הצעקות שבקעו מחדר החקירות גרמו לכמה מהשוטרים בתחנת הראל לעצור לרגע במסדרון. לא תוכן הדברים הוא שהפתיע אותם, אלא הקול. הם הכירו היטב את החוקרת שישבה בחדר, רס״ר עדי צביה פרידמן – חוקרת מיושבת, עניינית וקרת רוח – וידעו כמה קשה להוציא אותה משלוותה. הפעם, משהו בחקירה הצליח לערער גם אותה.
מול רס"ר פרידמן ישבה שילת חוטה, אחת החשודות המרכזיות בפרשת רצח הצעיר בניהו רזי בנחלאות, שהתרחש לפני כחודש. פרידמן, שהייתה מעורבת בחקירת כל הנשים המעורבות בפרשה, ניהלה באופן בלעדי את חקירתה של חוטה וכבר פגשה אותה כמה פעמים. ככל שהימים חלפו והראיות הלכו והצטברו, הפער בין חומרת התמונה שהתגבשה בחדרי החקירות ובין התנהגותה של הצעירה שישבה מולה נעשה מבחינתה בלתי נתפס.
בניהו רזי ז"ל | צילום: לפי סעיף 27א'
״הרגשתי שהיא מזלזלת באינטליגנציה שלי״, מתארת פרידמן השבוע. ״היא צוחקת, משנה גרסאות גם כשאני מעמתת אותה עם עובדות, מזלזלת באירוע. כמה ימים לפני כן הבחורה נכחה באירוע רצח, והיא יושבת מולי כאילו היא משתתפת באיזו סדרת טלוויזיה ולא בחקירה שהיא חשודה מרכזית בה. להפתעתי, ככל שהחקירה התקדמה היא דווקא צברה יותר ויותר ביטחון".
הכי מעניין
זה היה הרגע שבו פתחנו, כאשר קור הרוח של החוקרת הלך ונסדק. ״הכעיס אותי שהיא לא מבינה את הסיטואציה החמורה שהיא נמצאת בה. וזו לא הייתה התנהגות של רגע אלא נמשך יום אחרי יום, בזמן שהראיות שמתגבשות מציירות תמונה מחרידה. בחיים שלי לא נתקלתי בדבר כזה״.
הרגע החריג ההוא בחדר החקירות ממחיש את מורכבות החקירה ואת המאמץ הנדרש מחוקרי תחנת הראל בדרך לפענוח הפרשה ולהגשת כתב האישום: ימים ארוכים של גרסאות משתנות, עימותים עם החשודות, איסוף פרט אחר פרט, וניסיון לחלץ אמת מתוך סיפור שלדברי החוקרים הלך ונעשה מטריד ככל שהתמונה התבהרה.
עוד כתבות בנושא
מניפולציה ותחכום
רחוב שיריזלי נחשב לאחד הרחובות השקטים והפסטורליים בנחלאות. סמטה ירושלמית צרה, בתי אבן ואווירה שכונתית שקטה, במרחק דקת הליכה משוק מחנה יהודה הסואן. אבל במוצאי שבת, 11 ביולי, השקט הזה נקטע באכזריות. בתוך דירת Airbnb ברחוב התרחש רצח אלים, לכאורה על רקע אובססיה רומנטית, שגבה את חייו של בניהו רזי, בן 19. כתב האישום שהוגש בשבוע שעבר מגולל שלב אחר שלב את מסכת האירועים המצמררת.
שבעה מעורבים עומדים כעת במרכז הפרשה, בהם ארבעה קטינים ובת זוגו לשעבר של רזי, אגם צרפי. אלא שבתוך סיפור הרצח החריג מסתתר פרט יוצא דופן נוסף: מקומן המרכזי של הנשים בפרשה. מעורבותן של נשים בתכנון ובביצוע פשעים חמורים, ודאי באירועי רצח, נחשבת חריגה בעולם הפלילי. במקרה המדובר, לעומת זאת, ניצבות בלב הסיפור שלוש נשים. על פי המשטרה ולפי כתב האישום הן נטלו תפקיד מרכזי ואקטיבי ביצירת המלכודת, בניהול ההתרחשות מרחוק, ובסיוע הלוגיסטי לאחר הרצח.
