בחודיידה ובצנעא שבתימן, בדמשק, בחמה, בלטקיה ובדרום־סוריה, בנבטיה ובלבנון עשתה ישראל גם השבוע את מה שהיא חייבת לעשות כדי לשמור על ביטחונה ולהבטיח את האינטרסים שלה: להשתמש בכוחה. אלה חלק מחוקי הטבע בשכונה שאנו חיים בה. הנשיא דונלד טראמפ לא מפנה עורף לישראל, והיא לא מתחבאת מתחת לסינרו.

איך היינו נראים אלמלא גבינו מהחות'ים מחיר על שיגור הטיל לנתב"ג?

על מבצעי התקיפה המוצלחים והמרשימים של חיל האוויר הישראלי בתימן העיבו שני דברים. הראשון הוא תחושת התסכול לנוכח הפער בין גודל ההישג המבצעי ובין מידת השפעתו על המוטיבציה של הארגון לתקוף את ישראל. הדוברים החות'ים מיהרו לאיים ש"הסלמה תיענה בהסלמה", ושלא יפסיקו לתקוף את ישראל כל זמן שהלחימה בעזה נמשכת.

בלי להידרש לסוגיית איראן, כדי להתמודד עם התחושה הזאת צריך לכייל את הציפיות. במקום להשפיע על רצונותיו של האויב החות'י, נכון לפעול נגד יכולותיו - בראש ובראשונה נגד יכולות השיגור שלו מול ישראל: טילים, כטב"מים, משגרים ומתקני ייצור. נוסף לכך, כפי שנעשה במקרה הזה, יש לפעול גם נגד התשתיות הכלכליות שמאפשרות לו לממן את פעילותו.

העניין השני שהעיב על מהלכינו בתימן הוא הודעתו של הנשיא טראמפ, שהפתיעה כנראה לא רק את ישראל, שהגיע להבנות על הפסקת אש עם החות'ים. טיבן והיקף תחולתן טרם הובהרו, אך הסכמת וושינגטון להבנות כאלו בעיצומה של ההתכתשות הישראלית עם החות'ים, לצד אופן הבשורה על כך, סיפקו בסיס לטענה שטראמפ משאיר את ישראל להתמודד לבדה עם האיום החות'י.

אכן, תיאום הדוק בין וושינגטון לירושלים בשלל הסוגיות שעל הפרק בוודאי רצוי יותר לשני הממשלים, ולכך גם צריך לחתור. אך חסרונו לא מעיד בהכרח על אובדן אמון, הפניית עורף או התעלמות מהאינטרסים ומהצרכים של הצד השותף.

במקרה הזה, באופן לא מכוון, דווקא היעדרו של תיאום מוקדם בעניין הפסקת האש אפשר לישראל לפעול ללא רסן ולגבות מהחות'ים מחיר על הפגיעה בנתב"ג. עצירת ההתכתשות בלי זאת הייתה מחמירה את הפגיעה במעמדה של ישראל. יתרה מכך, בתקיפות העבירה ישראל מסרים עקיפים לאיראן ולשחקנים נוספים, בין השאר באשר ליכולתה לפעול במתארים מורכבים כאלה יום אחר יום, על בסיס מודיעין מדויק, ובלי לחשוש מההשלכות הפומביות שבמתן אזהרות מקדימות לאוכלוסייה. יש בכך גם לעודד את הכוחות הסוניים המתנגדים לאיראן ולגרורותיה, ומעל לכול להמחיש את היותה של ישראל מעצמה אזורית.

ומה אם החות'ים יחדשו את התקפותיהם נגדנו? ראשית, יש לקוות כי מערכת הביטחון דרוכה לאיתור כוונות כאלה ולסיכולן בעוד מועד. שנית, כמו במאבקים עם גורמי טרור אחרים, עלינו להמשיך בנחישות וברציפות עד לריסוק היכולות. נכון לפעול גם נגד מנהיגי החות'ים, ומעל לכול לפעול עם ארה"ב לפירוק המודל שאיראן בנתה להפעלת ארגוני פרוקסי.

המעורבות בסוגיית הדרוזים בסוריה – תחילת התיקון

התנהלותה של ישראל בעקבות האיומים והפרעות נגד הדרוזים בסוריה משקפת הפנמה של המעמד המחודש שלה באזור, וגם של המחירים ששילמנו בעקבות הפניית עורף למי שסייעו לישראל או ביקשו ליצור עמה שותפות.

בתור מדינה קטנה שנדרשת להגן על האינטרסים שלה במרחבים גדולים ומול אויבים רבים, ישראל חייבת להסתייע בגורמים מקומיים, גם אם אלה יבחרו בכך ממניעים תועלתניים. כדי שלא יובן אחרת, חשוב להדגיש: ההסתייעות בגורמים כאלה אין משמעותה להסתמך עליהם, ובכל זאת אין להקל בכך ראש.

