ברקע ההקפצה של חמש חטיבות מילואים בצו 8 למשימות בגזרות השונות, התקיים אתמול (א') כנס למפקדי גדודים במילואים שעסק בחיזוק הרוח, המשמעות והערכים, והתפקיד של חיל החינוך כעת. הכנס נערך ביד ושם בראשות קצין חינוך ראשי תא"ל סמואל בומנדיל, והוא כלל שיח מפקדים והוקרה למערך המילואים על עבודתם ברצף מאז תחילת המלחמה.
מפקדת מרכז העצמה לצה"ל, סא"ל מור דהאן שעמדה מאחורי הכנס, מסבירה כי מדובר באירוע אחד מתוך רצף של תכנית כשירות חינוכית שלמה שעושים למילואים. "הגבירו את הקצב בשנה וחצי האחרונות. עושים הרבה גם במהלך התעסוקה המבצעית, לפני, אחרי ובין המשימות. אחת האוכלוסיות שיש לנו מיקוד עליהן היא של המג"דים במילואים", היא אומרת ומציינת כי הכנס הקודם היה בדצמבר וזהו הכנס השני, והתאריך נבחר בקפידה, מיד לאחר רצף החגים והימים הלאומיים, כדי להוסיף משמעות ולגעת בערכים נוספים. "בנוסף, הבחירה לעסוק דווקא במפקדי הגדודים תוך כדי הפעלה של חמש חטיבות מילואים זאת אמירה. הגיעו יותר מ-30 מג"דים, זה לא מובן מאליו ומשמח מאוד עבורנו".
במהלך הכנס, הנושא המרכזי היה "הסיפור המשותף", כדבר שמאחד ומגדיר מטרה עבור כל הציבור הישראלי המשרת. "חשבנו במה כדאי להתמקד והבנו שכדאי לחדד את הזהות, את ה'למה' של החיילים והמפקדים, צריך לבנות סיפור אחיד ומשותף לכולם. המג"דים דיברו הרבה על הצורך בסיפור הזה כמשהו שיחזק אותנו כאומה וכעם כלפי האויבים שלנו. הם דיברו על הלחימה הארוכה, על השחיקה והמעברים המהירים בין החזרה ללחימה והאזרחות. כדי שהמעברים האלה יקרו באופן יותר חלק וטבעי, הם טענו שצריך לצייד אותם בכלים ובשיח שעלה בכנס".
הכי מעניין

חיילי מילואים נפרדים מנשותיהם בירושלים | צילום: צילום: חיים גולדברג - פלאש 90
"כשיש 'רעש לאומי' או כמו עכשיו כשאנחנו לפני נקודת מפנה בלחימה, אז צריך שכל המערכים בצבא יתגייסו לטובת זה", אומרת סא"ל דהאן, "כמו כל יחידה אחרת בצה"ל, גם אנחנו מתכוננים לימים עצימים יותר. כל המערכים צריכים לשאול את עצמם מה אני עושה כדי לסייע במערכה. אם יש עכשיו פעילות עצימה יותר, אז היכולת של חיל החינוך היא להכין לקראת זה. חיזוק הרוח והלכידות ויצירת שפה משותפת מחזקות זהות, וזה נורא משמעותי בשדה הקרב כמו תרגול של שימוש בנשק".
המג"דים זה "קל", העבודה החשובה יותר עם אצל הלוחמים.
"נכון, אבל התפיסה שלנו היא 'המפקד כמחנך', שהכל מגיע מלמעלה ויורד למטה. שהמג"דים יעשו את זה למ"פים והם ימשיכו עם זה הלאה. הכנס הזה הוא פעולה אחת מתוך סט רחב של פעולות שאנחנו עושים, כמו פגישות עם כל המפקדים חודש לפני המשימות שם מדברים על ערכים במשימה ורוח וחיבור למקום, זה חלק מפאזל".
"יש תכנית כשירות ערכית-חינוכית לכל גדודי המילואים בצה"ל והיא אושרה ופורסמה", מציינת מפקד מרכז העצמה בצה"ל, "יש הכנת מפקדים, יש תקציב לפעילויות חינוכיות שכל מג"ד מקבל, והוא יכול לקחת את הגדוד למוזיאון, עבודה חקלאית או סיור בעוטף, וכל מפקד מחליט מה לעשות. הרעיון הוא לעשות פעילות חינוכיות ערכית שמחזקת לכידות בגדוד. בסוף המשימה הם עושים יומיים של 'סגירת משימה', עם כל המעטפת והוקרה. ובהמשך גם חיזוק המשפחות והוקרה שלהן. כל זה כדי שהם יוכלו לעשות את המשימות על הצד הטוב ביותר".