אגם צרפי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
במשטרה מתארים את הרצח כאירוע שהיה לו ״מוח״ ו״גוף״. על פי החשד, צרפי וחברתה, שילת חוטה, היו ה״מוח״ שתכנן והניע את המלכודת. השתיים מואשמות ברצח בכוונה תחילה, לאחר שעל פי כתב האישום פיתו את רזי ואת חברו מתניה להגיע לדירה השכורה, והזעיקו את חבורת הנערים כדי ״לגמור אותו״.
גם כשהאלימות כבר פרצה בתוך הדירה, הנשים המשיכו להיות מחוברות למתרחש. על פי כתב האישום, במהלך הלינץ׳ האכזרי צפו אגם ולינור ששון, אימו של החשוד כדוקר המרכזי ובעלת עבר פלילי עשיר, בשיחת וידאו בזמן אמת ששילת שידרה להן ישירות מזירת הרצח. בשלב הזה הבינה לינור, על פי החשד, שהן עומדות להיעצר והזהירה אותן שלא לדבר עם המשטרה והתוותה להן גרסה מתואמת.
שילת חוטה | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
על פי כתב האישום, תפקידה של ששון לא הסתכם בניהול האירוע מרחוק. היא הסיעה אל הזירה את בני הנוער כשהם מצוידים בכלים ששימשו אותם לרצח, מילטה אותם מהמקום, שמעה מהם ברכב כי "רזי מת״, ובהמשך ניסתה להבריח אותם אל מחוץ לעיר ולתדרך אותם לקראת החקירה. בעקבות זאת היא מואשמת בסיוע לאחר מעשה ובשיבוש מהלכי משפט.
״כאישה, נדהמתי והתביישתי לגלות את המעורבות הגדולה כל־כך של הנשים באירוע הפשע החמור הזה״, אומרת רס"ר פרידמן. ״הוקפצתי לחקירה מהרגע הראשון, וכבר אז הבנו שמדובר באירוע מורכב מאוד. כשנחשפתי לראשונה לשלוש הנשים, ועוד לפני שהבנו את האירוע לעומק, ראיתי את אגם ושילת כשהן שלוות למדי, לא מביעות רגש מיוחד – לא בהלה, לא צער, לא עצבות. להפך, הן אפילו צחקו לנו בפנים והפגינו בוז גלוי ולעג מוחצן כלפינו החוקרים, וכלפי האירוע כולו. זה חריג, וזה מצמרר אותי.
״הן התייחסו לכל האירוע כאילו הן משתתפות באיזו תוכנית ריאליטי, ונכנסו לתחנת המשטרה בביטחון מופגן, כמו שחקניות שנכנסות לראיון טלוויזיה", מוסיפה פרידמן. "הן מתווכחות איתי כאילו אנחנו נמצאות בבית ספר ולא בחדר חקירות. כששאלתי מה הן עשו בזירה הן אמרו שהן לא קשורות לאירוע, זאת למרות שהן החלק הכי משמעותי באירוע הזה, כפי שלמדנו בהמשך, ובלעדיהן הוא לא היה מתרחש.
״אחת הגרסאות של הבנות הייתה שהן הגיעו לדירה של רזי כדי לקחת את החפצים שלהן, אבל כשעימתתי את שילת ושאלתי למה צריך כל־כך הרבה אנשים כדי לקחת את השמפו והמרכך שהשאירו בדירה, היא צחקה עליי ואמרה שמדובר בשמפו יקר. כשעימתנו אותה עם העובדה שהיא בסוף לא לקחה את השמפו, היא המשיכה באותה התנשאות. זה היה חלק מההתנהלות שלה בחקירה״.
ככל שהחקירה התקדמה, הלכו והתחדדו בעיני החוקרים ההבדלים בין שתי החשודות המרכזיות. בעוד שילת חוטה הצטיירה בעיניהם כצעירה בעלת דימוי עצמי נמוך, באגם צרפי הם זיהו לדבריהם דמות אחרת לחלוטין: מניפולטיבית, מתוחכמת וכזו שיודעת לזהות את נקודות התורפה של היושבים מולה ולהשתמש בהן לטובתה.
