"חיילים מצוינים, צריך עוד כמוהם": חיל האוויר ישכפל את הצלחת "הדת"ק החרדי"

במבצע "עם כלביא" תקף צה"ל באופן בלעדי כמעט באמצעות חיל האוויר: מטוסי קרב וכטב"מים הכו במרחק אלפי קילומטרים מבסיסיהם, והשיגו עליונות אווירית בתוך זמן קצר.

אך מי שעמדו על הקרקע ודאגו לכך שמטוסינו יוכלו לצוד משגרי טילים בליסטיים בעומק איראן, לתקוף מתקני גרעין ולחסל בכירים איראנים מן האוויר הם אנשי המערך הטכני של החיל, שעבדו לילות כימים, כמעט ללא הפסקה. "שבועיים נמרצים", אומר לנו על המבצע טוראי אברהם, בן 19 מביתר־עילית, טכנאי דרג א' בדיר התת־קרקעי (דת"ק) "לשם שמיים" בטייסת 105 בבסיס חיל האוויר ברמת־דוד, "נדרש מאיתנו הרבה מאמץ. עשינו הכול כדי להשלים את המשימות. זה סיפור גדול להשתתף באירוע כזה, כי ישראל חיכתה שנים לתקוף שם".

"ביום חמישי בלילה ראינו שמשהו גדול עומד לקרות", הוסיף חברו טוראי אלישיב, בן 24 מדרום הארץ, גם הוא טכנאי דרג א' בדת"ק - כינוי למתחם הטיפול במטוסי הקרב, המוגן ומוסתר תחת קשת בטון כבדה. "הכינו המון מטוסים ולא ידענו בשביל מה", הוא מספר, "היו רק שמועות, וכשהטייסים חזרו וסיפרו לנו מה הם יכולים לעשות - היה להם מבט של תודה בעיניים על כך שהכול עבר חלק. היזון חוזר כזה מהטייסים והמפקדים, כשמטוס חוזר ריק בלי פצצות – זה שווה את העבודה הקשה והשעות הנטולות שינה. עשינו כל מה שצריך, אפילו 14 שעות ביממה, אבל בכל זאת הצלחתי ללמוד עם חברותא בטלפון בסוף היום".

"כל מה שאנחנו עושים נחשב לפיקוח נפש, אז אין ספקות", מדגיש טוראי אברהם, "גם להדליק פנס לבדיקה של המטוס זה פיקוח נפש. יש דברים שאפשר לעשות 'בשינוי' או שלא הכרחי לעשות. הרב עבר איתנו שאלה־שאלה ופתר הכול".

בשבת הראשונה של המבצע, אמר אלישיב, החיילים לא זכו ליהנות מאווירת שבת, כי המשימות היו דחופות במיוחד. "בשבת השנייה כבר הייתה שגרת מלחמה מסודרת", הוא הוסיף, "כניסת השבת התקרבה, וכולנו היינו מלוכלכים בכתמים שחורים משמן. הספקתי לשלוח הודעה למשפחה שהכול בסדר, שאין לי זמן לדבר, וכשנכנסה שבת מצאנו דקות ספורות לקבלת שבת מהירה, כשכולם בסרבלים מלוכלכים. הבנתי שאני לא רגיל לזה – בשישי אני מתקלח ולובש בגדים יפים, ועכשיו אני פה, אבל אני עושה את זה כדי שכל עם ישראל יוכלו לשבת בבית וליהנות מערב השבת שלהם. לא רק שלא התביישתי בלכלוך – התגאיתי בו, זה היה 'כבוד שבת' שלי. אנחנו לא לוחמים, אבל זאת גאווה גדולה בשבילנו להשתתף במשהו גדול כמו להילחם באיראן".

"אני חייב לתרום"

אברהם ואלישיב שניהם מחיילי הדת"ק החרדי, שסייע לשליחת מטוסי אף־16 די ("ברק") שהשתתפו בתקיפות רבות במהלך המבצע, כולל במכת הפתיחה. הדת"ק הוקם בימי המלחמה באמצעות גיוס חיילים מקרב בני המגזר החרדי, ולמקור ראשון נודע כי בצה"ל כבר עומלים על העתקת הניסוי כדי לפתוח דת"ק חרדי נוסף בטייסת 109 "העמק" - גם היא בבסיס רמת־דוד. שתי הטייסות, 109 ו־105, מפעילות את אותו דגם של אף־16, מה שיאפשר הכשרה משותפת לחיילי שני הדת"קים.

