"קשה, אך נסבל": כך, יש להניח, מסכמים בחמאס את הערכת המצב הכללית בסיומו של השבוע השלישי למבצע מרכבות גדעון ברצועת עזה. הפעילות ההתקפית של צה"ל, לצד המהלכים לצמצום שליטתו של חמאס בסיוע ההומניטרי המועבר לרצועה, אומנם הגבירו את הלחץ על ראשי ארגון הטרור - אך לא במידה שגרמה לראשי חמאס לרוץ למתווכים ולהסכים לוותר על חלק מ"קלפי המיקוח" או על דרישותיהם הבסיסיות במשא ומתן כדי לבלום את ישראל ולקנות עוד כמה שבועות של שקט.
גם הלחץ על ישראל בזירה הבינלאומית, שרשם השבוע שיאים חדשים, לצד הדיווחים בתקשורת על קוצר הרוח שהנשיא דונלד טראמפ מגלה ביחס לפתרון בעיית עזה והמחלוקת המתרחבת בתוך ישראל בנוגע למלחמה, היו בעיני חמאס גורם מאזן להפסדים בשטח. עליהם נוספו גם רצף התקריות שגרמו לאבדות ולנפגעים ישראלים, הירי הנמשך של הטילים החות'יים וכן הפיגועים בארה"ב, שבעיני חמאס הם ביטוי עממי אותנטי לתמיכה בפלסטינים ולהתנגדות למהלכי ישראל.
עוד כתבות בנושא מרכזי הסיוע ההומניטרי
מעל לכול, מה שמונע את שבירת רוחו של חמאס בשלב זה הוא הידיעה שאין הדבר תלוי אלא בו. לדידם של בכירי חמאס, בכל רגע שירצו הם יוכלו לעצור את ההתקפה הישראלית ולחדש את שליטתם בשטח ובסיוע ההומניטרי. מבחינתם אלה הם שולי הביטחון הנחוצים להבטחת שרידותו של הארגון, וקיומם מאפשר להם להתנהל בלי לחשוש שיהיה נתון לאיום קיומי. לשיטתם, כל עוד יימצאו בידיהם חטופים, הם יוכלו להגיע להסכם שיוציא את צה"ל מהרצועה ויאפשר את שיקומה וגם את בנייתו המחודשת של חמאס.
הכי מעניין
שלא במתכוון, ישראל תורמת לשמירת התקווה הזו של חמאס. כל עוד היא רואה במבצע הצבאי אמצעי להפעלת לחץ עליו ולא להשמדתו המוחלטת, אין סיבה שחמאס יחשוב אחרת. לחץ צבאי עוצמתי בדומה לזה שראינו בשבוע החולף עשוי לשחוק את התנגדותו של האויב לאורך זמן, אך אין לישראל הזמן שדרוש לשם כך. מחיריה של גישה כזו עלולים להיות כבדים מדי, הן בנוגע לחטופים, הן בהיבטי הפגיעה בכוחותינו, הן במישור המדיני, הן ביחס לעורף ולכלכלה. למרכיב הזמן תפקיד מפתח שמחייב את ישראל לאמץ גישה אחרת, כזו שמגבירה את השפעת פעולותיה ומקצרת את הטווחים עד להשגת המטרות.
מוקד הכוח בחו"ל
במקביל לפעילות העצימה של צה"ל ברצועה ולצמצום שליטת חמאס בסיוע ההומניטרי, נכון יהיה להגביר את המאמצים בשלושה תחומים ולהביא לפגיעה בלתי הפיכה בחמאס. הראשון: פגיעה בהנהגת הארגון בחו"ל. השני: מיטוט מנגנוני הממשל הרשמיים והלא רשמיים ברצועה. השלישי הוא קידום יוזמת טראמפ להגירה מרצון של תושבי עזה.
לאחר הפגיעה הקשה שישראל הסבה להנהגת חמאס ברצועת עזה, ההנהגה בחו"ל הפכה למוקד הכוח החשוב ביותר שמחזיק על כתפיו את חמאס. פעילותה של המפקדה בחו"ל היא מכפיל כוח לארגון, ויש לה תרומה מכרעת בהפיכתו לבעל השפעה אזורית, במיוחד לנוכח התנאים הקשים שמגבילים את פעילותו מרצועת עזה או מיהודה ושומרון.
בזמן שראשי חמאס בעזה חיים במחתרת וקולם לא נשמע, את מקומם בהצגת מדיניות התנועה ובקידום ענייניה ממלאים בעלי תפקידים הנמנים על ההנהגה "המדינית" של חמאס ומקיימים את מרכז חייהם בחו"ל. הם מחליפים את ההנהגה המסתתרת בהופעות בבימות התקשורת, ברשתות החברתיות, בכינוסים ובשיחות מדיניות.
פעילותם לא מסתכמת בכך. הם גוף המטה של הארגון, שותפים בגיבוש מדיניותו ובהסברתה, ואחראים לגיוס התמיכה המדינית והמשאבים הנחוצים לבניית יכולותיו של הארגון ולפעילותו. חלקם ממלאים תפקידים מבצעיים, החל בתיאום בין־אזורי למטרות טרור וכלה בהכוונה של פעילות קונקרטית. צאלח עארורי הזכור לשמצה היה בין הפעילים המוכרים לציבור, אך כמוהו יש עוד כשלושים פעילים: ח'אלד משעל, מוסא אבו־מרזוק, באסם נעים, סאמי אבו־זוהרי, עזאת רשק, אאסאמה חמדאן, מחמוד מרדאווי, טאהר נונו וזאהר ג'בארין הם שמות מוכרים לכל מי שעוקב אחר פעילות חמאס.