לדברי החוקרים, את אותם דפוסי פעולה שבהם השתמשה כדי לשכנע את רזי לפגוש אותה למרות צו ההרחקה שהוצא נגדה, ובהמשך כדי להניע את הנערים לפגוע בו, היא ניסתה להפעיל גם בתוך חדרי החקירות. ״המניפולטיביות של אגם באה לידי ביטוי בחקירה״, אומר רס״ר אבי צבי לוי, שחקר את לינור ששון ואת ארבעת הנערים. ״כלפי החוקרים היא מפעילה את הכוח הנשי שלה מולם, כלפי החוקרות היא מתמסכנת וקורבנית, טוענת שהיא סובלת בחקירה ומתלוננת על יחס לא הוגן. היא מספרת לנו ששלחה הודעה מסוימת לרזי, כי בהתבסס על התכתבויות עבר היא ידעה שההודעה הזו תגרום לו לחזור אליה. היא הציגה את הדינמיקה בינה ובין רזי באופן ששכנע את הנערים האחרים להצטייד בכלי נשק קרים, לנסוע למקום אחר ולבצע את הרצח. כשאנחנו שואלים אותם למה הסכימו לעשות זאת, הם ציינו ש׳היא יפה׳.
לינור ששון | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
״לאחד הנערים היה בעברו המשפחתי אירוע שבו לתפיסתו גבר פגע בקרובת משפחה שלו. היא ידעה להפעיל אצלו את הנקודה הזו. זו בחורה שיודעת להפעיל את התכונות שלה כדי להשפיע על הצד השני, ולגעת בנקודות הרגישות של אנשים באופן מתוחכם. היא מבינה אנשים היטב, ולצערנו זה גם עבד״.
המצלמה משנה את הזירה
הנוכחות הנשית הבולטת בפרשת הרצח בנחלאות מציגה מקרה יוצא דופן: על פי כתב האישום, הנשים אינן נמצאות בשולי ההתרחשות אלא מלוות אותה משלב התכנון והפיתוי, דרך הצפייה באלימות בזמן אמת, ועד לניסיונות המילוט והשיבוש שאחריה. לצד ההיבט החריג הזה, אפשר לזהות כאן גם כמה מדפוסי הפשיעה המגדריים המוכרים ביותר.
״אני רואה באירוע הזה דפוסים חדשים וגם ישנים״, אומרת ד״ר חגית תורג׳מן, קרימינולוגית וראש החוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי. ״מצד אחד, עדיין יש פה איזושהי חלוקת תפקידים מגדרית מסורתית: הבנות הן יותר המתכננות והמלוות של האירוע, הן מייצרות את התוקפנות המילולית, בעוד שמי שעושה את האקט הפיזי בפועל הם הבנים. הקורבנוּת שאגם צרפי מפגינה כלפי הנערים כמי שנפגעה פיזית על ידי בן הזוג שלה לשעבר, יוצרת אצלם אהדה. לכן חלוקת התפקידים המגדרית די נוכחת בסיפור.
"בעשורים האחרונים גוברת תשומת הלב לכך שגם נשים יודעות להיות אלימות ולבצע עבירות. עם זאת, המחקרים מראים שדפוס ההתנהגות שלהן שונה, וכשיש אלימות היא לא תהיה כזו קיצונית בגלל הפערים הפיזיים. כאן אנחנו רואים שהן תופסות תפקיד אחר. הן אומנם לא מבצעות אותו בפועל, אבל בהחלט מאשרות אותו. האישור הזה לא שם אותן במקום פחות אלים. עם זאת, יש כאן גם איזו חציית גבול משמעותית ברמת המעורבות שלהן באלימות. על פי כתב האישום הן היו שם לאורך כל הדרך – תכננו, ישבו ברכב וצפו באירוע״.
על רקע חלוקת התפקידים הזו נכנס לזירה גורם נוסף, שמעניק לפרשה ממד אחר: הטלפון הנייד. האלימות שהתרחשה בדירה לא נשארה בין התוקפים לקורבנות, אלא צולמה ושודרה בזמן אמת אל מי שנמצאו מחוץ לזירה.
