"זאת מלחמת התמדה ואנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה"

כוחות אוגדות 99 ו-162 ממשיכים לפעול בצפון רצועת עזה, בדגש על בית חאנון, במטרה לאתר ולהשמיד את אחרוני קיני הטרור והתשתיות של חמאס במקום, מי שמופקדים על המשימה בין היתר הם לוחמי חטיבת גבעתי שמאז תחילת המלחמה כמעט ולא יצאו מרצועת עזה וממשיכים להילחם שם בגבורה גם היום.

"זו לא מלחמה רגילה", אומר קצין בכיר בחטיבה הסגולה, "האתגר המרכזי פה הוא ההתמדה. יש לנו אויב שאפשר להתייאש מול ההתמדה שלו. אתה מסתכל ואומר: זה לא רציונלי מה שקורה כאן, איך הוא עוד לא נכנע למול העוצמות שאנחנו מפעילים עליו? אבל אני אומר לחיילים שלי שזאת מלחמת התמדה ואנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה, זה קשה אבל אנחנו ננצח, וננצח רק אם נקפיד על דבר אחד שאני חושב שעושים פה נהדר - להתמיד בסטנדרט המבצעי הגבוה. יש פה אנשים שמקפידים על הסטנדרט המבצעי וגם לומדים ומביאים פתרונות מדהימים", הוא אומר.

"החיכוך, הברק בעיניים, הרצון לנצח ולהביא תוצאות ולהתקדם קדימה - יצרו פה דברים שאני אומר לך, אין אותם באף מקום בצבא. זה פלא. זר לא יבין זאת. אלה אותם אנשים כבר שנה ושמונה חודשים שנלחמים פה. יש חיילים שעשו מסלול של שנה וחודשיים בסיירת, סיימו, עלו ללוחמים, וזה מה שהם עושים מאז. זה נס שקורה בזכות זה שחינכנו אותם לציונות, למורשת ולהיסטוריה של עם ישראל. אחרת, זה לא היה מחזיק מול הקושי שיש פה".

אחד האתגרים הכי גדולים במלחמה, כפי שאמר הקצין הבכיר, הוא לשמור על הסטנדרט המבצעי הגבוה, בעיקר אל מול השחיקה הטבעית שחיילים חווים בזמן המלחמה. "רוב הצוותים חוו פה אירועים מבצעיים, חלקם עם נפגעים, וזה אוטומטית מכניס אותם למתח מבצעי גבוה ולהבנה מה זו מלחמה. יש פה אתגר מנטלי עצום, ואנחנו, המפקדים, עוסקים בזה ומדברים על הרוח ועל חשיבות המשימה, דואגים לרענן את האנשים ולהוציא אותם מתי שמתאפשר בסבבים מעזה - צוות יוצא וצוות נכנס בסופי שבוע, כדי לייצר משהו נורמלי".

"זה אתגר לא פחות גדול גם למפקדים. אני רואה מפקדי פלגות ומפק"צים תחתיי - שלפני המלחמה היה להם זמן חופשי בחיים, הם היו שולחים את הצוות לעשות איזו משימה ועוסקים בענייניהם, ועכשיו הם חיים 24 שעות ביממה עם הצוות בנמ"ר או במבנה. זה אתגר מנטלי עצום, שנמשך שנה וארבעה חודשים בכל תפקיד. מתמודדים עם זה, והם מפתיעים את עצמם ביכולות. כשאתה מאמין במה שאתה עושה, ומבין את הערכיות וחושב על החטופים, אתה מגלה שיש לך את הכוחות".

יש שיח ער כעת בחברה הישראלית על המחיר הנפשי שהלוחמים משלמים.

אנחנו ערים לדברים האלה, מודעים לזה ומטפלים בזה. להתעלם מהבעיה זה לא הפתרון. בחטיבת גבעתי, שהייתה בעזה כל כך הרבה זמן, זה מייצר אתגרים עצומים בהיבטים הנפשיים והמנטליים, אבל יש פה גם חוסן מדהים. הלמידות שמחזקת את הרוח פותרת 90% מהבעיה הזו, ואחרי זה יש 10% שצריך לטפל בהם במודעות, בהבנה ובהכלה - זה חלק מהעסק. מנצחים מלחמה בזכות אמל"ח, רוח ואנשים. מי שלא מבין את המשולש הזה, הוא לא במקצוע הנכון".

"כמו שאני מחליף מנוע לנמ"ר, אני דואג שהחייל שלי יתקלח מדי פעם. אתמול עשיתי 'זמן התרעננות' - לא יצאתי הביתה, אבל הסתפרתי בעזה והתקלחתי עם שישיית מים. אני אדם חדש, אמרתי לחפ"ק שלי: 'חזרתי מאפטר ואני מוכן לעוד חודש'".

לאפטר אמיתי בבית הוא יצא בעוד שבוע, אחרי שיסגור חודש בתוך הרצועה, ואחרי שלושה ימים ישוב בחזרה. "זר לא יבין זאת, כשעושים את זה לאורך זמן. קשה לאנשים מבחוץ להבין את האתגר שיש לאשתי ולילדים".

"יצא לי לחשוב על זה בתקופה האחרונה על הלחימה בעזה. חברים שלי וגם אשתי אמרו לי: 'באיראן ניצחו תוך 12 ימים - בעזה זה נמשך המון זמן, תסיימו עם זה'. אמרתי לה שהיא צודקת, זה לפעמים מייאש את החברה הישראלית, וגם אנחנו לפעמים קמים בבוקר ותוהים איך לא גמרנו את זה. יש פה המון מורכבויות מובנות, והמחבלים לא נגמרים, וזה עלול לייאש. זה דומה למי שרואה שני עקרבים בבית, אז הוא הורג אותם, ולמחרת הוא רואה עוד עקרבים ונחשים - הוא יתייאש ויפסיק להרוג אותם? לא. רצועת עזה מלאה בעקרבים ונחשים שאנחנו לאט-לאט הורגים אותם".

הוא מסיים: "זה דורש סבלנות והתמדה. ההישג הגדול יהיה לפגוע במאגרי ה'ארס' שלהם - אמל"ח, תשתיות, ברצון להיות חלק מחמאס. זה האתגר. מי שמבין את זה ויודע שיש תכלית לפעולה הזו - לא עוצר. אני זוכר את זה כל הזמן יחד עם הלוחמים והמפקדים שלי. אנחנו מבינים את זה במאה אחוז, ולכן לא מורידים רגל מהגז, אסור להתייאש. עוד יחקרו בעתיד איך עשינו את אותה פעולה סיזיפית וקשה לאורך כל כך הרבה זמן בכזו נחישות והתמדה. אני גאה להיות חלק מהדבר הזה. אני מסתכל על הזכות לפקד על חבורת האריות הזו - זכיתי בענק".