בשבוע שעבר פורסם סרטון מישיבת "עטרת שלמה", בה נצפו אלפי בחורים חרדים שקראו קריאות בגנות מדינת ישראל, זאת חרף העובדה שהישיבה מקבלת תקצוב מהמדינה של למעלה מ-50 מיליון שקלים בשנה. בתקופה שבה מתקיים דיון ציבורי ער על חוק הגיוס ועל סירוב הציבור החרדי לשאת בנטל השירות בצה"ל, עורר הסרטון סערה. הקריאות בסרטון "בלשכותיהם (לשכות הגיוס) אין אנו מתייצבים" עוררה בקרב רבים תחושה לפיה התהום הפעורה בין הציבור החרדי לציבור הכללי, הציוני והמשרת עמוקה מאי פעם. אך האם תמיד זה היה כך? האם החרדים תמיד התנגדו לגיוס? באילו אלמנטים השתנתה החברה החרדית באופן דרסטי בעשרות השנים האחרונות?
"אורחות החיים של החברה החרדית היום שונים כמעט בכל מובן שאפשר לחשוב עליו מאלו שהתקיימו כאן עד לפני 40-50 שנה", כך סיפר ד"ר מנחם קרן-קרץ, בהסכת הפופולארי של תמיר דורטל, "על המשמעות". על השוני באורחות חייהם של החרדים ביחס לגיוס לצה"ל, ההשתתפות בשוק העבודה, לימודי הליבה, נוכחות נשים במרחב הציבורי ומה לדעתו הגורם המרכזי שגרם לשינוי הרדיקלי.
"רוב החרדים התגייסו לצה"ל, רובם יצאו לשוק העבודה"
"בעשורים הראשונים למדינה מספר התלמידים בישיבות היה נמוך מאוד. הרבה מאוד חרדים המשיכו את הלימודים שלהם בישיבות תיכוניות לא חרדיות, חלק מהם המשיך ללימודים במוסדות מקצועיים, חלק מהם פשוט יצא לעבודה בגיל 16 וכתוצאה מזה גם מספר הישיבות היה נמוך ועוד יותר נמוך היה מספר הכוללים", סיפר קרן-קרץ, היסטוריון וחוקר החברה החרדית, וכתב עשרות מאמרים ומספר ספרים שעסקו בחברה החרדית.
הכי מעניין
באמצע שנות ה-50, בכל הכוללים שנמצאים מחוץ ליישוב הישן היו 200-300 תלמידים גג בכל הארץ שלמדו בתור בתור אברכים נשואים. גם באופן פרופורציונלי לגודל האוכלוסייה אלו אחוזים אפסיים. בקום המדינה האוכלוסייה החרדית הייתה סדר גודל של 30 אלף איש, כלומר אחד ל-50-60 חרדים הוא תלמיד כולל, קצת פחות מ-2%. היום יש א בערך 100 אלף תלמידי כולל מתוך מיליון ו-200 אלף חרדים שזה בעצם 8.3% ואפילו הפער הזה לא באמת משקף את התמונה משום שתלמידי הכוללים בזמנו לא למדו לאורך כל ימי חייהם".
"מי שלא הלך לכולל למד ארבע-חמש שנים ויצא לעבודה, כשגם מי שלמד בכולל וגם מי שלא - התגייסו בשלב מסוים לצבא או בגיל 18 לשירות מלא או בגיל יותר מאוחר לשלב ב', של שירות חלקי, אבל גם הוא עשה שירות צבאי ואחריו המשיך לפחות להיות רשום בתור חייל מילואים. אחוז המשרתים אז היה הרבה יותר גבוה ממה שהוא היום, זה היה המסלול הסטנדרטי של רוב הצעירים החרדים. למעט אברכים שלמדו למשרות הוראה או למשרות רבניות - שמספרם היה מזערי - רוב החרדים יצאו לשוק העבודה".
לימודי ליבה
קרן-קרץ השתתף בסדרת הרשת "באים אל הפרופסורים" בהגשת אלכס צייטלין, בה אמר כי במערכת החינוך החרדית דאז למדו בעיקר לימודי קודש, אך גם לימודי חול בהיקף מלא בדומה למתווה הלימוד בבתי הספר הממלכתיים. בנוסף, לדבריו הלימודים במרבית המוסדות הללו התנהלו בעברית (ולא ביידיש)". לא זו אף זו, ביחס לבנות החרדיות, הוא טען כי חלק ניכר מהן למד במוסדות חינוך של הציונות-הדתית שרמת ההוראה בהם הייתה גבוהה יותר.
לדברי קרץ, בשלב מאוחר יותר החלו לחנך את הצעירות החרדיות להינשא לגברים שיקדישו זמנם ללימוד תורה, מה שטרם לעיצוב מחודש של דמותה של האישה החרדית ואת דמותו של ציבור הלומדים החרדי.
תלמידים בבית ספר חרדי. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
נשים במרחב הציבורי
הנקודה שהיא אולי המפתיעה ביותר עליה דיבר קרן-קרץ הייתה דווקא ביחס ליחס לנשים במרחב הציבורי.
"היום מקובל לכולי עלמא שבעיתונים החרדיים אין תמונות של נשים. אני בדקתי את העיתונים החרדיים לאורך 100 השנים האחרונות ומצאתי שבכל העיתונים החרדיים שבהם פרסמו תמונות, היו גם תמונות של נשים, גם בעיתונים שבהם כתבו גדולי הרבנים, החפץ חיים ורב חיים עוזר גרודזנסקי ודוב בער ליבוביץ. אפילו כשיצא 'יתד נאמן', העיתון של הרב שך, היו איורים של נשים שהופיעו כמעט באופן קבוע בעיתונים האלו בשנות ה-80'. כל העניין של גדרי הצניעות של נשים זה הכל חידוש".
חלק מהציבור הכללי
לפי קרן-קרץ, הגורם המרכזי לפער שנוצר בין החברה החרדית לחברה הכללית נעוצה בתחום המגורים. "עד שנות ה-80' רוב החרדים גרו בסביבות מעורבות זאת אומרת הציבור החרדי השני בגודלו בישראל חי בתל-אביב והשלישי בחיפה וגם בנתניה, רעננה ופתח תקווה. מאידך, בני-ברק התחלקה לשליש חילונים, שליש ציונות-דתית ושליש חרדים, כשגם החרדים התחלקו לזרמים שחלקם היו מתונים יותר ופרו-ציונות. חלק גדול מהחסידים שגרו בתל-אביב הצביעו לפועל המזרחי".
בנקודה הזו שאל דורטל מדוע נושא המגורים כל-כך משמעותי. "כשהשכנים שלך הם או חילוניים או ציונות דתית והילדים שגדלת איתם, שיחקת איתם אחרי בית הספר, הולכים ומתגייסים והם משוויצים בזה שהם חיילים אתה לא רוצה להיות זה שלא מתגייס, אתה רוצה להיות אחד מהחבר'ה וקל לך יותר להתגייס. כשהם משאילים ספרים בספריה העירונית, את 'השביעיה הסודית' ואת 'חסמב"ה' וספרים מסוג זה אז גם אתה משאיל את הספרים הללו. גם ברמת המבוגרים זה אותו דבר, כשאתם שכנים אתם מכירים אחד את השני. לפעמים יוצא לכם אפילו להיפגש באותו בית-כנסת או לאירועים. ההפרדה בין החרדים כקבוצה בפני עצמה לבין כל היתר לא הייתה קיימת במשך הרבה מאוד שנים".