רחפן אינו כלי נשק, אלא תחמושת. האוקראינים משתמשים בהרבה יותר מעשרת אלפים רחפנים בכל חודש (לטענתם הם משגרים יותר ממיליון רחפנים בשנה), ובשלב מסוים צרכו יותר רחפנים מפגזי 155 מ"מ (בחודש מעוט התקפות). כמויות כאלה תואמות צריכת תחמושת, ולא פלטפורמה לירי. ההתייחסות לרחפן כאל נשק דורשת הליכי הצטיידות; ההתייחסות אליו כאל תחמושת דורשת לראות בו מוצר מתכלה, ולכן לבקש להגדיל את הכמות שלו, ולאו דווקא את האיכות.
רחפן | צילום: אי. פי. איי
באוקראינה אפילו בונים רחפנים בבתי ספר תיכון. אחרי הכשרה קצרה, כל אחד יכול להרכיב בעצמו רחפן מחומרים שאפשר לקנות בסכום סמלי למדי בעלי אקספרס. בתימן מישהו בנה רחפן מענפים – דהיינו, שלד של מקלות המחוברים למנועים, למצלמה ולמערכת הנחיה. כמו כן, לפחות חלק מבעיות ביטחון השידור נפתרות אם הרחפן נתפס כחימוש חד־פעמי: לא צריך לאבטח אותו, ואם הוא כושל ונופל – זה לא נורא בכלל, כי יש עוד מאה כמוהו.
מי שיש לו יותר מה להרוויח משימוש נרחב בתחום הרחפנות הוא מי שיש לו פחות חיל אוויר. למעשה, קיומו של חיל אוויר מתקדם עלול להגביל פיתוח של רחפנות בהיקף נרחב, מכמה סיבות.
ראשית, מי שכבר יש לו חיל אוויר מפותח, אוחז בידיו כלים שיכולים למלא את רוב תפקידיו של הרחפן, ולעיתים ביעילות רבה יותר מבחינת משקל, טווח ומהירות. הרחפנים והכטב"מים הם "חיל אוויר לעניים". אם אנחנו ואויב נטול מטוסים נצטייד בלהק כטב"מים זהה מבחינת איכותו וכמותו, התועלת בשבילנו תהיה שולית יחסית, כי יש לנו כבר אמצעים שמשיגים את אותה המטרה ומיועדים לאותן המשימות. האויב נטול המטוסים, מנגד, מקבל יכולת שלא הייתה לו כלל קודם. המשמעות: הרווח שלו מהשקעה ברחפנים ובכטב"מים רב יותר, ולכן גם התמריץ גדול יותר.
שנית, הובלה טכנולוגית וכניסה מוקדמת לתחום הרחפנים לא מבטיחות הובלה מתמשכת. למעשה, ייתכן שהמצב הפוך. בתחילת המלחמה באוקראינה, הרוסים החזיקו ארסנל תעופה גדול יותר משהיה לאוקראינים, כולל כטב"מים. הם הפעילו את מה שיש להם יתרון בו: מטוסים וכטב"מים גדולים. האוקראינים השתמשו בכטב"מי "בייראקטר" טורקיים ודומיהם, אבל מבחינה כמותית ידם הייתה על התחתונה. כתוצאה מכך היה להם תמריץ להשקיע ברחפנים זולים ובפתרונות מאולתרים שסייעו להם בהתמודדות. מכיוון שלרוסים הייתה מערכת מסודרת יחסית, הם נצמדו אליה; לאוקראינים לא הייתה מערכת כזאת, ולכן היה להם קל יותר לאמץ כל כלי חדש שיכול להניב יתרון. בתוך זמן קצר הם עקפו בסיבוב את רוסיה (ואת ארה"ב, ואותנו) בתחום הרחפנים, ורוסיה מתחילה רק עתה לסגור את הפער.
בנוסף, למערכות הצבאיות המתוחכמות לנצט, סוויצ'בלייד ומעוז יש אולי מפרט טוב יותר, אבל הן עלו הרבה יותר כסף ודרשו הרבה יותר זמן פיתוח מאשר הפתרונות המאולתרים, וכמותן קטנה בהרבה מאשר רחפני הנפץ הפשוטים. האוקראינים למדו, ולימדו את העולם, שהצפת שדה הקרב ברחפנים פשוטים יעילה הרבה יותר מקניית מספר קטן של רחפנים מתוחכמים יותר.