התפקיד המרכזי שממלאת המפקדה הזו, ומאמציה לגרור את ישראל למלחמה אזורית רב־זירתית, מחייבים את המערכת הישראלית לנקוט מאמץ נחוש ושיטתי נגדה עד לנטרול כל מרכיביה. זה נכון במיוחד לאחר הטבח המפלצתי ב־7 אוקטובר, שעליו תפארתה, ולאחר הניסוח הבהיר שסיפק משעל על מחויבותו המוחלטת של חמאס להשמיד את מדינת ישראל מהים ועד הנהר, מראש־הנקרה עד לאילת.
בלי מפקדה יעילה בחו"ל, ולאחר שהפסיד חלק ניכר מיכולותיו בעזה, חמאס עשוי לאבד את מעמדו כתנועה בעלת השפעה אזורית גם אם ימשיך להתקיים כארגון מקומי נרדף. זהו אינטרס משותף לישראל ולשכנותיה, ולכל מי שרואה במלחמה הממושכת הזו הזדמנות לעיצוב סדר אזורי חדש.
מנותקי קשר
גם במציאות הקשה שצה"ל כופה עליו, חמאס מצליח לשמר את משילותו ולהשליט סדר. המכשיר העיקרי לכך הוא האינטרנט. דרכו הוא מגבש לעצמו את תמונת המצב, ובאמצעותו – במגוון ערוצי שידור – הוא מעביר מסרים והנחיות סדורות לתושבים. לצורך אכיפת הסדר והשלטת מרותו הוא מפעיל את יחידת "החץ" - מנגנון רשמי למחצה של משרד הפנים, שחלק ניכר מאנשיו שירתו בגדודי חמאס או במנגנוני ביטחון אחרים של הארגון.
הציבור בישראל נחשף למנגנון בעיקר דרך סרטוני הזוועה שבהם נראים אנשי "החץ" יורים בברכיהם של מי שגנבו ממחסני חמאס או לא נשמעו להנחיות הארגון. הפצת הסרטונים משרתת את האינטרס של חמאס להפגין שליטה ולהרתיע את מתנגדיו.
כדי למוטט את שלטון חמאס, חיוני לבודד אותו גם תקשורתית. נכון לפעול לשיתוק ערוצי האינטרנט של הארגון, ולהכביד על מלאכת בניית תמונת המצב שלו, על התיאום בין מרכיביו, ומעל לכול על הפגנת נוכחותו והנחיותיו לציבור.
לצד זאת, חיוני לפגוע באופן שיטתי בכל מנגנוניו ולנטרל גם את אנשיו המופקדים על המערכות האזרחיות. אכן, תוצאה אפשרית של צעדים אלה עלולה להיות הגברת אי־הסדר ברצועה, אך כשחמאס מחזיק בכוח במוסרות השלטון - זו תחנה בלתי נמנעת בדרך לניתוקו מהן.
לא להעביר נשק
בתוך כך, אם נכונים הפרסומים שישראל מעבירה אמצעי לחימה לגורמים בעזה המתנגדים לחמאס, נכון לבחון מחדש את המדיניות הזו.
בשעה שישראל נאבקת על פירוז הרצועה מנשק ומיכולות צבאיות, אין זה נכון להגדיל את מלאי אמצעי לחימה, גם אם זה משרת את הרצון לפגוע בחמאס. ביטויי סלידה, תיעוב והתרחקות מחמאס מצד גורמים ברצועה לא אמורים להפתיע אותנו, אך אין לראותם כמייצגים מגמה שלטת או כוחות חזקים. ביחסי הכוחות בין הגורמים השונים ברצועה, הסיכוי שאמצעי הלחימה ימצאו את דרכם לידי חמאס או שייעשה בהם שימוש נגד ישראל גדול מהסיכויים שיגרמו לפגיעה בארגון הטרור. כל זאת, כמובן, בלי להיכנס להשלכותיה המדיניות של המדיניות הזאת ולמחירים הנוספים הכרוכים בה.
יוזמת טראמפ היא הפתרון
הערה אחרונה: יוזמתו של הנשיא טראמפ להגירה מרצון של תושבי עזה היא הזדמנות לשינוי יסודי היסטורי. אסור לתת לה לשקוע בסבך הסוגיות הקשורות בעזה ובמלחמה. ההתייחסות הזהירה מצד הגורמים הרשמיים בישראל עלולה להתפרש בקרב הפקידות הממשלתית כהססנות בנוגע לישימותו של רעיון זה, וחמור מכך – בנוגע לכשרותו. במצב כזה, גורמי המערכת ינהגו כמי שכפאם שד, ובסופו של יום תוחמץ הזדמנות זו.
עמידתו של הדרג המדיני מאחורי המתווה, תוך הבהרה של כשרותו והירתמות ליישומו, היא תנאי להצלחתו.