טכנאי הדת"ק ממונים על תחזוקת המטוס - מתדלוק ועד העמסת תחמושת וקשירת הטייס לפני ההמראה. כחלק מתפקידם הם דואגים שהמטוס יעבוד בכל מזג אוויר, ואף יהיה מוכן לכל תרחיש. "בחוץ לא מבינים את גודל האחריות שלנו", אומר אלישיב, "אני בודק את המטוס בדיקות ארוכות ועובר על כל פרט. אני 'חתום' עליו, ואם יקרה לו משהו – זה עליי. אז אני משתדל שכל הגעה למטוס תיעשה בחרדת קודש, בלי לחפף". הם עובדים שעות ארוכות, גם בשבתות כמובן: "זאת לא קייטנה. מי שמגיע לפה בא לעבוד. יש פה סיפוק וגאווה".

שניהם החליטו להתגייס בעקבות טבח 7 באוקטובר. אלישיב למד במשך שבע שנים בישיבת "פורת־יוסף" בירושלים. "לא חשבתי להתגייס", הוא העיד, אך בבוקר שמחת תורה חדרו עשרות מחבלים לעיר מגוריו וטבחו בתושבים, ו"הבנתי שאני חייב לתת מעצמי ולתרום". אברהם החליט להתגייס גם משום שהבין שעתידו לא בישיבה, ולדבריו הוא זכה בתמיכתה המלאה של משפחתו.

רק מעט מחיילי הדת"ק קיבלו פטור ממדים ביציאה הביתה, כי במקום מגוריהם לא יקבלו זאת בהבנה ויכולים להתנכל להם. אלישיב מדגיש כי הוא עצמו גאה ללבוש מדים ברחוב, אך מנגד – הוא לא יעודד בפועל להתגייסות חרדים נוספים לדת"ק. "אני לא ממליץ לאף אחד כלום", הוא אמר, "שכל אחד יעשה מה שהרבנים שלו אומרים. הפיילוט של דת"ק חרדי מצליח, ומי שיבוא לפה יראה שזה מצליח. לחרדים הצבא נראה מקום גדול ומפחיד, אתה לא יודע איך יתנהלו מולך ואיך אורח החיים שלך יישמר - אבל פה יש כל מה שצריך".

שו"ת טכנאים

חיל האוויר יצר בדת"ק אווירה חרדית, ואף התאים את הסביבה ואת סדר היום לחיילים. המטבח, חדר האוכל והמגורים נפרדים, האוכל כשר למהדרין, ולחיילים יש שלוש תפילות במניין ביום ושיעורי תורה תדירים מפי רבנים המגיעים במיוחד לבסיס. "בישיבה מפתחים את המוח בוויכוח ובלימוד ובחשיבה על שאלות ותשובות", אומר אלישיב, "וגם פה בדת"ק מגדילים את הראש, ופותרים בעיות בצורה מקורית. זה משהו שקיבלנו בעולם הישיבות ובחינוך החרדי. אגב, אישית, הרמה הרוחנית שלי עלתה בצבא".

סגל המפקדים בדת"ק אינו חרדי, אך המפגש בין החיילים למפקדים יוצר חיבורים חשובים. "למדתי שאורח החיים החרדי מגוון מאוד", אומר רס"ר מ', מפקד הדת"ק, "כל זרם שונה מהאחר, וזה עולם בפני עצמו שצריך להכיר אותו ולהתחבר אליו. אני בא מרקע חילוני, ובזכות החיילים למדתי הרבה על הדת. הם בחרו להגיע לכאן, הם כוח אדם איכותי, וזה מאוד מורגש. הטכנאים מאוד רוצים לשרת ולתרום למרות הקושי בתפקיד, השעות המאוחרות והמבצעיות המאתגרת".

רס"ן חי, קצין טכני בטייסת 105, משרת בתפקיד מאז תחילת המלחמה. לפני כן היה במשך שלוש שנים מפקד גף מערכות בבסיס רמת־דוד. בתפקידו הוא אחראי על "הפקת גיחות": "אני מוודא שהמטוסים מוכנים לתעופה בצורה תקינה ובטוחה", הוא מסביר, ולשם כך הוא ממונה גם על הכשרת הטכנאים כדי לשמור על זמינותם ובטיחותם של המטוסים. גם חי, בחור חילוני מבית, רואה בדת"ק החרדי הצלחה: "זה לא מפריע, ואפילו ההפך - זה משפר ומייעל את התהליכים. הם חיילים מצוינים. יכולת הלימוד שלהם גבוהה, והם קלטו מהר מאוד את הנהלים, את המדיניות ואת כללי הבטיחות. כבר בהתחלה הם יישמו הכול באופן מרשימה. אנחנו צריכים עוד כמוהם".