ההכנות, המידור וההפתעה הגדולה: כך התנהל מבצע "עם כלביא"

בצה"ל בוחנים לעומק את הישגי מבצע "עם כלביא", שהסתיים השבוע לאחר 12 יום. הדרג המדיני הנחה את מערכת הביטחון להסיר את איום הטילים הבליסטיים ותוכנית הגרעין מעל ישראל, והגדיר זאת כ"יצירת תנאים למניעת התגרענות איראן לאורך זמן, ולשיפור המאזן האסטרטגי של ישראל". כעת, כבר בשלב ראשוני של תחקור המבצע, בצבא סבורים כי כל השיגו את כל היעדים שנקבעו מראש – ואף למעלה מכך.

המבצע תוכנן במשך שנים ארוכות, ובשנתיים האחרונות הואצה הפעילות. הבשלת התנאים לתקיפה אירעה באחרונה, במשמרתו של הרמטכ"ל הטרי אייל זמיר – שמיד עם כניסתו לתפקיד סימן את חודש יוני כחלון הזדמנויות לפעולה. "אנחנו בתקופה גורלית למניעת איומים קיומיים", הוא אמר.

מועד זה נקבע מכמה סיבות: המודיעין זיהה כי איראן נקלעה למצוקה אסטרטגית עקב היחלשות כוחות השלוחה שלה במזרח התיכון, כולל חיזבאללה, חמאס, המיליציות בעיראק והחות'ים. לראיה, במבצע הנוכחי החות'ים שיגרו 2־3 טילים לעבר ישראל, חיזבאללה כלל לא נקט פעולה כלשהי, והמיליציות בעיראק שיגרו ארבעים כטב"מים לעבר שטח המדינה.

במקביל, בישראל הבחינו בהתעצמות משמעותית של בניין הכוח האיראני: בשלב הנוכחי החזיקה הרפובליקה האסלאמית 2,500 טילי קרקע־קרקע בטווחים שונים ובכ־400 משגרים, ובקצב הייצור הגבוה הנוכחי באוגוסט 2027 צפויה הייתה איראן להתחמש בכ־8,800 טילים. פוטנציאל הנזק של מצב כזה הקפיץ את תוכנית הטילים לכדי איום אסטרטגי.

בנוסף, באמ"ן קלטו רמזים שהאיראנים מאיצים את מרכיב בניית הנשק של תוכנית הגרעין, בד בבד להעשרת אורניום בהיקף נרחב. צוות בקרה ייעודי, שכלל מומחים בדעות שונות, התכנס מאז דצמבר 2024 כדי לדון בכך. בחודש שעבר פרסם אמ"ן נייר שכותרתו "התרעה על התפתחויות מדאיגות בתחום הנשק הגרעיני".

גם מבחינת צה"ל יש חשיבות למועד המבצע: כמה יכולות מבצעיות וטכנולוגיות המשותפות למוסד ולצבא הגיעו לשיא, וייתכן שהיו מאבדות רלוונטיות בהדרגה לאחר מכן. כמו כן, שיתוף הפעולה ההדוק עם ארה"ב היה גורם מפתח בהחלטה לפעול.

במהלך ההכנות למבצע חיל האוויר עיבד כמה מודלים שונים, בעיקר לאור ההבנה שיש צורך במכת פתיחה שתנטרל את איומי ההגנה האווירית ואת טילי הקרקע האיראניים, יחד עם מערכות הגילוי. בנוסף, נדרשה פגיעה משמעותית במשגרי הטילים הבליסטיים של האיראניים כבר ברגע הראשון של המערכה, כדי למנוע פגיעה בעורף.

לצורך תכנון המכה הזאת התכנסו צוותי תכנון מכל יחידות הצבא, כולל מאמ"ן, אגף המבצעים, חיל האוויר, פיקוד העורף, אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, ועוד. הללו עבדו יומם ולילה במשך שבועות כדי לגבש תוכנית מבצעית, תוך שיתוף פעולה הדוק עם אנשי המוסד. הפורום התכנס מדי יום שישי בהובלת הרטמכ"ל.