המעורבות הפעילה של ישראל בסוגיית הדרוזים בסוריה נדרשת מארבע סיבות. ראשית, לנוכח השפעות הגומלין על הדרוזים בישראל והציפיות של בני העדה הדרוזית מממשלת ישראל בנושא. שנית, כדי לבסס מוקד השפעה באזור אסטרטגי לישראל. שלישית, כדי למצב את ישראל כשחקן רלוונטי לכל פתרון שמתגבש ביחס לסוריה. יש לכך חשיבות במיוחד לנוכח השאיפות של טורקיה באזור. לבסוף, כדי לתקן את הרושם שיצרנו בנסיגה מלבנון בשנת 2000 ביחס לצבא דרום לבנון. מדיניות כזו תעביר מסרים ברורים גם לשחקנים נוספים ש"יושבים על הגדר".

החזון של טראמפ לסוריה יכול להשתלב בתוכניתו לעזה

הדיווחים על קיומו של ערוץ שיחות חשאי בין סוריה לישראל, בתיווך איחוד האמירויות, לא היו צריכים להפתיע את מי שעוקב אחר התנהלותו של הנשיא הסורי. מעל גבי העיתון הזה פורסם כבר לפני חודש דיווחו של העיתונאי הבריטי קרייג מארי על כך שאחמד א־שארע התחייב לנרמל את יחסי סוריה עם ישראל עד סוף השנה הבאה. לפי הדיווח, הנשיא הסורי גילה נכונות להסדר שיכלול כינון יחסים דיפלומטיים, אפילו בלי שהציב את הנסיגה ישראלית בראש דרישותיו. התמורה העיקרית שהוא מצפה לקבל על כך היא הסרת העיצומים ותמיכה כספית מהמערב.

הרטוריקה המתונה שנקטו דוברי המשטר הסורי החדש כלפי ישראל העבירה את המסר שהמשטר לא רוצה להסתבך בהרפתקאות צבאיות עם ישראל, לפחות לא בראשית דרכו. אולם גישתה הכללית של ישראל כלפיו התאפיינה - בצדק רב - בחשדנות ובזהירות. זאת לנוכח החשש כי א־שארע מסווה את עמדותיו האמיתיות, וגם בשל מעורבותו של רג'פ טאיפ ארדואן, שעמדותיו כלפי ישראל הלכו והקצינו. בישראל ובעולם הערבי חששו שהחלל שנוצר בעקבות קריסת הציר השיעי יתמלא על ידי שחקן סוני־קיצוני בהובלת טורקיה ובתמיכת קטאר.

אם טורקיה תצליח לבסס הגמוניה בסוריה, היא תוכל להרחיב את השפעתה הרבה מעבר לכך, ועלולה למצוא את עצמה בעימות - גם אם לא צבאי ולא מיידי - עם שחקנים אזוריים כמו ישראל, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. איום חמור במיוחד נשקף ליציבותה של ירדן, לנוכח החיזוק הטורקי שיקבלו האחים המוסלמים בממלכה ההאשמית מצד שכנתם.

הנשיא טראמפ הבין כי המפתח להשגת יציבות בסוריה נמצא בידי ישראל וטורקיה. מהלכי התיווך של איחוד האמירויות נעשו בברכתו, ונועדו להסדיר את חלוקת ההשפעה במגרש הסורי באופן שיבטיח את האינטרסים החיוניים של טורקיה וישראל, וגם של שאר המדינות שעלולות להיות מושפעות מכך: ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות ואפילו מצרים.

החול בשעון החול אוזל עד לרגע שהטרוריסט בחליפה יזכה בהכרה בינלאומית רחבה, בהקלת העיצומים שהוטלו על סוריה בימי משטר אסד ובתמיכה במאמצי שיקומה. הזמן המתקצר משקף גם את חלון ההזדמנויות שנפתח לעיצובה של מציאות חדשה מצד מי שמבקשים זאת. בכל מקרה, ומעל כל הסדר שיגובש, חייבת לרחף האזהרה הנבואית "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו".

הגישה שישראל צריכה להפגין ביחס למהלכים בסוריה אמורה לפני הכול לתת מענה לחששותיה. לכן אין מקום לדיבורים על נסיגות, הגבלת פעילות צבאית או הסכמה לקיומן של יכולות צבאיות המאתגרות את ישראל בשטח סוריה - וגם לא על הסכמה לקיומם של בריתות והסכמים צבאיים בין סוריה ובין מדינות העוינות את ישראל.

ישראל צריכה להתעקש על מדיניות "נגן בעצמנו על האינטרסים שלנו". הדברים אמורים גם ביחס לרצועת הביטחון ולאזורים הרלוונטיים בדרום־מערב סוריה. ישראל צריכה לדרוש את סילוקם של נציגי ארגוני הטרור שפועלים נגדה מסוריה, ולשמר תהליכים ומנגנונים שיבטיחו את שלומם של הדרוזים.

נכון לבחון את האפשרות לכרוך במהלכים בסוריה גם את יוזמת טראמפ להגירה מרצון של תושבי עזה. אם ממילא יושקעו משאבים בשיקומה של סוריה ובהשבת מיליוני הפליטים הסורים, אפשר לשלב בכך גם את קליטתם של תושבי עזה המעוניינים בהגירה. חזונו של טראמפ לגבי סוריה ישתלב אז גם בתוכניתו ההיסטורית לגבי רצועת עזה.