המערכה באיראן על הצלחותיה הייחודיות וההרואיות מלמדת גם על הכישלון הטרגי והמתמשך בעזה. מבחינה צבאית, "עם כלביא" הוא מופת ליכולות שלנו להילחם מנגד, וכפי שקוראים לזה בצה"ל – מב"ם: המערכה בין המלחמות. זוהי מערכה המבוססת על מודיעין, חיל האוויר ומבצעים מיוחדים, כפי שנכתב בדו"ח וינוגרד בעקבות מלחמת לבנון השנייה. לא מלחמה, לא כיבוש ולא שליטה וממילא גם לא הכרעה, אלא "פגיעה משמעותית", בדיוק כפי שנוסח במטרות המבצע בהחלטת הקבינט.

לכן, מה שקרה באיראן מלמד על מה שלא קורה בעזה. מיומה הראשון ועד היום התוכנית המבצעית ברצועה אינה תוכנית הכרעה אלא תוכנית דשדוש והתשה. את הדברים הללו אני שב ומציין בוועדת החוץ והביטחון מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. כדי לנצח בעזה צריך לשלוט. לשלוט בשטח, באוכלוסייה ובמשאבים. אלו מקורות הכוח של חמאס, הוא שולט בהם לאורך המלחמה ללא מצרים, וכך הוא מצמיח מחדש את יכולותיו המיליטריסטיות.

אלף הודעות לוחמניות של דובר צה"ל לא יכולות להסתיר את נתוני האמת הבלתי נתפסים. חמאס היום בשיא כוחו מבחינת סדר הכוחות הלוחמים. חמאס מחזיק בכמות עצומה של חומר נפץ ואמצעי לחימה. חמאס שיקם את המערכת התת-קרקעית, ששבה לפעול ולשמש להרג חיילינו. חמאס מזרים הון עתק לרצועה ומחלק בכל חודש מאות מיליוני שקלים ללוחמיו, לעובדיו ולצרכיו ללא הפרעה.

המערכת השלטונית של חמאס – 25 רשויות ושלל המערכות האזרחיות של מכונת רצח העם –מתפקדות ללא פגע, למרות החלטת הקבינט ב-7 באוקטובר על השמדת היכולות השלטוניות שלו. חמאס מקבל ישירות את הסיוע הנדיב שמכניס לו המתפ"ש: אוכל, מים, ציוד תקשורת, ציוד רפואי וכללי. והחשוב מכול, הוא מקבל מיליוני ליטרים של דלק שהופך לחשמל ומשמש אותו בכל מערכי הלחימה: מספק אוויר למערכת המנהרות, שמהן יוצאות פעולות הרג שפגעו במאות חיילינו, מאפשר ייצור נשק במחרטות, מאפשר רשת תקשורת ומצלמות, קידוח ושיקום תת-קרקע, שימור אוכל במחסני הקירור ועוד.

חמאס שולט באוכלוסייה, במערכות התעמולה והדת, בחינוך, בהכשרת הלוחמים. התושבים משתפים פעולה מרצון או מכורח. כך אי אפשר לנצח וכך לא ננצח. במצב הדברים הקיים, אנחנו מתישים את עצמנו ואת חיילינו, לא את האויב. כמו בתמרון הקודם, אם מגמת "מרכבות גדעון" לא תשונה היא עלולה להביא להרג של מאות חיילים ולפציעה של אלפים ללא התוחלת הדרושה – הכרעה במלחמה. הביקורת הזאת אינה על המפקד או החייל בחטיבה הלוחמת. אני מלא הערצה לכל אחד מהם. הם נלחמים כמו אריות ונכונים להקרבה. הביקורת כאן מופנית לפיקוד הבכיר, למופקדים על תורת הלחימה וניהול המערכה.

זה שנים רבות צה"ל לא יודע מלחמה מהי. כל מושגי המלחמה נעקרו מתורת הלחימה. וכך אוגדות שלמות נשלחות לאוסף מוזר של מבצעי חלוקת מזון, להרס בתים חסר משמעות, ולתנועה מטופשת בפירים ובסמטאות - במקום שיש לאויב יתרונות מובהקים.

הדרך הנכונה להילחם באויב גרילה בשטח עירוני היא פשוטה ונכתבה גם בתוכנית האלופים לפני שנה וחצי. צורת הקרב המתחייבת היא מצור, מצור יעיל. מה שקורה היום הוא ההפך הגמור. אנחנו מפטמים את לוחמי האויב, והם מגיעים לקרב שבעים וחזקים, עם כל התנאים לפגיעה בחיילינו, זאת בגלל חוות דעת מופרכות של היועמ"שית ושל הפצ"רית. חבר הקבינט השר בצלאל סמוטריץ' הציג לאחרונה על בימת הכנסת את חוות הדעת הללו, שניתנו בישיבות הקבינט האחרונות. העובדה שהרמטכ"ל, שר הביטחון ושרי הקבינט נכנעים לחוות הדעת המשובשות הללו, המנוגדות למשפט הבינלאומי, היא פשע של ממש כלפי חיילינו.

אז מה כן? תחילה, כיבוש ציר נצרים מעל ומתחת לקרקע – מעל הקרקע זה ייקח לכוחותינו שעה, ומתחתיה שבוע או שבועיים, ושלא יספרו לכם אחרת. שנית, פינוי של כל האוכלוסייה מצפון לציר אל הדרום, שיש בו חלוקת סיוע. שלישית, השמדה מבחוץ של כל מקורות המחיה באזור הנצור: הדלק, האוכל והמים. ורק אז – אחרי שהם יצאו מהמחילות מותשים וכנועים – כניסה לטיהור מלא. כך בצפון הרצועה וכך במקביל באזורים אחרים עד שליטה מלאה בכל השטח, בכל האוכלוסייה ובכל המשאבים. לא חברות אמריקניות ולא מיליציות מקומיות – צה"ל, צה"ל ורק צה"ל. זו הדרך למלחמה קצרה ולהכרעה מהירה, עם כמה שפחות נפגעים לכוחותינו. זו ההחלטה שצריך היה לקבל ראש הממשלה כבר אתמול. זו הדרך היחידה לניצחון.