בשיטה הזו יידרש זמן ממושך. גם אז התוצאה עלולה להיות מוגבלת למדי, ותחייב ממילא את מהלך הכיבוש. גם חמאס, שבחלופה הזאת יעמוד תחת פחות לחץ, לא ישקוט על שמריו. יש להניח כי הוא יתכנן ויבצע פעולות לתקיפת לוחמינו, לפגיעה במורל בעורף ולהעלאת המחיר המדיני. ההתשה שהחלופה הזו מכוונת אליה יכולה לפעול על שני הצדדים.

לעומת זאת, יתרונה הגדול של חלופת הכיבוש הוא במסר החד שהיא מעבירה: לא עוד צעדי ביניים ומנוף להפעלת לחץ, אלא מהלך שיסיים את שלטון חמאס - ושהדרך היחידה של המחבלים לצאת ממנו בחיים היא כניעה ושחרור חטופים. בדרך הפעולה הזו, עוצמת ההרס במה שנשאר מהעיר עזה לא יותיר עוד תקווה לשיקום. חסרונה של חלופת הכיבוש, מלבד העומס שהיא תטיל על כוחות צה"ל, טמון בסיכונים הגבוהים לכוחותינו ולחטופים, וכן במחיריה בזירה המדינית.

בלי להמעיט בסיכונים, בחיכוך עם האוכלוסייה האזרחית יש גם יתרונות - החל בתקיעת טריז בינה ובין חמאס, דרך השגת מודיעין שיוכל לסייע במאמצי הלחימה ובשבירת חמאס, וכלה בהזדמנויות מבצעיות שיכולות להיווצר כתוצאה מהדינמיקה בשטח, כולל בעניין החטופים.

בשתי החלופות ישראל תידרש לפתרונות הומניטריים לאוכלוסייה האזרחית, אף שברור שחלופת הכיבוש מקרבת אותה לפתרון של ממשל צבאי, לפחות באופן זמני.

ביצוע מדורג של חלופת הכיבוש - העיר עזה תחילה, ואחר כך מחנות המרכז - אומנם עשוי להפחית את העומס על כוחות צה"ל ולצמצם סיכונים לחטופים שימולטו מבעוד מועד על ידי המחבלים, אך לצד זאת הוא ישאיר לחמאס אזורי מקלט ויביא לעצירה ולדיון מחודש בישראל לפני שלב הכיבוש של מחנות המרכז. כך הוא לא רק יאריך את משך הלחימה, אלא גם יאפשר למנהיגי חמאס להניח שהמהלך בעיר עזה איננו סוף פסוק מבחינתם.

הכרעתו של הקבינט גם בפעם הזו היא גורלית, לנוכח המחירים הכבדים שעשויים להיות לכל הכרעה, ומשום שהיא תקבע את אופי היחסים של ישראל עם האזור הזה לדורות הבאים. לכן המלצה מבוססת למקבלי ההחלטות יכולה להינתן רק מתוך בקיאות בתמונת המצב ולאחר ניתוח מעמיק של מכלול השיקולים והאפשרויות. זה בדיוק מה שצריך לקרות ליד שולחן הקבינט, אך לא פעם נעדר מהשיח הציבורי במחוזותינו.

את קיומם של הבדלי עמדות בנושא הזה בין הדרג הצבאי למדיני, כפי שדווח השבוע באמצעי התקשורת בישראל, יש לראות דווקא בחיוב. כך יגדלו הסיכויים לקיומו של דיון נוקב ומעמיק, כפי שאומנם מתחייב בעניין כזה. יש לצפות בסיומו להתייצבות מלוכדת של הדרג המדיני והצבאי סביב כל חלופה שתיבחר. התייצבות כזו חיונית כדי לחזק את רוחם וביטחונם של המפקדים והחיילים בשטח, וגם את חוסנו של הציבור כולו.

הפתרון בלבנון לא מתאים לבעיית עזה

בפנייה פומבית לאזרחי ישראל לפני שבוע הציע ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי בממשל ביידן, להגיע להסכם שבו חמאס יעביר את השליטה המנהלית בעזה לגוף פלסטיני שנתמך בידי מדינות האזור, והקהילה הבינלאומית תסייע בשיקום עזה. זהו מרכיב אחד בהצעתו, שאמור לכאורה לאפשר לישראל להשיג את מיטוט שלטון חמאס וגם לפתור את אתגר שיקומה של עזה ההרוסה.

מי שעוקב אחר עמדות בכירי חמאס יודע כי רעיון הוויתור על השלטון האזרחי עלה לא פעם מבין שורות הארגון. שם יודעים היטב כי כל עוד חמאס יישאר גורם הכוח החזק ברצועה, על פיו יישק דבר - תהא אשר תהא זהותו או הגדרתו של הגוף השלטוני. במצב כזה חמאס לא רק ימשיך להתעצם צבאית, תוך ניצול מאמצי השיקום, אלא שישראל תוגבל בפעילותה נגדו כדי לא למוטט את השלטון החדש ולא להפריע לשיקום.

"האסטרטגיה של ישראל בלבנון – פעילות לשם מניעת העברת נשק לחיזבאללה – יכולה להיות מיושמת גם בעזה", טען סאליבן במאמרו. על כך יש להשיב: ראשית, הזמן שחלף מאז שסיימנו את הלחימה בלבנון קצר מכדי להסיק מסקנות באשר ליעילותו של הפתרון הזה, אפילו בגזרה זו. ההתפתחויות מותירות רושם חיובי, אך כדי להעריך את מידת הצלחתו של ההסדר בצפון נדרשת פרספקטיבה ארוכה יותר.

שנית, חיזבאללה בלבנון אינו חמאס בעזה. חיזבאללה איננו הריבון, והוא אפילו נמצא בעימות עם הריבון דהיום. בנוסף, עמדת המיקוח של חיזבאללה לגבי ההסדר בלבנון לא דומה לזו של חמאס כשבידיו נמצאים החטופים, ולכן אין להניח כי ניתן להביא לתנאים דומים.

דרישותיו של חמאס ומנגנון היישום שהוא מתעקש עליו נועדו להכשיל רעיונות מהסוג של סאליבן. ההנחה הבסיסית של חמאס היא שישראל ושותפותיה זוממות לפעול באופן שהציע סאליבן, ולכן מתעקשים שם על מנגנון יישום מרובה שלבים, התניות ושחקנים, שיכבול את ידיה של ישראל ושיותיר בידי ארגון הטרור קלפי מיקוח עד שהיישום יגיע לנקודת אל־חזור.

ההבדל האחרון: חיזבאללה – עם כל מעלליו – לא עולל טבח כמו זה של 7 באוקטובר. ישראל לא תוכל להניח למבצעי הטבח הזה להישאר גורם כוח מרכזי ברצועה. התמונה של עזה ביום שאחרי המלחמה תצטרך להוריד את החשק לכל מי שיחשוב בעתיד לחקות את מתקפת חמאס.