בעיני תורג׳מן, המצלמה אינה רק אמצעי לתיעוד המתרחש, אלא חלק מהדינמיקה של האירוע עצמו. ״בכך שהיא משדרת את הסרטון, שילת חוטה היא הגורם המקשר בין ה׳בנות׳ ל׳בנים׳. לצילום עצמו יש כאן תפקיד מפתח. כבר לא מדובר רק באירוע שהוא בין העבריין לקורבן, אלא גם בין העבריין לקהל שצופה בו. כשיש מצלמה ויש מי שצופה מהצד, זה יכול להיחשב פקטור משמעותי שמסלים את האירוע, כי הוא מכניס את הממד של ה׳כבוד׳ וה׳גבריות׳, כשהגברים מראים לבחורה בזמן אמת איך הם מגנים עליה. ניתן לומר שהמצלמה היא גורם שהופך את האירוע ומכניס לתוכו את כולם – אגם צרפי שישבה ברכב וצפתה בו, שילת חוטה שצילמה אותו ומחברת בין מי שנמצא במקום פיזית למי שלא. אגם צרפי ולינור ששון הופכות לשותפות בפועל כי הן יושבות באוטו בחוץ, צופות באירוע מתחילתו ולא מונעות מהרצח להתבצע".
במהלך השעות הרבות בחדרי החקירות, התנהלותן של החשודות הדהימה את החוקרים מזווית נוספת: העיסוק בדימוי ובנראות שלהן כלפי חוץ. ״כיוון שהטלפון שלהן נלקח מהן והן היו מנותקות מתקשורת, הן היו שואלות אותי בחקירה מה אומרים עליהן ברשתות החברתיות ואיזו תמונה שלהן פורסמה", מספרת פרידמן. "זה היה אבסורד בעיניי. למרות שהן מפורסמות כחשודות ברצח, מעסיק אותן לדעת אם התמונות שלהן מחמיאות וזה מטריד אותן יותר מהשאלה למה הן נמצאות בחקירה ומה הן עושות בה״.
התחושה שלפיה גם אירוע קיצוני כזה נחווה דרך מושגים של תוכן, צילום ומסך, עלתה גם בחקירותיהם של כמה מהנערים. ״אלה לא רק הצעירות״, מבהיר רס"ר לוי. ״התחושה כאילו מדובר בתוכן לרשתות ליוותה גם חלק מהקטינים שאני חקרתי. אחד אמר לי ש׳זה מרגיש כמו סרט׳. זו לא הייתה ביקורת, הוא אמר את זה בחיוך״.
המשפט הזה, שנאמר כבדרך אגב בחדר החקירות, המשיך להדהד במחשבותיהם של החוקרים. הם חשים שהצעירים הללו, החשודים במעורבות באירוע שהסתיים במותו של אדם, חווים לעיתים את המציאות כאילו היא מתרחשת על מסך. ״נראה שבעידן האינסטגרם יש לנערים איזה צורך לחיות 'חיים בשביל להראות׳, וזה מעוות את הראש ואת האופן שבו הם מסתכלים על ׳החיים האמיתיים׳״, מאבחנת פרידמן. ״השאלה היא האם הם בכלל חיים ׳חיים אמיתיים׳, אם הם כל הזמן עושים דברים בשביל להראות אותם – הולכים למקומות שונים כדי לצלם ולשתף אחרים, אוכלים במקומות מסוימים כדי לתעד ולהעלות לרשת. הם לא הולכים לשם כי הם רוצים לחוות, אלא כדי לתעד. כך נוצר עיוות מחשבתי לגבי החיים האמיתיים עצמם – מה חשוב ומה לא, בשביל מה קמים בבוקר, מה המשמעות של החיים שלי מחוץ לטלפון״.
לפוצץ את הבועה
רס"ר פרידמן (26) מתגוררת במבשרת־ציון ומשרתת זה כשנתיים וחצי ביחידה ללוחמה בפשיעה, שאליה התגייסה מתוך שאיפה לעסוק בתיקים משמעותיים. היא לקחה חלק בפענוח רצח חביבה ושדי, בלכידת סוחר סמים מרכזי ועוד. אגב, פרידמן גדלה בפסגת־זאב, בבניין סמוך למקום מגוריה של אגם צרפי, אך בין השתיים לא התקיים כל קשר.
רס"ר לוי (30) עלה בילדותו מארה"ב, הוא בעל תואר בפסיכולוגיה וקרימינולוגיה, ומשמש כחוקר ביחידה ללוחמה בפשיעה. בין השאר טיפל בתיק "זמן פציעות" שבו כדורגלני ליגת־העל הונו את הביטוח הלאומי, רצח חביבה ושדי ועוד.