חילי צה"ל, אילוסטרציה. | צילום: שאטרסטוק
מי שהשתתף בכנס הוא סא"ל במיל' א', מג"ד 363 בחטיבת הראל (10). את הבוקר הוא פתח דווקא בבשורה "מצמררת ומרגשת", לדבריו, על החזרת צבי פלדמן ז"ל. "צבי הוא חייל בגדוד שנפל בקרב סולטאן יעקב. הוא היה בגדוד 362 וזה הגדוד שנטמע בגדוד שלנו אחרי שהחטיבה שלו נסגרה. אני בקשר עם משפחת באומל מאז שנכנסתי לתפקיד, ועכשיו אנחנו מתארגנים ללוויה ונישא את הארון. זאת הרגשה מיוחדת", מספר סא"ל א'.
"בכנס דיברנו על הרבה דברים, בין השאר על הנטייה שיש לאנשים להשוות בין מה שקרה באירופה לפני יותר מ-80 שנה לשבעה באוקטובר. עסקנו בשאלה האם יש מקום להשוואה, והתשובה היא לא. חד משמעית".
העיסוק ברוח תוך כדי מלחמה לא מרגיש שולי?
"ממש לא, זה העיקר. בטח אחרי כל כך הרבה זמן של לחימה. בסוף, בשביל לצאת מהמקום הבטוח ולהסתער מול האש, כמו שעשינו החיילים שלי ואני, חייב שתהיה רוח. כדי להסתער צריך רוח. אני לא רואה בזה עיסוק שולי אלא מרכזי. תוך כדי הלחימה נהגנו שיום בשבוע יש שעה הרצאה בנושאי רוח. שמישהו מגיע מבחוץ ומדבר עם החיילים בין המוצבים", מדגיש מג"ד 363, ומציין כי למרות שהשבעה באוקטובר חרוט אצל כולם בראש ונראה שלא צריך להזכיר למה נלחמים, "כשקוראים לך בסבב שני ושלישי בהפרשים קצרים ולתקופות ארוכות, אז לפני שאתה מתחיל להסביר לסביבה למה את עושה את זה, אתה צריך להזכיר לעצמך למה. אם לא נעשה את זה, זה יהפוך לטכני ולפחות טוב".

מעמד החזרת גופתו של רס״ל צביקה פלדמן ז״ל | צילום: דובר צה"ל
סא"ל א', נזכר מדי רגע בסיבות על מה הוא נלחם. הוא נפצע קשה בתחילת המלחמה, פונה לבית החולים, השתקם וחזר לפקד על הגדוד. "תוך כדי שאני מדבר איתך אני מרגיש את הפציעה. יום יום ושעה שעה, יש פרוצדורות רפואיות שאני עוד צריך לעבור, אבל יש משימה שצריך למלא וכל עוד אני יכול אני אעשה אותה. זה המסר גם ללוחמים. כשנפצעתי סירבתי שיסחבו אותי באלונקה לנקודת הפינוי והתעקשתי ללכת בעצמי כדי לומר להם שמפה אני יוצא רק על הרגליים".
זה היה כנס למג"דים, איך מתווכים את כל הרוח הזאת לחיילים ולמשפחות?
"עוד שבוע אנחנו עושים יום מורשת של החטיבה ונספר את המורשת לחיילים, ולמשפחות – בנות הזוג, ההורים והילדים. כולם יגיעו כדי לראות ולשמוע את הסיפור של מה שעשינו כל הזמן. בלוויה של צביקה פלדמן אנחנו נשתתף, אחרי 43 שנה, הוא משלנו, ונחלוק לו כבוד אחרון. זה חי אצלנו כל הזמן, ואנחנו נטענים ומטעינים אחרים. מקווה שיום המורשת הזה יטעין כמו שצריך את החיילים והמפקדים שלנו. קראתי לכל מי שיכול להגיע ללוויה של פלדמן, זה נכון ומכובד שאנחנו נחלוק לו כבוד אחרון. מאמין שיגיעו".
העיסוק ברוח יכול לתת מענה אמיתי לקשיים האובייקטיבים?
"ברור שככל שהמילואים מתארכים אז זה נהיה יותר קשה. זה אתגר שעומד לפתחנו ולא ייעלם. המשימה שלנו היא לפתור אותו ואנחנו נעבוד יותר קשה ומקווה שאנחנו עושים בזה עבודה טובה. לפי האחוזים נראה שכן. בסוף מה ששולח חייל לשדה הקרב זאת המשפחה שלו. אנחנו משתדלים לעשות כמה שאפשר למשפחות, להיות בקשר איתן, כדי שיבינו את חשיבות המשימה ושהם חלק ממנה ואנחנו לא יכולים בלעדיהם. זה הדגש העיקרי. חייל יבוא רק כשהוא יבין שדואגים למשפחה שלו – מרמת הפלוגה והגדוד ועד למעלה. ככל שכולנו ניטיב להבין את זה ולפעול בנושא, אז יהיה לנו יותר קל למלא את המשימות שלנו".