אחד החששות הגדולים שליוו את שלב התכנון היה שהמידע על המבצע יזלוג לידי האויב. לכן מאות חיילים שהשתתפו בדיונים חתמו מיד על מסמכים לשמירת סוד, והם נחשפו רק לחלק הייעודי לתחום התמחותם. כך לדוגמה, חוקרי מודיעין ידעו רק על חיסולים אפשריים של מדעני הגרעין, אך לא שותפו בתכנונים לפגיעה במערך הפיקוד והשליטה האיראני. הדברים נכונים גם לדרגות בכירות בצה"ל: מי שלא היה רלוונטי למבצע, כולל קצינים בדרגות אלוף, לא נחשף אליו.

שמות קוד ייחודיים

בתום ההכנות למבצע, ב־12 ביוני – יממה לפני מכת הפתיחה – הגיע הרמטכ"ל זמיר לקראת חצות הלילה לישיבת הקבינט שהתכנסה לאשר את תוכנית התקיפה. "הגענו לרגע לאומי וצבאי", הוא אמר לשרים, "זו הזדמנות נקודתית, ומכאן רק נרד". השרים אישרו את התוכנית, ומשם מיהר זמיר לבור בקריה כדי לפקד על המבצע.

הנחת העבודה בצה"ל הייתה שגם אם טהרן תופתע מהמכה הראשונית, היא תוכל לשגר לעבר ישראל כ־500 טילים תוך דקות. לפיכך נערכו מפקדות החירום, חלקן במקומות סודיים. הרמטכ"ל נפרד מסגנו תמיר ידעי, כדי למנוע אפשרות לחיסול הפיקוד הבכיר.

מכת הפתיחה התבררה כהישג חסר תקדים. "זה היה קרב הבְקעה של חיל האוויר, שעוד יילמד בשיעורי ההיסטוריה", מתפארים בצבא. עשרות מטוסי קרב, שטסו 1,500 קילומטרים מישראל, יצאו לתקיפה מתואמת שהפתיעה את האיראנים, הוציאה אותם משיווי משקל, וגרמה להם להשתהות. פיקוד העורף הספיק להיערך ולהכין את התושבים בישראל לנקמה, שהגיעה רק בשעות הערב עם מטח הטילים הראשון.

המהלומה הראשונה חולקה לחמש פעולות עיקריות, שכל אחת מהן זכתה לכינוי: כך למשל, "נרניה" היה שם הקוד לפגיעה במוקדי הידע ומדעני הגרעין. הללו הותקפו בדירותיהם במקביל, עקב ההנחה שבהמשך הם ירדו למחתרת ויהיה קשה לאתן אותם בטהרן – עיר צפופה של 11 מיליון תושבים. "חתונה אדומה" היה המבצע לחיסול 13 מפקדים בכירים במערך הפיקוד האיראני, מכה שנועדה להוציא את מערכת הפיקוד בטהרן משיווי משקל. בפעולה זו חוסלו מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי, הרמטכ"ל מוחמד באקרי וסגנו עלי רשיד, ועוד. בסך הכול חוסלו 30 מפקדים בדרגת תת־אלוף ומעלה, שלחלקם טרם נמצא מחליף.

"זעפרן", חלק אחר של המבצע, היה שם הקוד לפעולה לביסוס חופש הפעולה האווירי של צה"ל, שכלל השמדת 60 אחוזים ממערכות הגילוי וטילי הקרקע־אוויר של האיראנים תוך זמן קצר. "צא כיוון" הוקדש למבצע לתקיפת אתר הגרעין בנתנז. והחלק האחרון, "כרטיס אפור", היה פגיעה במערכי הטילים הבליסטיים במערב איראן, שההנחה הייתה שמשם יצאו הטילים לישראל.

מיד אחרי מכת הפתיחה הגיע צה"ל להישג נוסף: בכירי חיל האוויר של משמרות המהפכה חוסלו במפקדה התת־קרקעית שלהם, אחרי שצה"ל בנה תחבולה שגרמה להם להישאר שם – עד לחיסולם יחד. מפקד חיל האוויר, אמיר חאג'יזאדה, נחשב לאחת הדמויות הקיצוניות במשטר, ולדברי צה"ל חיסולו נחשב לאחד המשמעותיים ביותר במערכה נגד איראן מאז התקיפה נגד מפקד כוח קודס, קאסם סלימאני.