רחפן | צילום: אי. פי. איי
לבסוף, מי שכבר אוחז בחיל אוויר גדול, מחזיק תפיסה מסוימת לגבי חלוקת הגזרות בשמיים. כיוון שהוא נוטה להסתכל על השמיים כנחלתו של חיל אוויר בלבד, אזי התפיסה שלו ממוקדת במניעת איום על עצמו ואיום אווירי מסורתי. לעומת זאת, רחפנים יכולים בשני מובנים לעבור מתחת לרדאר: הם קטנים וטסים נמוך מכדי שרוב המכשירים יקלטו אותם, והם גם לא חשובים מספיק בעיני חילות אוויר שמתמקדים בפיתוח של כלים חזקים. בדומה לעובדה שהסינים החלו לפגר בפיתוח תותחים במאה ה־16 כיוון שהביצורים שלהם מראש היו יעילים נגד תותחים גדולים, ואילו הביצורים האירופיים לא היו יעילים וסיפקו תמריץ - מי שיש לו פתרון טוב בהתחלה יכול למצוא עצמו בפיגור, כי יריבו יפתח בינתיים כלי יעיל הרבה יותר.
מבחינה תפיסתית, הרחפן והכטב"מים לא מחליפים את המטוס והטייס - אלא את החי"רניק והתצפיתן. כאמור לעיל, חיל האוויר מחזיק ביתרונות על רחפנים וכטב"מים ברוב התחומים המסורתיים שלו. שום רחפן לא הולך להחליף בקרוב את האדיר, את האיתן (כטב"ם ענק שמצריך גוף מדינתי להפעלתו) ואת השמשון. אבל משתמשי הקצה של הרחפנים הם אנשי קרקע, והם פותרים בעיות שחיל האוויר לא יכול לפתור בשבילם – או לא היה יכול להעלות בדעתו לפתור בשבילם.
בצוותי סיור, רחפנים אינם מחליפים מטוס: הם מחליפים משקפת. רחפני FPV שנכנסים לבונקר או למנהרה, מסיירים בהם ותוקפים, אינם מחליפים כטב"ם: הם מחליפים את החיילים שהיו נאלצים להיכנס פנימה ולטהר את המקום בעצמם. רחפן שמונח ליד הכביש, ממתין עד לזיהוי תנועה ואז ממריא ותוקף, מחליף גם סיור אווירי נוסח מלחמת העולם השנייה, אבל לא פחות מכך מחליף את המארב. גם פיתוחים כגון רחפן גדול שיוכל להעביר חיילים מעל שדות מוקשים, לא יחליפו מסוקי תובלה, אלא את הפלסים שצריכים לפתוח את שדה המוקשים. הדוגמאות האלה מבהירות מהו הפוטנציאל של כלים מעופפים קטנים וזולים בידי כוחות היבשה.
אם נתייחס לרחפן רק כאל כלי בארסנל האווירי, זאת תהיה החמצה. כוחות היבשה ימצאו לכלים מעופפים זולים שימושים שמפתחיהם לא חשבו עליהם כלל – למשל, הנחתת משגר נ"ט במרחק גדול מהכוחות, שליטה בו מרחוק ושיגור בטוח נגד אויב ממקום שאין בו בכלל לוחמים. שימושים כאלה ישרתו את לוחמת היבשה, ולא יהיו חלק מלחימה אווירית במובן שהתרגלנו לחשוב עליו.
התפתחות הרחפנים והכטב"מים כיום מזכירה במובנים רבים את התפתחות המטוסים במלחמת העולם הראשונה. קצב הפיתוח מהיר, והפתרון של אתמול נעשה מיושן כבר היום. מאמצי הפיתוח פונים לכיוונים רבים, ורבים מהאפיקים המבטיחים ביותר עלולים להתגלות כדרך ללא מוצא, ממש כמו המטוסים התלת־כנפיים או טקטיקת השלכת פגזי הרסס (פלאשט) במלחמת העולם הראשונה. כרגע, למשל, רוב הרחפנים באוקראינה נופלים כתוצאה מלחימה אלקטרונית, ולכן ניכר מעבר לרחפנים מונחי סיבים אופטיים, כולל לטווח של 20 ק"מ ויותר. האם לוחמה אלקטרונית תיטול את עוקצו של הרחפן התוקף? אולי. האם רחפני יירוט מהירים יהיו השיטה העדיפה להפלת רחפנים, ואולי אפילו כטב"מים ומסוקים? ייתכן מאוד. האם נגלה שרחפנים גדולים משמשים להעברת חיילים? ייתכן.