גם בעבור מי שרגילים לפגוש מדי יום את הצדדים הקשים ביותר של המציאות, משהו בתיק הזה, ובפער בין חומרת המעשים ובין האדישות שבה נתקלו לטענתם פעם אחר פעם, הצליח לחדור את מעטפת הריחוק המקצועי. באחת החקירות פרצה פרידמן בדמעות מול הנחקרת שישבה מולה, ושאלה אותה כיצד אינה קולטת את חומרת הסיטואציה שהיא נמצאת בה.
אצל לוי זה קרה דווקא מול הקלטה. ״כשאני מתמלל שיחות שהגיעו למוקדים של המשטרה ומד״א, זה לא משפיע עליי ברמה הרגשית״, משתף לוי, והדמעות צובעות את קולו גם בשיחתנו. ״אני חושב שזה התיק הראשון שהקשבתי בו להקלטה והתחלתי לבכות. חוסר האונים שנשמע בקול של מתניה, החבר שנפצע והזעיק את האמבולנס, היה נורא. נכון, אני בתפקיד וצריך לשמור על ריחוק, אבל אנחנו אנשים לפני שאנחנו שוטרים, ובחור צעיר נרצח כאן.
״גם אם נצליח להעמיד אותם לדין, זה פרוצדורלי. ברמה המהותית, מישהו כאן איבד את חייו ואלה שעשו זאת אדישים לכך לחלוטין. לכל החשודים לא הייתה טיפת אמפתיה לאירוע. אחד החשודים אומר לי שרק אלוקים ישפוט אותו, לא בני אדם. אמרתי לו ׳קול בניהו רזי צועק אלינו מן האדמה׳. שאלתי אם הוא רוצה לבקש סליחה מהמשפחה, והוא אמר לי שלא.
״לקראת תשעה באב היינו בשיא החקירה של המעורבים", מוסיף לוי. "נכנסתי אל הצום אחרי יום שלם שבו חקרתי את אחד הנערים. בשבת שלפני תשעה באב קראנו בבית הכנסת ׳איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה, ועתה מרצחים׳. הפסוק הזה הדהד בי, ושאלתי את עצמי האם לא למדנו שום דבר. אנחנו אמורים להיות אור לגויים, אבל איכשהו מתמודדים עם תיקים כאלה. יש לי משפחה בארה״ב, הם יודעים שאני שוטר ובטוחים שאת העבירות מבצעים לא־יהודים. לצערי אני נאלץ לפוצץ להם את הבועה ולספר להם שיהודים מבצעים עבירות פליליות כמו כל עם אחר בעולם, גם את העבירות החמורות ביותר".
עורכי הדין עומרי שטרן ורועי פוליטי, המייצגים את אגם צרפי מטעם הסנגוריה הציבורית, מסרו: "מעיון ראשוני בכתב האישום אנו סבורים שנפלה טעות קשה בהחלטת הפרקליטות לייחס לה עבירת רצח בכוונה. מדובר בחיילת בת 19 שהייתה במערכת יחסית רעילה ואלימה עם המנוח. אגם הגישה בעבר תלונות למשטרה בגין מספר אירועי אלימות כלפיה מצד המנוח, ואף העבירה חומרים המעידים על כך. בעקבות אלימות שספגה מצידו באותו סוף שבוע, היא חששה לשוב לדירה לבדה כדי לקחת חפצים יקרי ערך עבורה, ונאלצה להסתייע באחרים שיבטיחו שלא תותקף או תיכלא שוב. האירוע שהתפתח בדירה לא היה בשיתופה, בנוכחותה או בשליטתה, והיא מצירה על תוצאתו הטרגית. אגם לא רצתה בפגיעתו או במותו של המנוח והיא משתתפת בצער בני משפחתו. נוכל להתייחס לאישום באופן מלא לאחר קבלת מלוא חומרי החקירה".
עו"ד עמית ויצמן, המייצג את שילת חוטה, מסר: "לייחס רצח בכוונה לנערה שלא הייתה חלק ממזימת הפגיעה במנוח – זו החלטה שבינה ובין המציאות אין שום דבר. נוכחות בזירה אכן יכולה להפוך אדם לשותף לעבירה, אבל במקרה הזה לא ברור איך הפרקליטות תוכיח איזושהי כוונה להמית או לחילופין אדישות לתוצאה".
עוד כתבות בנושא