מדיניות "אדומה"

אחת ממטרות המבצע, כאמור, הייתה הצורך לפגוע משמעותית בתוכנית הגרעין. ההבנה הייתה שאין די רק בסיכול יכולת ההעשרה, וחובה לתקוף כמה מערכים – כולל מדעני הגרעין, ארכיון הגרעין ומתקנים שונים. צוות מיוחד באמ"ן התמקד במדענים, הבין מה תפקידו של כל אחד מהם, ותעדף את חשיבות הפגיעה בהם. אלוף תומר בר, מפקד חיל האוויר, ניהל אישית את המבצע לחיסולם, כאשר המטוסים ידעו "לזנק" ממטרה אחת לשנייה אם אחד המדענים ברח. המטוסים החלו בסיבוב בודד מעל טהרן, ואז אושרו המטרות – וכל המטוסים תקפו יחדיו. תוך שלוש דקות נפגעו כל המדענים.

בצה"ל סבורים, לפי חקר ביצועים והערכות המודיעין, כי המבצע הניב כמה הישגים: יכולת הגרעין האיראנית נסוגה אחורה שנים רבות. אלפי סרכזות (צנטריפוגות) הושמדו, ויכולת ההעשרה של האורניום ל־90 אחוזים סוכלה. בנוסף, נפגעה מאוד יכולתם של האיראנים לייצר טילים בליסטיים מסוגים שונים, ולמעלה ממאתיים משגרים הושמדו. חיל האוויר גם שיבש את תכנוני הירי של איראן, שהצליחה לשגר רק 60 אחוזים מהטילים שביקשה לירות. כתשעים מערכות גילוי הושמדו, וכ־80 אחוזים ממערכי הנ"מ.

חיל האוויר נערך למבצע ב"מדיניות אדומה" – כלומר, הוחלט על לקיחת סיכונים, במטרה לעמוד במטרות המבצע. זאת, לאור חשיבות המהלך, המרחקים הגדולים וההבנה שאין גורם אחר שיוכל להשלים את המלאכה, כמו שאירע בעזה ולבנון. בצה"ל אף לקחו בחשבון תסריטים שמטוסים יופלו, ונערכו לכך באמצעות כוחות חילוץ. "זה איום קיומי, והיה צריך להסיר אותו. בשביל זה צריך לשלם מחירים", הסביר בכיר בצה"ל.

אך למרות התחזית הקודרת, אף מטוס לא הופל, ורק שמונה כטב"מים יורטו בידי האיראנים. "בארה"ב משפשפים עיניים בעקבות המבצע הזה", ציין אותו בכיר.

תחום אחר שבו הצטיין חיל האוויר היה בהגנה. בסיכום המבצע נרשמו 86 אחוזים של יירוט טילים, ו"רק" 36 נפילות במרחב הבנוי של ישראל, ארבעה מהם של טילים בעלי ראש נפץ מתפצל. זאת, מתוך כ־500 שיגורים, ב־18 מטחים בסך הכול. בגזרת הכטב"מים הגיע הצבא ל־99 אחוזי יירוט, ורק שתי פגיעות זוהו בשטח הארץ.

תחילה שיגרו האיראנים טילים לעבר בסיסים צבאיים ומתקנים אסטרטגיים, אך בהמשך שינו את מוקד הירי לעבר מרכזי האוכלוסייה, מתוך הבנה של גודל הנזק בעורף הישראלי. אך למרות המאמצים הראשוניים, במהלך המבצע לא הצליחו האיראנים לשבש את הרציפות התפקודית של צה"ל.

בסך הכול נהרגו 28 איש מירי הטילים, 25 נפצעו קשה, ו־111 נפצעו בינוני. 2,305 דירות נפגעו. למעלה מ־13 אלף אזרחים מתגוררים כעת בפתרונות חלופיים התסריטים הקודרים היו חמורים בהרבה, גם ביחס לכמות הנפגעים, ובצה"ל סבורים שזו הצלחה.

בצה"ל מסתכלים כבר קדימה ומתכוננים לעתיד. "זה היה מבצע חסר תקדים", אמרו בצה"ל, "יש מדינות באזור שאומרות לנו תודה, אבל איראן לא נעלמה. היא תנסה לשקם חלק מהיכולות שנלקחו ממנה, ואנו ערוכים לחזור על המבצע שוב ושוב. לשם כך יש להשקיע בבניין הכוח. השאיפה האיראנית להשמדת ישראל לא נעלמה", ציין בכיר בצבא. הוא הוסיף, עם זאת, כי למבצע יש גם השלכה נוספת: "נמנף את ההישגים באיראן לעזה. אין מי שיעזור כעת לחמאס, הוא נותר לבדו".