בירת מחוז הטרור הוחרבה, למעט פלאפל וגרניום: סיור בג'נין

ממעלה מחנה הפליטים ג'נין החרב, שאליו הגעתי השבוע עם מפקד אוגדת איו"ש תת־אלוף יקי דולף, ניבט עמק יזרעאל ובו היישובים והקיבוצים הפורחים. הושט היד וגע בם. התצפית מזכירה מיד את הקרבה בין עזה לקיבוצי העוטף: כמו בעזה, גם פה נבנתה תשתית טרור רצחנית שבה כל סלון וחדר עוצבו כדי לשרת תוכנית צבאית, וגם כאן צה"ל היה צריך לכבוש ולטהר את כל הסביבה כדי להסיר את האיום שצמח באין מפריע כמעט בעשרים השנים האחרונות. 

מרגע שמדינת ישראל נסוגה בשנת 2005 מצפון השומרון ונטשה את היישובים שם, נוצר ריק של אזור שלם ללא נוכחות צבאית - ממזרח כפרי המחומש, ממערב טולכרם המשקיפה על נתניה וסביבותיה, מצפון ג'נין ומדרום שכם. אבל במקום לקדם חיים תוססים, הפלסטינים בחרו לבנות מחוז טרור רצחני, שבירתו מחנה הפליטים ג'נין, ולהעביר בקלות בין הערים והכפרים סביבם אמצעי לחימה ופעילי טרור. מטרת המבצע הנוכחי ביהודה ושומרון, "חומת ברזל", היא לשבור את הטבעת שנוצרה בין ארבעת המרכזים.

במבצעים קודמים צה"ל נכנס לנקות באופן נקודתי תשתיות טרור, אבל מכיוון שכוחות הצבא לא נשארו במקום - המחבלים התחמשו שוב. מחנה הפליטים הפך ליעד מבוצר כל כך, עד שכאשר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים ניסו להיכנס ולהתמודד עם תאי הטרור הם לא הצליחו לעבור אפילו את קו הבתים הראשון. לכן נאלץ צה"ל לגבש פעולה התקפית מתוזמנת בערי המחוז השונות למיגור הטרור.

אל העיר ג'נין נכנסנו בכלי רכב משוריינים, אבל ללא הפרעות. עד לפני כמה חודשים גם כוח צבאי חזק ומאומן התקשה לעשות זאת, ודאי לאור יום. חודשי לחימה ספורים שינו את המצב: כל האוכלוסייה במחנה הפליטים עזבה, והחיילים עוברים בית אחר בית ומשמידים את תשתיות הטרור.

מאז שאיבדו את הבסיס שלהם, המחבלים נסים ומתחבאים בכפרים מסביב – וצה"ל פוגע בהם בשיטתיות. במקביל למבצע, שאר השכונות בג'נין ממשיכות לנהל שגרת חיים. כל בתי הספר פתוחים והשוק והחנויות פעילים, אך ההתנגדות פחתה באופן ניכר. מחוץ לרכב המשוריין אמר לי חייל: "מי היה מאמין שאני אעמוד ואגלגל סיגריה? בתחילת המלחמה לא יכולתי לצאת מהרכב בלי לספוג ירי".

כשצועדים ברחובות הצרים והשוממים של מחנה הפליטים, ניתן להבחין בשמץ מהחיים שהיו כאן: חנויות נעליים, פלאפל, גרניום שעוד פורח ובעיקר אינסוף כרזות הלל למחבלים ולג'יהאד שהם מובילים. כל אלה מסבירים היטב את האמירה של סא"ל י', שליווה אותנו: "אולי זה נראה כמו בתים, אבל זה תשתית טרור".

המחנה נבנה ותוכנן כדי לשרת מטרות רצחניות. כך למשל, הרחובות צרים באופן מיוחד כדי שטנק ישראלי או רכב ממוגן לא יוכלו לעבור בו. הכבישים היו ממולכדים, הצמתים מרושתים במצלמות אבטחה. בקירות של מרפסות חזית נמצאו חרכי ירי, ובבתים רבים אותרו קירות כפולים לאחסון נשק. הכוחות שנמצאים היום במחנה עוד מרוקנים אותו מאמצעי לחימה ופועלים לעצב מחדש את הרחובות ולהרחיב אותם. כחלק מפריצת הצירים נהרסו בג׳נין עד כה כמאה מבנים, והעבודה הזאת עוד תימשך זמן רב. 

אף שצה"ל שולט כרגע במקום, בלתי אפשרי כמעט לרוקן את המים בבריכת הטרור - בעיקר בגלל בעיות שלא קשורות ללחימה בשטח: הגבול המזרחי הפרוץ ומכשול התפר שלא סגור באופן הרמטי מאפשרים מעבר של אנשים, כלי נשק וכסף. במקביל, המחבלים כאן מקבלים הנחיות ומשאבים מגורמים בין־אזוריים באמצעים דיגיטליים.

לכן, עד שמדינת ישראל לא תתמודד עם הקשיים האלה, המחבלים יוכלו לחזור ולהתעצם שוב ושוב. וכך, אף שמתחילת המלחמה חוסלו 930 מחבלים והוחרמו 2,050 אמצעי לחימה ביהודה ושומרון, ביום רביעי לבדו אירעו שני פיגועים - אחד מהם כאן בצפון השומרון, שבו נפצעו שני לוחמים. הדרך לשקט ושלווה, או לכל הפחות לביטחון, עוד ארוכה.