צילום: אי. פי. איי
במילים אחרות, אין לנו מושג ברור מה יקרה בעתיד, ומכאן שהשאלה איננה כיצד לשפר את מה שיש לנו, אלא כיצד למצוא את השימושים הנכונים. לכן אין להגביל את כיווני הפיתוח, אלא לתת יד חופשית לכוחות להמציא שימושים ולבחון מה עובד. גם כאן תועיל ההתייחסות לרחפן כאל חימוש זול ומתכלה.
ניסוי והמצאהעוד לא ראינו בלחימה נחילי רחפנים אוטונומיים למחצה, אבל צריך להביא בחשבון שהם יופיעו – ואולי לא מצידנו. במופעי אורות אזרחיים, אלפי רחפנים טסים בתצורות סבוכות בשמיים באופן מתואם. אימוץ הגישה הזאת במישור הצבאי יכול להוביל לתקיפתו של בסיס או של כוח לוחם באמצעות אלפי רחפנים בו זמנית – שיטה שעלולה להיות קטלנית מאוד, אם כוחות היבשה לא יחזיקו נ"מ טקטי יעיל ואמצעי לוחמה אלקטרונית משלהם. קשה לדמיין אילו אפשרויות יכולים נחילים כאלה לתת לנו – וגם לאויב.
עניין נוסף הוא תרומת הרחפנים להברחות גבול ולבניין הכוח של האויב. רחפנים כבדים שמבריחים סמים משטח מצרים יכולים להבריח גם כלי נשק, והם ככל הנראה כבר עושים זאת – וגם מבריחים אותו מכאן לעזה. מבחינת האויב, רחפן שיכול לשאת מטען של עשרות קילוגרמים יוכל לשאת גם נשק צלפים כבד, חלקי רקטה, מטען נפץ או אר־פי־ג'י; והוא יוכל לשמש ככלי התקפי (להנחתת מטען נפץ נשלט מרחוק סמוך לציר לוגיסטי) או כשיטה לעקיפת כוחותינו באזורי חיץ (נצרים, מורג, פילדלפי). גם על כך יש לתת את הדעת.
אולי הדבר החשוב ביותר שהרחפנים מאפשרים הוא דמוקרטיזציה נוספת של הלחימה. הם נותנים לכוחות קטנים ואפילו לאדם פרטי אפשרות לשגר חומרי נפץ בצורה פחות מסוכנת ובהיקף נרחב יותר משהיה אפשר בעבר. כפי שהראו המבצע של המוסד באיראן והמתקפה האוקראינית על המטוסים האסטרטגיים ברוסיה, אפשר לעשות זאת גם מתוך המדינה עצמה. מעכשיו כל מדינה צריכה לדאוג לאבטחה נרחבת הרבה יותר, משום שהחזית אינה רק בחזית, אלא יכולה להיות בתוך שטחה. האיום ילך ויתגבר ככל שהרחפנים יתפתחו, אך מדינה שתפעיל אמצעים לשיבוש רחפנים תשבש גם את חיי היומיום שלה, כפי שזוכר כל מי שניסה לנסוע בלי וייז או מפות גוגל.
הצורך לאבטח כל בניין, איש ציבור ובסיס מפני האפשרות שמישהו עם טנדר אזרחי תמים יעצור פתאום בצד הכביש במרחק עשרה קילומטרים, ישלוף רחפן חוקי לחלוטין שאפשר לרכוש בכל מקום - אך במקרה זה נעשה בו שינוי קטן שמאפשר נשיאת חומרי נפץ - ויטיס אותו משם בגובה מטרים ספורים עד לפגיעה במטרה, זהו חידוש גדול שצריך להתכונן אליו. לא מדובר בשינוי מוחלט של שדה הקרב: אין כמעט נשק פלא, המאבק בין הגנה להתקפה עתיד להתמיד, וגם לרחפנים מגבלות רבות משלהם. אולם גם כאן, ייתכן שהכמות תהיה חשובה מהאיכות. אדם יחיד או צוותים כמו אלה של המוסד יכולים להשתמש ברחפנים כדי לבצע פעולה שהייתה קשה בהרבה עד כה. חשבו למשל על הקושי להטמין מטען נפץ בבית של מפקד משמרות המהפכה, לעומת היכולת הפשוטה יותר להכניס לחלונו רחפן נפץ, ותקבלו אולי את השפעתו האמיתית של הרחפן בשדה הקרב, וגם בעורף.
יגיל הנקין הוא חוקר עמית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה במרכז האקדמי שלם